לא הקטירו בבוקר יקטירנו בין הערבים וכו'. בפרק התכלת (דף כ') אמרינן דאפילו לר' שמעון דפליג גבי תמיד דאם לא הקריבו כבש בבוקר לא יקריבו היכא דהיו מזידין מודה בקטורת דיקריבו משום דכיון דלא שכיחא ומעתרא חביבה להו ולא פשעי ואם כן מה שכתב כאן רבינו ז"ל אתי ככ"ע לאפוקי מדברי הרב בעל כסף משנה שכתב שפסק כאן כת"ק. עוד פליג שם ר"ע ואמר דאם לא הקטירו בשחרית יקטירו בין הערבים כל המנה דהיינו שיעור של כל היום אבל רבנן פליגי עליה. ורבינו ז"ל כתב סתם יקטירנו בין הערבים דכוונתו כדברי ת"ק דיקטיר החצי מנה לבד וכן פסק בהדיא בפירוש המשנה:

פורשין הכל מבין האולם ולמזבח וכו'. בפ' טרף בקלפי (דף מ"ד) אמרו דפורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"א ואמרו שם בגמרא אתיא כפרה מיום הכפורים כלומר דביום הכפורים כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש וגו'. ומה שכתב רבינו ז"ל שיה"כ הוי בנין אב אע"ג דבגמרא אמרו דג"ש הוי אפשר דהוא מפרש דאתיא כפרה כפרה לא ג"ש גמורה הוי לתרץ קושית התוס' ז"ל שהקשו דפר כהן משיח לא כתיב ביה כפרה ולכך מפרש דהך אתיא כפרה כפרה הוי כמו בנין אב כלומר כיון דהך הוי כפרה למדנו הדבר מיה"כ שהוא כפרה ואותה הכפרה היא בנין אב לכולם. וקצת נראה כן ממ"ש רבינו ז"ל בפירוש המשנה במסכת תמיד פרק ששי שכתב שם ולמדנו כל זה שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד אתיא כפרה כפרה מיה"כ איזו כפרה שתהיה בקדשים ע"כ. עוד נתבאר שם דפורשין מן ההיכל בשעת מתן דמים דלפני ולפנים כי היכי דפורש מקטורת דלפני ולפנים אבל מן האולם אין פורשין מקדושה דלפני ולפנים כלל. ורבינו ז"ל בהל' עבודת יוה"כ פ"ד כתב דפורשין מן ההיכל בשעת הקטרה דלפני ולפנים ולא כתב שם שפורשין בשעת מתן דמים דלפני ולפנים. והרב בעל כ"מ ז"ל הרגיש שם בזה:

כיצד סדר הקטרת הקטורת וכו'. סדר הדברים כתב רבינו ז"ל לקמן בפ"ו וכאן לא הקפיד על הסדר דהטבת חמש נרות קודמת לקטורת ותחילה הוי מ"ש לקמן דישון המנורה והטבת הנרות וכו' ולא בא לבאר כאן אלא ענין הקטורת דבדידיה קא עסיק ואינו מקפיד בענין הסדר:

ומכסה את הכף בבגד קטן וכו'. במשנה פ"ד דתמיד (דף ל"ג) אמרו וכמין מטוטלת היתה עליו מלמעלה וכאן פירש דהוי על הכף ובפירוש המשנה פירש דהוי על הבזך:

%הלכה ה%

ועולה לראש המזבח וכו'. הר"א ז"ל השיג על רבינו ז"ל דלא נאמר זה לפי הנוסחא האמיתית אלא בתרומת הדשן וטעמו דהתם בעינן שיהיה הגחלים מאוכלות שיהו קרובות לדשן וגם התם צריך שיפנה אילך ואילך כדי שיקח מהגחלים של איברים שנשרפו ולא מהעצים אבל כאן אין טעם לשום אחד מהדברים דלמה לי כאן מאוכלות וגם למה צריך שיפנה אילך ואילך. זהו טעמו של הר"א ז"ל:

אם נתפזרו מן הגחלים כמו קב או פחות וכו'. מתפזר קב משום דחותה בשל ד' קבין ומערה בשל ג' ולכך מתפזר קב בודאי:

מהו דישון המנורה וכו'. על מה שפירש רבינו ז"ל שההטבה היא הדלקת הנרות הקשה לו הרשב"א בסימן ש"ט מהא דאמרינן בפרק התכלת (דף נ'.) אמר אביי מסתברא כמ"ד בקטורת הסמים של בין הערבים דכתיב בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ואי לאו דעביד הדלקה מאורתא הטבה בצפרא מהיכא ע"כ. ואי לדעת רבינו ז"ל ההטבה היא ההדלקה מאי איכפת לן דלא עביד הדלקה באורתא הא בצפרא עביד הדלקה דהיינו הטבה. וי"ל דרבינו ז"ל קרי הטבה לכל דבר שהיה דולק ואינו דולק יפה שמטיבו כדי שיהיה באיתנו הראשון דהיינו הדלקתו כאדם שהוא חולה ומרפאים אותו שיחזור לבריאותו וא"כ ההטבה היא הנר שכבה שידליקו אותה כדי שיחזור הדבר לאיתנו וכן נר שלא כבה מתקנו וכמ"ש רבינו ז"ל ונר שלא כבה ולהכי מקשה ואומר אי לא עביד הדלקה מאורתא היכי קרי הטבה להדלקה דצפרא דאין ראוי לקרותה הטבה אלא מפני שהוא מטיבה שיחזור הדבר למה שהיה ולא יפחת ממה שהיה קודם א"כ משמע דאיכא הדלקה באורתא כנ"ל לתרץ לדעת רבינו ז"ל. וכן הקשה לו ממה שאמרו בפ' שתי מדות (דף פ"ח:) מטיבה ונותן שמן ומדליקה דמשמע הדלקה לחוד והטבה לחוד. ובאמת הלשון מוכח שלא כדברי רבינו ז"ל אבל יש לדחוק דתנא והדר מפרש מטיבה וכיצד היה ההטבה שנותן שמן ומדליקה ויש סיוע לפירוש רבינו ז"ל מההיא דנר שכבתה ונדשן השמן ונדשנה הפתילה דאמרינן בפרק שתי מדות וההיא הדלקה על כרחין בשחרית היא וכמו שהכריח הרשב"א ז"ל שם באותה תשובה מההיא דרבי זריקא דקאמר כשהיה נותן בה שמן כמדת הראשונה וכו'. עוד יש סיוע לרבינו ז"ל מההיא דאמרינן ביומא בסדר של בין הערבים במשנה שמטיב את הנרות ולדברי הר"א ז"ל לא הוי אלא נר מערבי בלבד וכמ"ש הר"א ז"ל בפ"ב מהל' עבודת יוה"כ ע"ש ובכ"מ ז"ל אבל לרבינו ז"ל מתני' כפשטה דמטיב כל הנרות:

נר מערבי שכבה וכו'. הקשה עליו הר"א ז"ל בהשגות דלא אמרו דמדליקין הנר המערבי ממזבח אלא כשאין אחר דולק שם אבל כשאחר דולק שם דולקים ממנו והביא ראיה ממתני' דפרק ג' דתמיד (דף ל':) דאמרו נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקין מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ע"כ. ואם כן מ"ש בפ"ו דתמיד מדשנו ומדליקו ממזבח העולה ע"כ כשאין אחר דלוק מיירי. והרב בעל כסף משנה ז"ל כתב לזה יש לדחוק לדעת רבינו ז"ל דהא דקתני שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין לאו אנר מערבי אלא אנר מזרחי ע"כ. ואני אומר אילו ראה הרב ז"ל מ"ש רבינו ז"ל בפירוש המשנה לא היה כותב מה שכתב שהוא תירץ שם קושיא זאת בפירושו וגם קושיא אחרת דאיתא במשנה דמשמע דפליגא מתניתין דפ' שלישי אמתני' דפרק ששי דבפרק ששי אמר דאינו דולק את המזרחי אלא מדשנו לבד ובפ' שלישי אמרינן דדולק לשני מזרחים אם מצאן שכבו וכבר האריך הרשב"א ז"ל בסימן ש"ט בתירוץ קושיא זאת. ורבינו ז"ל מפרש כמ"ש במשנה דפ"ו נכנס ומצא שתי נרות כו' לאו היינו שתי נרות מזרחיים שהזכיר בפ"ג אלא השתי נרות שהניח שהם המערביים וכמו שכתב שם בפירוש המשנה והם שכתוב עליהם אל"ף בי"ת והמזרחיים שאמר במשנה בפ"ג שהם כתוב עליהם וי"ו זי"ן וכמו שכתב בפירוש המשנה ועל השנים שמניח אחר שהטיב הה' נרות הוא דאמר שמדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק וקורא מזרחי שהוא מזרחי לעומת האחר כמו שכתב רבינו ז"ל בפירוש המשנה ואם כן מ"ש במשנה ראשונה שמדליק מן הדולקין היינו המזרחיים אבל המערביים אינו דולק מן הדולקים אלא ממזבח העולה וכמ"ש רבינו ז"ל בפירושו. ונראה דגריס רבינו ז"ל בפירושו ומצא שתי נרות מערביים דולקין וכמו דיש לנו בקצת נוסחי דידן ואפילו נאמר דגריס ומצא שני נרות מזרחיים כדגרס הראב"ד והרשב"א ז"ל מ"מ אפשר לומר לדעת רבינו ז"ל דאין קורא במשנה בפ"ו מזרחיים למה שקורא בפרק שלישי דבפרק שלישי קורא מזרחיים לוי"ו זי"ן ובפרק ששי קורא לאל"ף בי"ת ואע"ג דאין שניהם מזרחיים אלא האחד קרי לשניהן כן בשביל האחד וא"כ מפ' דמדשן את המזרחי ומניח את המערבי ומה שקראם תחלה מזרחיים לא הוי אלא בשביל האחד של בי"ת שהיא מזרחית לעומת האחרת והוכרח רבינו ז"ל לומר כן כי היכי דלא תקשי אהדדי השני משניות וכמו שהקשו אותם הרמב"ן והרשב"א ז"ל אבל מ"מ נראה בעיני עיקר דהוא גורס במשנה שני המערביים כדאיתא בקצת נוסחאות דידן. וא"ת אמאי לא כתב רבינו ז"ל הדין האמור בפ"ג דמצא שני מזרחיים דולקין מדשן את השאר ומניח את אלה דולקין במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין. וי"ל דהיינו משום דמתני' אתיא כמ"ד נרות מזרח ומערב מונחים כמו שכתב רבינו ז"ל בפירוש המשנה ורבינו ז"ל פסק בפ"ג מהלכות בית הבחירה דנרות צפון ודרום מונחים לכך לא כתב רבינו ז"ל אותו הדין דס"ל לרבינו ז"ל דלמ"ד צפון ודרום מונחין אין שינוי בין הב' לשאר דכולם שוים כיון שהם כנגד המערב ואין הפרש אלא לנר האמצעית שהיא הנקראת נר מערבית וכמ"ש שם ולזה קרא כאן נר מערבי וכו' אבל כל השאר כיון שכולם נגד המערב כלם שוים ואין הפרש ביניהם ובשלמא למ"ד מזרח ומערב מונחין נותן הפרש בין המזרחיים למערביים כמו שיש הפרש בין הנר המערבי לשאר אבל למ"ד צפון ודרום מונחים כלם שוים זולת הנר האמצעי שהוא הנר המערבי:

לפי שהנרות קבועים וכו'. נראה מדברי רבינו ז"ל שכתב ואינו יכול להדליק בנר אחר דסבר דשמואל דשרי בפרק במה מדליקין היינו מנר לנר דוקא אבל על ידי קינסא אסור וכמ"ש הרב המגיד ז"ל בהלכות חנוכה דאי לא תימא הכי אמאי אסור על ידי קינסא כיון דשם פסקו כשמואל דאמר כל מילי דמר עביד כרב וכו' ותימה דא"כ ההיא מתני' דמעשר אין שוקלין כנגדו דינרי זהב אפילו לחלל עליו מעשר שני אחר הוי טעמא משום דאע"ג דהוי לדבר מצוה דהוי לחלל מעשר שני אחר מ"מ לקינסא דמיא וכיון דקינסא אסר ה"ה נמי הא וכמו שאמרו שם אי אמרת בשלמא דכי פליגי רב ושמואל מנר לנר אבל בקינסא אסר שמואל הא לא תהוי תיובתא אלא אי אמרת דקינסא נמי שרי הא תהוי תיובתא ותירצו שם גזירה שמא לא יכוון משקלותיו. וכיון דרבינו ז"ל פסק כאן דקינסא אסור אין אנו צריכין לטעם דשמא לא יכוון משקלותיו. וא"כ איך כתבו רבינו ז"ל בהלכות מעשר שני פרק שלישי שכתב שם מ"ש אין שוקלין וכו' גזירה שמא לא יכוון ממנו משקלותיו וכו'. וי"ל דרבינו ז"ל דקדק לשון הגמרא שלא אמר אי אמרת בשלמא דכי פליגי רב ושמואל וכו' ניחא אלא אמרו הא לא תהוי תיובתא כלומר אע"ג דניחותא מיהא לא הוי מ"מ תיובתא גמורה לא הוי דיש לו מקום לשמואל להמלט מן הקושיא ולומר דהא דמי לקינסא אע"ג דיש לחלק דשאני קינסא דאין הקינסא גופא המצוה אבל הכא הדינרים ששוקל הן הם המצוה שמחלל עליהם מעשר אחר מכל מקום לא הוי תיובתא אלא אי אמרת דקינסא שרי הא תהוי תיובתא וכיון דלפי המסקנא תירצו גזירה שמא לא יכוין משקלותיו ובתחלה אמר והא לא תהוי תיובתא דמשמע דלא היה הטעם נכון כ"כ כתב רבינו ז"ל הטעם הנכון דזה הטעם סובר רבינו ז"ל לפי המסקנא דהוא אמיתי בין שנאמר דקינסא שרי ובין שנאמר דקינסא אסור:

כדי להרגיש את כל העזרה וכו'. בפ"ג דיומא אמרו שם (דף ל"ג:) על הא דאמר אבא שאול והטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד ודם התמיד קודמת להטבת שתי נרות וכו' אמר ליה רב פפא לאביי ואימא חד שדייה וכו' וחד שדייה לדם התמיד דנקדום להטבת חמש נרות וכו' ותירצו אם כן אפסוקי במאי מפסקת להו הניחא לריש לקיש דאמר למה מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי להרגיש את העזרה כולה שפיר אלא לר' יוחנן דאמר בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים מאי איכא למימר. ופירש"י ז"ל א"כ דמקדמינן ליה לדם התמיד וכו' ובאיזה עבודה מפסיקו וא"כ מאי איכפת לן הניחא לריש לקיש דאמר אין הפסקתן אלא להרבות הרגש וכו' שפיר יש לך לומר יפסיק בינתים וכו' ולא תהא עבודה אחרת בינתים. וקשה על רבינו ז"ל תרתי חדא דאיך פסק כריש לקיש נגד ר' יוחנן ועוד דלריש לקיש אין צריך להפסיק בעבודה אחרת ואיך פסק רבינו ז"ל דצריך להפסיק בעבודה אחרת. ולתרץ זה כתב בעל כסף משנה ז"ל ונראה לי דרבינו ז"ל מפרש הפך מפירוש רש"י ז"ל דהאי הניחא לאו דברי התרצן הוא אלא דברי המקשן הוא והכי מוכחא ריהטא דסוגיא והכי קאמר זה דתירצת דע"כ צריך הפסקה בעבודה הניחא לריש לקיש דאמר דהטעם כדי להרגיש העזרה ופירש רבינו ז"ל בפירוש המשנה בפ"ג דמסכת תמיד ר"ל לתת זמן ידוע לאותה עבודה עד שיהיה לה קול וכיון שהטעם הוא שיהיה שהות בינתים כדי שיהיה לה קול לאותה עבודה ודאי צריך הפסקה בעבודה אחרת אלא לר' יוחנן דטעמא הוי משום חלקהו למה לי הפסקה בעבודה אף על פי שלא הפסיק בעבודה אחרת כיון שעשה הדבר בשתי פעמים הרי הוא מחולק וכיון דר' יוחנן איתותב דמשמע דאבא שאול לא סבר כוותיה לכך לא פסק רבינו ז"ל כמותו ופסק כריש לקיש וגם פסק כריש לקיש שצריך הפסקה אחרת דלריש לקיש צריך הפסקה לפי מה שפירשתי:

תופיני שתהא נאה ולא תאפה מבערב וכו'. קשה דאמאי כתב רבינו ז"ל טעם זה דכבר דחו אותו בגמרא (דף נ':) דאמרו שם אי אפי לה מאתמול אינשפה לה והקשו שם אימא דכביש לה בירקא כלומר טומנה בירקות כדי שלא ישלט בה הרוח. ולזה תירצו הטעם האחר דנפסל בלינה. ואם כן רבינו ז"ל לא היה לו להזכיר טעם הדחוי כלל וצ"ע. ואע"ג דרבינו ז"ל כתב כאן תאפה נאה ובפ"ג מהל' מעשה הקרבנות כתב תאפה נא בין בשל ונא ומשמע דהני פליגי שם בגמ' רבינו ז"ל פסק שם כר' יוסי דאית ליה תרוייהו וכדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל שם:

שהמרחשת מכלי הקדש כו'. שם אמר על מחבת מלמד שטעונה כלי כלומר שע"כ טעונה מחבת. ולא ידעתי למה שינה רבינו ז"ל וכתב מרחשת:

מביאין היורשין עשרון שלם וכו'. תימה דבפ"ז ממסכת שקלים אמר ר"ש דתנאי ב"ד הוא דכ"ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו שתהא מנחתו קרבה משל ציבור ורבי יהודה אמר משל יורשין ומשמע דהיינו פלוגתא דאיפליגו בפרק התכלת (דף נ"א) וכיון דרבינו ז"ל פסק כאן כר' יהודה איך פסק בהלכות שקלים פ"ד כר"ש שכתב שם דכ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה. והרב בעל כסף משנה ז"ל נתעורר שם על זה ותירץ דאגב גררא דאינך נקטיה ואצלי אינו כן. ועוד דרבינו ז"ל בפירוש המשנה בפרק התכלת כתב הלכה כר' יהודה ובפרק שביעי מהל' שקלים פסק דאין הלכה כר"י א"כ קשיא מדידיה אדידיה. וי"ל דאית ליה לרבינו ז"ל דתרי מחלוקות הוו בפרק התכלת איפליגו מן התורה אי מביא מן היורשין או משל צבור דר' יהודה אית ליה מן היורשין מן התורה ור' שמעון סבר מן התורה משל ציבור ובפ"ז דשקלים איפליגו בתנאי בית דין דר"ש סבר מתנאי בית דין הוי משל ציבור. וא"ת למה הוצרכו לתקנה כיון דמן התורה הוא כן כבר הקשו זה בפרק התכלת ותירצו שתי תקנות היו ור' יהודה סבר דאפילו מתנאי ב"ד אינו כן, ורבינו ז"ל בההיא דהתכלת פסק כר' יהודה משום דקי"ל הלכה כר' יהודה לגבי ר' שמעון כדאמרינן בעירובין פרק מי שהוציאוהו ובההיא דשקלים פסק כר"ש משום דר' יוסי משמע דאית ליה כוותיה מדפליג רבי יוסי בסיפא גבי קינין פסולות ולא פליג עליה ברישא משמע דמודה ליה וא"כ אע"ג דאיפליג עליה ר' יהודה לית לן בה דקי"ל הלכה כר' יוסי לגבי רבי יהודה וכיון שכן כאן כתב הדין שהוא מדין תורה שמביא משל יורשין ושם כתב הדין שהוא מתנאי ב"ד שהתנו ב"ד על כך דבההיא הלכתא כתב כר"ש דאמר תנאי ב"ד כן הוא מדרבי יוסי מודה ליה כדפרישית והשתא אתי שפיר דהוצרכו לחלוק ר' יהודה ורבי שמעון בתרי מחלוקות בפ' התכלת ובפ"ז דשקלים משום דהם שני ענינים חלוקים כדפרישית דאל"כ תרי מחלוקות למה לי כיון דאיפליגו חדא זימנא לא היה צריך יותר: