וכל הכהנים ששם כבר טבלו וכו'. הכי אסיק רבא בפ"ק דתמיד רבא אמר אידי ואידי לאחר תקנה והכי קתני מי שהוא רוצה לבא ולפייס משכים וטובל עד שלא יבוא הממונה:

ואחר כך מסדר וכו'. כל זה סדר אביי בפ"ג דיומא דהוה מסדר סדר מערכה וכו' וכתוב כל זה הסדר זולת מ"ש רבינו ז"ל דדם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לקטורת וקטורת קודם להטבת שתי נרות דהיינו לרבנן דפליגי אאבא שאול ולדידהו כך הוא הסדר דישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודמת לקטורת וקטורת קודמת להטבת שתי נרות וכ"כ הרב בעל כ"מ ז"ל כאן דזה הוא הסדר לרבנן ולא כמ"ש בא"ח הלכות ברכות שחרית סימן מ"ח דלפי דברי רבינו וסמ"ג ז"ל ששוחט את התמיד בשעה שמדשן את המזבח הסדר הוא כן לרבנן שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודם התמיד ודישון מזבח הפנימי ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודמת כו' דדם התמיד הוי זריקת דם התמיד וכיון שכן מזבח הפנימי קודמת לו דאע"ג דשחיטת התמיד בשעת דישון מזבח הפנימי מ"מ זריקת דם התמיד אחר דישון מזבח הפנימי היה וא"כ הסדר הוא לרבנן דדישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד וכדכתיבנא. ומ"מ יש לתמוה על רבינו ז"ל במ"ש כאן ששוחטין את התמיד בשעת דישון מזבח הפנימי דבמס' תמיד לא משמע הכי דאחר דישון המנורה דפ"ב אמרו בפ"ג לא היו כופתין את הטלה כו' ושם הוא מפרש שחיטתו משמע דשחיטת התמיד אחר דישון המנורה וכ"כ התוס' ז"ל ביומא פ"ק (דף י"ד) וז"ל ובמס' תמיד קתני ברישא מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והדר מי שזכה במנורה והדר קתני שחיטת תמיד וקבלת דמו וכו'. וי"ל דהרי כתבו התוס' ז"ל שם דאפי' לפי המסקנא דתירץ אביי סדר יומא אסדר יומא לא קשיא כאן בהטבת שתי נרות וכו' על כן מוקמינן ההיא דסדר תמיד דאתי כר"ש איש המצפה משום דהתם קתני זריקת התמיד אחר דישון המנורה הפך ממאי דקאמר הכא וכיון שכן לא פסק רבינו ז"ל כההיא דסדר תמיד משום דאתו כר"ש דהוי דלא כהלכתא אלא כרבנן דפליגי אאבא שאול דבקטורת מפסיק בין הטבת חמש נרות והטבת שתי נרות ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות. אי נמי י"ל דאית ליה לרבינו ז"ל דכיון דבמס' תמיד אמרינן דההיא מתני' דלא היה שוחט השוחט עד ששומע השער הגדול שנפתח משמע דתיכף לפתיחת השער של היכל היה שוחט את התמיד ומה שסדר שחיטת התמיד אחר דישון המנורה אין קפידא כיון דכבר גלה לנו דשחיטת התמיד היתה בפתיחת שער גדול של היכל א"כ ליכא למיטעי כלל דודאי פתיחת שער גדול קודם לדישון המנורה. וא"ת מ"מ מנא ליה לרבינו ז"ל דבשעה שמדשן שוחט ממה דהוי קודם לדישון או אח"כ. וי"ל דמדלא קאמר אביי בסדרו דשחיטת התמיד קודם מזבח הפנימי משמע דאית ליה לאביי דאין שחיטת התמיד קודם לדישון מזבח הפנימי וכ"ת הוי אחר דישון א"כ מה שאומר אביי הטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד לא היה לו לומר אלא לשחיטת התמיד מאי דם התמיד דמשמע הזריקה דוקא ולא השחיטה אלא ודאי דשחיטה ודישון בבת אחת הוי ולכך לא הזכיר אביי השחיטה כלל דאינו מזכיר אלא דבר הקודם והמתאחר ולא הדברים שהם בבת אחת. כך נראה לי לפרש דברי רבינו ז"ל. וא"ת כיון דזריקת התמיד הוי אחר דישון איך כתב רבינו ז"ל לעיל בפ"ד בפייסות דשני זורק והשלישי מדשן והא כיון דדישון קודם לזריקה כמ"ש רבינו היל"ל בהפך דאע"ג דמה שכתב רבינו בפ"ד הוי מתני' בפ"ב דיומא מ"מ כתבו התוס' בפ"ק דיומא דההיא מתני' לא אתי כאבא שאול שכן הקשו לרב פפא שתירץ שם הא רבנן הא אבא שאול דהיכי מצי לאוקמי מתניתין כאבא שאול הא מתניתין קתני מי שוחט מי זורק והדר מי מדשן ואבא שאול סובר דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות וכדאמר אביי לקמן בפ"ג ותירצו דילמא רב פפא פליג על אביי וס"ל אפילו לאבא שאול דם התמיד ברישא והדר דישון מזבח הפנימי א"כ לרבינו דפסק כסדרו של אביי דדישון מזבח קודם להטבת חמש נרות א"כ איך כתב לההיא מתני'. וי"ל דרבינו יתרץ כמו שתירץ המפרש בפ"ג דתמיד גבי מ"ש אמר להם הממונה בואו והפיסו כו' כתב שם ואע"פ שסדר העבודה לא היה כך כדאמר אביי בסדר יומא וכו' ובסדר הסדור היה להם להפיס מ"מ אמרו דכי משום הכי מפייסין קודם בשחיטת התמיד שקודם דישון מזבח הפנימי היו לוקחין הטלה אותם הכהנים שזוכין בו ורואין ומכניסין אותו לשחוט ומבקרין אותו לאור האבוקות והילכך כיון שהיו עוסקין במילי דתמיד קודם דישון המזבח והמנורה היו מפיסין נמי קודם שחיטת התמיד וזריקתו שמתוך שתחילת עבודה היה בתמיד חביבה היתה והקדימוה בפייס כו' וכתירוץ זה אית ליה לרבינו. ועל דברי התוס' ז"ל דאין סוברים תירוץ זה יש לתמוה דא"כ קשיא מתני' דסדר תמיד גופא דמההיא מתני' משמע דשחיטת התמיד וזריקתו היה אחר דישון המנורה וכמ"ש הם עצמם בפ"ק דיומא בדיבור המתחיל ורמינהו וכו' וא"כ היכי קאמר התם אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט מי זורק מי מדשן דמשמע דהוי דישון אחר זריקה וקשו מתניתין דסדר תמיד אהדדי אלא ודאי התירוץ שכתבתי הוא עיקר ודברי התוס' צ"ע:

ונכנס ומקטיר ואח"כ נכנס כו'. כתב הרב בעל כ"מ אע"ג דבפ"ו דתמיד שנוי הטבת שתי נרות קודם לקטורת כו' כן נראה שם בהדיא דאחר שאמר שם מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מערביים דולקים כו' אמר שם מי שזכה בקטורת היה נוטל את הבזך וכו' ומלמדין אותו כו' דמשמע דהקטרת הקטורת היתה אחר הטבת שתי נרות, על כן יש לתמוה על התוס' שכתבו בפ"ק דיומא (דף י"ד) בדיבור אמר אביי וקשיא לן אמאי לא ומשני נמי הכי דמתני' דהכא בשתי נרות ומתני' דהתם בחמש נרות, דמאי קושיא הא ע"כ מתני' דתמיד אית ליה דהטבת שתי נרות קודמת לקטורת כדכתיבנא והיכי מצית אמרת דהא דאמרה דקודמת לקטורת היינו חמש נרות ולא שתים דא"א לומר כן וצ"ע:

מגריפה . פירש"י ז"ל פ"ב דערכין (דף י') מגריפה שבה גורפין את דשן המזבח ווידי"ל בלעז והוא כמין כף:

שידעו הכל שעדיין לא הביאו כפרתן כו'. בפרק כיצד צולין (דף פ"ב) אמרינן תנן התם ראש המעמד היה מעמיד את הטמאין על שער המזרח מ"ט אמר רב יוסף כדי לביישן רבא אמר מפני החשד מאי בינייהו איכא בינייהו מפנקי א"נ דגדיל ששורא ופי' רש"י ז"ל מפנקי הכל יודעים שבטלין ממלאכתן ואין מניחין עבודה מפני מלאכתן דהני משום חשד ליכא ואין צריך להעמידם שם א"נ דקא דגדיל ששורא מפשיל חבלים שהיא אומנות קלה ושכרה מעט ואין בני אדם חושדין שיחדלו מלבוא לעבודה מפני ביטול מלאכה זו ע"כ. וה"נ איפליגו התם גבי פסח שנטמא באו לשורפו לפני הבירה ומעצי עצמן אין שומעין להם ואמרו שם מ"ט לא רב יוסף אמר שלא לבייש את מי שאין לו רבא אמר מפני החשד ואמר שם איכא בינייהו דאייתי קני וחריתא ופסק רבינו ז"ל ג"כ שם כרבא בפ"ד מהלכות קרבן פסח אלא ששם כתב לפיכך אם ישרפוהו בקש ובקנים ורצו לשרוף משל עצמן שורפין דהיינו הדין היוצא לפי טעמו של רבא אבל כאן קשה שלא כתב שאם היה מפונק או גדיל ששורא שאין צריך להעמידו שם דליכא טעמא דמפני החשד דהוא הדין היוצא לפי טעמו של רבא. לכך נראה לי דרבינו ז"ל מפרש איפכא מפירוש רש"י ז"ל דלאלו אין להם בושה אבל חשדא איכא דיחשדו שלא באו מפני ביטול מלאכה, ומפונק אינו ר"ל שבטל ממלאכה כדפי' רש"י ז"ל אלא אדם שהוא מעונג יותר ואע"פ שהוא עושה מלאכה ואין לו בושה מפני מה לא נזהר שלא נטמא דרך המעונג הוא שלא להקפיד בדברים מפני תענוגיו וכן גדיל ששורא הוא אדם פחות שעושה אומנות פחותה ואין לו בושה אבל מפני החשד איכא ולכך כתב רבינו ז"ל סתם מפני החשד ולא חילק דלטעמא דמפני החשד אין חילוק:

ואחר שמעלין את האיברים וכו'. אע"ג דבמשנה לא נראה שנושאין כפיהם אלא אחר הקטרת הקטורת וכ"נ קצת מדברי התוס' ז"ל בפ"ק דברכות (דף י"א) בדיבור המתחיל וברכת כהנים וכו' מ"מ סמ"ג ז"ל כתב בסימן קצ"ב וז"ל אע"פ שהמשנה סתמה הסדר למדנו מתוך המקראות וההלכות שבמס' יומא שאלו העומדין על מעלות האולם לא היו נושאין את כפיהם עד שהעלה מי שזכה באיברים את האיברים מן הכבש למזבח שנאמר וירד מעשות וגו' וישא אהרן את ידיו וכו' ע"ש:

וכל התקיעות של תמיד של שחר תשע וכו'. כן הוא במשנה פרק החליל (דף נ"ג:) וכן כתב רבינו ז"ל בפרק ז' מהלכות כלי מקדש:

במוספי שבת אומרים שירת האזינו וכו'. בפ"ד דר"ה (דף ל"א.) אמרו במוספי דשבתא מה היו אומרים אמר רב ענן בר רבא אמר רב הזי"ו ל"ך וכו' במנחתא דשבתא מה היו אומרים אמר ר' יוחנן אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר איבעי להו הני כלהו בחד שבתא אמר להו או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד ת"ש דתניא אמר ר' יוסי עד שהראשונה אומרת אחת שניה חוזרת שתים ש"מ כל שבתא ושבתא אמרי חד ש"מ ע"כ. ופירש"י ז"ל אז ישיר שירת הים עד מי כמוך מי כמוך עד סוף השירה ואז ישיר ישראל דעלי באר. כולהו בחד שבתא אמרי להו הלויים והיו חולקים הפרקים בנעימות קול להפסיק ובמחלפות כלי שיר ובתקיעת חצוצרות. או דילמא כל פרק ופרק לשבת אחת פרק אחד. עד שהראשונה שירת המוספין חוזרת חלילה פעם אחת. שניה שירת המנחה של תמיד של בין הערבים חוזרת שתים דהתם שיתא פירקי והכא תלתא האזינו בשבת אחת זכור בשבת שניה וכן כולם ע"כ. למדנו מזה דבמנחה של שבת אלו השלשה פרקים שהזכיר אומרים כל חד בשבת אחד כמו שמה שאומרים במוסף אומרים כל חד בשבת א' דכן אמרה הברייתא דהאזינו דאית ביה ששה פרקים דאומרים אותם בששה שבתות והני תלתא פרקי דמנחה שהם אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר אומרים אותו בשלשה שבתות וחוזר חלילה נמצא כשפרקי מוסף חוזר חלילה כבר אמרו של מנחה שתי פעמים. ולכן יש לתמוה על רבינו ז"ל שסתם וכתב במנחה שאומר אז ישיר ומי כמוך דמשמע דכל חד שבת אומרים תרתי דאינו כן אלא כל חד בשבת דיליה. וכן יש לתמוה אמאי לא הזכיר ג"כ אז ישיר ישראל דעלי באר וצ"ע. וסמ"ג בסימן קצ"ב כתב במנחה בשבת אומר אז ישיר משה וגם עליו קשה שלא הזכיר אלא פרק אחד לבד ודבריו ג"כ צריכין עיון:

ואם חל להיות בחמישי אומר הסירותי וכו'. בפ"ד דר"ה (דף ל':) אמרו ובזמן שחל ר"ה להיות בחמישי בשבת שהשירה שלו הרנינו לאלהים עוזנו לא היה אומר בשחרית הרנינו מפני שחוזר וכופל את הפרק אלא מהו אומר הסירותי מסבל שכמו והם דברי רבינו ז"ל אלא שאמרו שם עוד ואם באו עדים אחר תמיד של שחר אומר הרנינו אע"פ שחוזר וכופל את הפרק ע"כ. ולא ידעתי למה לא הזכירו רבינו ז"ל:

בשבת מקטירין וכו'. כתב הרב בעל כסף משנה ז"ל ומ"מ צריך לימוד מנין לו שהיו קודם לניסוך היין ע"כ. ואפשר לתת טעם דכיון דאיכא פלוגתא אי מוספין קודמין או לא לא מפשינן במחלוקת כולי האי ומסתייה דמאחרין לבזיכין אחר מוספין גופייהו אבל קודם ניסוך דידהו יש לנו להקדימן ועדיין צ"ע:

כך עושין בין הערבים חוץ מהרמת הדשן כו'. כתב סמ"ג בסימן קצ"ב ועוד מחלק שם במשנה בפ"ג הקטורת של בין הערבים היתה קרבה בין איברים למנחת נסכים כו' ע"ש: