וסומך כל המערכה וכו'. אלו הם הארבעה סניפין שהוזכרו בפרק שתי הלחם (דף צ"ד:) וכמ"ש רבינו ז"ל בפ"ג מהל' בית הבחירה ופרט הדברים שם וכתב שהם שנקראו בתורה קשותיו וכמו שכתב כאן ושם כתב ארבעה סניפין היו לשלחן וכו'. ואע"ג דלכאורה נראה דמ"ש היו לשלחן באלו הסניפין על השלחן היה נראה דאין פירוש דבריו כן אלא דע"ג קרקע היו מונחים ומפני שהם צורך השלחן קאמר שם שלחן דאל"כ קשה מדברי רבינו ז"ל מדידיה אדידיה דלקמן נראה דרבינו ז"ל פסק כמ"ד דלחם הפנים כמין תיבה פרוצה וכמ"ש כל חלק מהם וכמ"ש שם הרב בעל כ"מ ז"ל. ולדידיה אמרינן בפרק שתי הלחם [שם] דסניפין על גבי קרקע מונחין וכמ"ש שם לדברי האומר כמין ספינה רוקדת סניפין ע"ג שלחן מונחין ולדברי האומר כמין תיבה פרוצה סניפין ע"ג קרקע מונחין וא"כ כיון דכאן פסק כמ"ד תיבה פרוצה כדכתיבנא לא היה לו לכתוב שם ע"ג שלחן דהיינו כמ"ד כמין ספינה רוקדת לכך ודאי כוונתו כמ"ש:

ונותנין בצד כל מערכה וכו'. היינו כאבא שאול שעל בסמוך משמע. ובפ' הקומץ פרק שלישי דמנחות (דף כ"ו כ"ז) בעי רבי יצחק נפחא אליביה איברים שסידרן בצידי מערכה מהו וכו' ומדבעי אליביה משמע דהלכתא כוותיה ועוד בפרק שתי הלחם רבי סבר כוותיה וכמ"ש הר"י קורקוס ז"ל:

ואין מחנכין את השלחן וכו'. בפ' התכלת (דף מ"ט) הקשו אלא בחול איחנוכי הוא דלא איחנוך הא קדושי מקדיש כלומר דמשמע דאין מחנכין בחול משמע דבחול מיהא הוי קדוש והא קי"ל בפרק שתי הלחם דלא מקדיש לחם הפנים אלא בשבת ותירצו היא גופה קמשמע לן דחינוך וקידוש דשלחן בשבת הוא. ורבינו ז"ל תפס לשון המשנה ומה שמתפרש במשנה יפורש בלשונו:

הנכנסין עומדין בצפון ופניהם לדרום וכו'. כך הוא שם לשון המשנה והיינו כמ"ד שלחנות מזרח ומערב מונחין ורחבן צפון ודרום וכן פירש"י ז"ל שם וכן פסק רבינו ז"ל בהדיא בפ"ג מהלכות בית הבחירה דשלחן מזרח ומערב מונח דהיינו לאורך הבית ורחבו בין צפון לדרום. וקשה דהא הוי פלוגתא דרבי ור"א בר"ש בפרק שתי הלחם ואמרו שם דטעמא דרבי דגמר ממנורה ור"א סבר דמנורה גופא צפון ודרום מונחת. ורבינו ז"ל פסק בפ"ג מהל' בית הבחירה גבי מנורה דצפון ודרום מונחת וכמ"ש שם היו כנגד רוחב הבית בין צפון ודרום איך פסק שם דשלחן מזרח ומערב מונח הא טעמיה דרבי לא הוי אלא משום דיליף ממנורה וכיון דליתיה במנורה ליתיה בשלחן וצ"ע:

ובועטין בהן כשאר חיטי מנחות וכו'. וכמו שביאר רבינו ז"ל בסוף הלכות איסורי מזבח:

לישתן ועריכתן בחוץ וכו'. בפרק שתי הלחם (דף צ"ה:) אמרו במשנה אחד שתי הלחם ואחד לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים והקשו בגמרא הא גופא קשיא אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה והדר תני ואפייתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה ואמרו שם מאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש אלא אי קשיא הא קשיא ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסילא בלינה ותירץ שם רב אשי מאי מבפנים מקום זריזין ואמר שם דהא דרב אשי בדותא וכתבו שם התוספות ז"ל ותברא מי ששנה זו לא שנה זו ע"כ. וכיון דנראה דפליגא רישא אסיפא דלמ"ד תנור מקדש אפייתן בפנים ודוחות את השבת דהא איפסלא בלינה ומ"ד אין דוחות את השבת אית ליה דתנור אין מקדש ואפייתן בחוץ א"כ קשה על רבינו ז"ל איך פסק תרווייהו דסתרן אהדדי ועוד בלאו הכי מ"ש מחביתי כ"ג דכתב רבינו ז"ל לעיל בפ"ג דדוחה את השבת משום שהמרחשת מכלי הקדש הוא ונפסל בלינה הכא נמי כיון דתנור מקדש איתיה להך טעמא ותו קשיא מאי דהקשו בגמ' מעיקרא דאמאי לישתן ועריכתן בחוץ וליכא לשנויי מאי דתירצו בגמרא דעשרון לא מקדש וכדפירש רש"י ז"ל במשנה דחביתי כ"ג כמ"ד לא משחו עשרון השלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו דפעמים שמוציאו דבהדיא כתב רבינו ז"ל בפ"א מהלכות כלי מקדש שנמשחו שכתב שם שתי מדות של יבש היו במקדש וכו' ואחר כך כתב כל המדות האלו קדש ומכלי שרת. וי"ל דרבינו ז"ל מפרש שכשאמרו בגמ' דרב אשי בדותא אינו רוצה לומר דמתניתין הוי תברא כדכתבו התוספות ז"ל אלא תירוץ המשנה דהתנור מקדש קצת ואינו מקדש לגמרי אינו מקדש ליפסל בלינה אבל מקדש שתהא אפייתו בפנים ודיקא נמי דאית ליה לרבינו ז"ל הכי דבסוף פרק י"ב מהלכות מעשה הקרבנות כתב רבינו ז"ל ומחבת ומרחשת היו בעזרה ושתיהן מכלי שרת ומקדשין ותנור של מקדש של מתכת היה ע"כ. ומדלא כתב שהיא מכלי שרת כמו המחבת והמרחשת משמע דאינו מקדש לגמרי ואע"ג דבפרק דם חטאת אמרו דהוי של מתכת משום דלחם הפנים אפייתן בפנים דתנור מקדש להו לאו קידוש גמור קאמר לפסול בלינה אלא לענין שתהא אפייתו בפנים. זה נראה לי לתרץ קושיות ראשונות אבל מ"מ הא דעשרון שהקשיתי צ"ע:

כשאר מנחות וכו'. לא קאי אלא לענין האפיה אבל הלישה והעריכה כתב רבינו ז"ל בפי"ב מהלכות מעשה הקרבנות דטחינתן והרקדתן בחוץ. וא"ת מאי שנא הא משאר מנחות כבר כתבו התוס' ז"ל בפ' שתי הלחם משום דשתי הלחם ולחם הפנים אינם טעונות שמן אבל המנחות הטעונים שמן בעינן בפנים דומיא דחביתי כ"ג ובמתני' דנקט חביתי כ"ג לאו דוקא דה"ה שאר מנחות הטעונות שמן דלישתן ועריכתן בפנים והכריחו הדבר שם (דף צ"ה) מהתוספתא:

ושלשה דפוסין [של זהב] היו שם. ברייתא בריש פ' שתי הלחם (דף צ"ד) ואע"ג דבמשנה לא הזכירו אלא שני דפוסין כבר ישב זה הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת תרומה וע"ש ושם תראה גם כן צורת לחם הפנים לדידן דקי"ל כמין תיבה פרוצה:

אחד שנותנין בו החלה והיא הבצק וכו'. התוס' ז"ל כתבו בריש פרק שתי הלחם וא"א לברר אם היה מתקן הלחם מחוץ לדפוס שהיה הדפוס בתוך הלחם או הלחם בפנים כו' והאריכו שם. ומלשון רבינו ז"ל שכתב שנותנין בו החלה משמע שנותנין הבצק בתוך הדפוס:

כל חלה מהן מרובעת וכו'. נראה דפסק כמ"ד כמין תיבה פרוצה וכדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל. וקשה מה שהקשה הרב הנזכר דהא בגמרא תניא כמ"ד ספינה רוקדת. ואפשר דטעמו משום דבגמרא מקשה שם כמה קושיות אליביה ושני להו בשנויי דחיקי וגם התוס' ז"ל הקשו שם קושיות אחרות לפי סברתו שצריך לדחוק הרבה ומפני שראה רבינו ז"ל כל אלה הדוחקים לא פסק כוותיה. ומ"מ אין כל זה מספיק אחר שאמרו שם תניא כותיה ועוד ר"י דאמר הלחם מעמיד את הסניפים וכו' סבר כוותיה וצ"ע:

ורומה שבע אצבעות. הוא פירוש מה ששנו שם וקרנותיו שבע אצבעות וקשה לזה דשם הקשו לרבי יוחנן דאמר דשלחן מקדש ט"ו טפחים לר"י ושנים עשר לר"מ דהא מקדש טפי דהא איכא קרנות ותירצו קרנות לגויה דלחם כייף להו, ובשלמא לפירש"י ז"ל שפירש דקרנות ר"ל שהיה מדביק בצק בכל זוית כעין קרנות אתי שפיר דמקשה דהא איכא קרנות שבולטין בראש הדופן והוי יותר מטפחים בין זה לזה אבל לפירוש רבינו ז"ל דקרנות היו רוב הלחם אין מקום לקושיא זו דאין זה מרבה בגובה כלל וצ"ע * :

והשלחן ארכו י"ב טפחים וכו'. פסק רבינו ז"ל כר"מ משום דכיון דהלכה כאבא שאול דהבזיכין היו בצד המערכה ולא עליה וכמו שנתבאר למעלה אם כן ע"כ הלכה כר"מ דאל"כ לא היו הבזיכין בצד המערכה דלר' יהודה כל השלחן מלא בלחם הפנים ולא נשאר מקום פנוי לבזיכין: * [וכן הקשה התוי"ט בפי"א מ"ה דמנחות וע"ש באריכות]:

ולא את יו"ט וכו'. משנה בסוף פרק שתי הלחם (דף ק':):

סידר הלחם וכו' ולשבת הבאה הקטיר הבזיכין נפסל הלחם כו'. ואצלי מאי דנקט בשבת הבאה אפשר לדעת רבינו ז"ל דדוקא הכא דלא נשלמו שבעה ימים לבזיכין דלא היו הבזיכין אלא ששה אז נפסל הלחם ואינו קדוש ליחייב עליו משום פיגול ונותר אבל אם הקטיר הבזיכין והלחם ביום א' אחר השבת כיון דנשלמו שבעת ימים לבזיכין הלחם קדוש ליחייב עליו משום פיגול ונותר אבל מ"מ הלחם נפסל בין כך ובין כך דהא אפילו סדר לחם ובזיכין בשבת והקטיר הבזיכין לאחר שבת שניה כתב רבינו ז"ל לקמיה דנפסל הלחם אע"ג דסדור הלחם והבזיכין הוו כמצותן ונשלמו שבעה ימים לסידור הלחם והבזיכין. אי נמי אפשר דהיכא דהקטיר הבזיכין באחד בשבת גם כן הלחם אינו קדוש ליחייב עליו משום פיגול כו' כיון דלא נקדשו הבזיכין כמצותן ולא הוקטרו כמצותן ומאי דנקט הכא ולשבת הבאה לרבותא נקטיה דאף על גב דהוקטרו בשבת דמצותן ליקטר בשבת וסד"א אע"ג דלא נשלמו שבעה ימים לבזיכין כיון דנשלמו שבעה ימים לסדור הלחם והקטר הבזיכין היה כמצותן בשבת ולא ליפסל קמ"ל דמיפסל והראשון נראה יותר. ומ"ש הרב בעל כ"מ ז"ל דיש לרבינו ז"ל חילוף גירסא במשנה בין בבבא תנינא בין בבבא תליתאה בודאי בבבא תנינא יש לו חילוף הגירסא וכמ"ש הוא אבל בבבא תליתאה נראה לי דגירסתו כגירסתנו והגירסא דבדבריו כגירסת ספר ישן שהוא אבל אם הקטיר בשבת לא נפסל הלחם. ומ"ש אבל אם הקטיר בשבת לא נפסל הלחם היינו שבת שניה לסידור הלחם והבזיכין דהם נסדרו באחד בשבת ועבר שבת אחד ואח"כ בשבת שניה הוקטרו הבזיכין דכיון דהוקטרו הבזיכין דמצותן בשבת ועברו ז' ימים על הלחם לכך לא נפסל הלחם כלל ומתני' דקאמרה בבבא תליתאה דהקטיר הלחם בשבת פסולה היינו בשבת ראשונה אחר סדור הלחם כגון שסדרו באחד בשבת ולשבת הבא ראשון הקטיר דאז לא נשלמו ז' לסדור הלחם ולכך נפסל ומ"ש אח"כ כיצד יעשה הוא הדין עצמו שאמר תחילה אבל אם הקטיר בשבת כו' וה"ק לא די לך שזה מותר בדיעבד אלא אפילו לכתחילה מותר לעשות כן שיניחנו עד שבת הבאה כך נראה לי לפרש דברי רבינו ז"ל. ומה שפירש הבכ"מ ז"ל בזה קצת דוחק וכמו שהקשה דמאי נפקא מינה בין נפסל ללא נפסל, ועוד קשה במה שנתן טעם דהיכא דהקטיר הבזיכים בשבת לא נפסל הלחם דכיון דביום השבת היו הבזיכים עם הלחם על השלחן נתקדש הלחם דאם כן ברישא דהקטיר הבזיכים היינו לאחר השבת הבאה וכבר עבר שבת א' שהיו הבזיכים עם הלחם על השלחן ואמאי לא נתקדש הלחם ואמאי נפסל לגמרי. ואפשר לתרץ זה דשאני התם דההקטרה לא היתה כדינה אבל הכא ההקטרה היתה כדינה. ומיהו אין זה מבואר יפה בדברי הרב בעל כ"מ ז"ל. ומ"מ נראה לי עיקר כמו שכתבתי ואין אנו צריכין לשינוי גירסא בבבא שלישית וכן נראה מדבריו בפירוש המשנה שלא היה לו שינוי גירסא בהך בבא:

שאפילו נשאר הלחם עם הבזיכין על השלחן כמה שבתות וכו'. קשה דמשמע מדברי רבינו ז"ל דאפילו סדר הלחם בשבת ונשתהה שם כמה שבתות אח"כ אין בכך כלום ובסוף פ' שתי הלחם לא משמע הכי אלא דטעמא משום דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן משמע דאם סדרו בזמנו נפסל אח"כ בלינה. וי"ל דדברי רבינו ז"ל כדברי הגמרא בפרק המזבח מקדש דאמר שם לשלחן מדמינן לה דתנן דאפילו נשתהה על השלחן ימים רבים אין בכך כלום דמשמע דאין לינה פוסל כלל שם וכ"ת קשו דברי הגמרא פרק מזבח מקדש אההיא דפרק שתי הלחם כבר הקשו התוספות ז"ל זה בפרק שתי מדות (דף צ') דלשון שאפילו הוא על השלחן משמע נתינת טעם וקאי אפילו היכא דסדרו בזמנו ע"ש: