Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
יש דברים רבים שאם החזיק בהן הלוקח לא קנה וכו'. לכאורה נראה דדברי רבינו ז"ל הם בחזקת הלוקח (דל"ת) דלאלתר דכל אלו הדברים דוקא בנכסי הגר קנה אבל לגבי קנין דלוקח לא מהני וזהו שלא הוזכר בגמ' אלו הדברים אלא גבי גר דוקא ואם פירוש דבריו כן קשה טובא, חדא דרבינו ז"ל כתב בפ"א מהל' מכירה המוכר קרקע לחבירו ונכנס בה וזרעה או נרה קנה הרי שם דניר קנה בלוקח וכאן כתב בתוך אלו הדברים ניר גבי גר דקונה מכלל דגבי לוקח לא קני. ותו קשיא דאמרי' בפ' חזקת הבתים המציע מצעות בנכסי הגר קנה ואנהרינהו לעיינין ממתניתא מאי היא דתניא באיזה צד לחזקה נעל לו מנעלו או התיר וכו' הרי דבגמרא הביא ראיה מברייתא דעבד דאיירי במכירה למציע מצעות בנכסי הגר דקנה וכיון דהראיה היא ממכירת עבד דהוי כקרקע א"כ היכי קאמר דבמכירה לא קנה ובגר קנה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ותו איך אפשר דבניר לא קנה לוקח הא מאי דאמרינן בפ' חזקת דניר לא הוי חזקה אמרו בגמרא מ"ט לא הוי חזקה מימר אמר כל שיבא ושיבא דכרבא לעייל בה והך טעמא לא שייך אלא גבי חזקת ג' שנים משום דאמר הלואי שיחרוש הרבה ואחר כך אטלנה ממנו ואזרענה וכו' אבל בחזקה דלאלתר לא שייכא. לכך נראה לפרש דהך דאמר הכא יש דברים שאם החזיק הלוקח לא קנה היינו לענין חזקת ג' אבל לענין קנין דלאלתר קנה בכל אלו. ועל מ"ש רבינו דכל המחזיק בנכסי הגר באחד מדרכי החזקה שביאר בהל' מכירה קנה חוץ מאכילת פירות יש מי שהקשה דה"ה כתב בפ"א מהלכות מכירה ונראה דלא בעינן דמועיל לקרקע אלא כשהלוקח אינו נהנה וכו' וגדולה מזו נעל הבית שהרי זה חזקה שהרי נועל בפני כל אדם כדרך שאדם עושה בשלו וכו' טעם זה כתבוהו המפרשים וזהו שאמר הרב למעלה גבי נעל שהרי זה נשתמש בו שמוש המועיל וא"כ כ"ש באכילת הפירות שאוכל דברים שהבעלים וכו' א"כ משמע דטפי הוי אכילת פירות מנעל דמכ"ש דנעל נפיק ליה וא"כ איך כתב רבינו כאן דנעל מהני בנכסי הגר ולא אכילת פירות שבכאן כתב שבכל הדרכים נקנה בנכסי הגר חוץ מאכילת פירות ותו קשיא לי טובא כיון דלדעת רבינו מהני אכילת פירות בקרקע וה"ה בעבד דהם שוים וכדכתב ה"ה בפ"ב מהל' מכירה גבי מ"ש הרשב"א ז"ל ואם תפר העבד בגד לרבו או בישל לו תבשילו דהוי כאכילת פירות ולא קנה ולדעת רבינו ז"ל דהקרקע נקנה באכילת פירות ה"ה לעבד א"כ מאי מייתי ראיה בגמרא להא דמציע מצעות מההיא דעבד שאני התם דהנהו מלאכות לא גריעי מאכילת פירות וכיון דאכילת פירות מהני ביה מהני נמי הני מלאכות אבל בגר דלא מהני אכילת פירות לא מהני נמי הצעת מצעות. ולקושיא ראשונה נראה לומר דודאי נעל לא מהני בגר אלא בהעמדת דלתות דוקא. ולהכי כתב רבינו ז"ל בפרק זה ובא אחר והעמיד דלתות דמשמע דבעינן מעשה בגוף הקרקע דוקא אבל גבי מכר בנעילה מהני משום דאיכא דעת אחרת מקנה וכן במתנה, וראיה מההיא דפ' הזורק גבי ההוא גיטא דאמר התם תיזל ותיחד ותפתח ובשבת היה דמשמע דבנעילה לחודה סגי ומהראיה הזאת הכריח כן ה"ה ז"ל שם בפ"א מהל' מכירה והיינו דוקא במכר או במתנה דבהכי איירי ההיא עובדא דפרק הזורק אבל בנכסי הגר דליכא דעת אחרת מקנה ודאי דבעינן העמדת דלתות ובהכי מתרצה הקושיא שהקשו התוס' לרשב"ם ז"ל דבעי קביעת מנעל מההיא עובדא דהזורק בפ' חזקת הבתים דרשב"ם ז"ל בהדיא פירש דבריו גבי מכר או נותן דוקא דאיכא דעת אחרת מקנה וכמ"ש התוס' בשמו וז"ל ואע"ג דבריש פסחים אמרינן דמשמסר לו מפתח וכו' הני מילי במוכר ומשכיר לחבירו דאיכא דמסר ליה דליקני אבל בנכסי הגר מאן מסר ליה דליקני וא"כ ההוא עובדא דגיטין דאיירי גבי מתנה דאיכא דעת אחרת מקנה לא הוה תיובתא כלל דהוי כמכר ולכך בנעילה לחודה סגי וכן דעת רבינו ז"ל כדכתיבנא. והתימה על דברי התוס' ז"ל שהשיגו על רשב"ם על ככה בהיות דבריו מבוארים כמ"ש. והשתא א"ש מ"ש ה"ה ז"ל בפ"א מהל' מכירה דכיון דנעל מהני גבי מכירה דהוי נעילה לחודא כדמוכח מההיא עובדא דהזורק כ"ש אכילת פירות אבל בגר לא מהני נעילה לחודיה אלא העמדת דלתות ואע"פ שרבינו כתב דכל המחזיק בדרך מדרכי החזקה שביאר בה' מכירה שקנה כאן דמשמע אפילו נעילה לחודא דמהני התם מהני הכא לא היא שהרי כתב חוץ מאכילת הפירות והך נעילה לחודה הוי כאכילת פירות וגריע מינה ועוד שביאר דבריו אבל בנכסי הפקר לא קנה וכו' עד שיעשה מעשה בגוף הארץ או יעבוד עבודה באילן ונעילה לחודה אינו מעשה כלל בגוף הארץ ולא בגוף האילן ועוד שכבר ביאר דבריו גבי בונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחד והעמיד להם דלתות וכו' מכל הני משמע דנעילה לחודה לא מהני בנכסי הגר זה נראה לקושיא הראשונה ולשניה צ"ע:
או כייר בהן כיון כגון אמה או יתר כנגד הפתח כו'. ה"ה ז"ל כתב לשון רבינו שמואל דשלא כנגד הפתח טפי מאמה בעי ולא היה לו להביאו סתם על רבינו דמשמע דרבינו ז"ל מצי סבר ליה ולא היא דמלשונו שכתב כגון אמה או יתר כנגד הפתח משמע דאפילו יתר כנגד הפתח אין אבל שלא כנגד הפתח לא ודלא כר"ש ז"ל דיותר מאמה אפילו שלא כנגד הפתח וכ"כ הרב ב"י בטור ח"מ:
והמצניע מצעות וכו'. על פירוש השני שכתב ה"ה בשם הרב ן' מיגש דהטעם הוא מפני דמיפה הקרקע א"כ מאי ראיה מייתי מעבד בגמרא דהתם בעבד הוי טעמא משום שהאדון הקונה נהנה ממנו בכל המלאכות שהזכיר בברייתא אבל כאן אין שום הנאה לקונה בהצעת מצעות אם לא שנאמר על צד הדוחק דכל הני מלאכות שהזכיר בברייתא דרחצו סכו והלבישו וכו' הוא בין עבד לאדון בין אדון לעבד והראיה מדפליג גבי הגבהה ואמר הגביה הוא לרב קנהו אבל אם הגביה לו הרב לא משמע דבשארי אפילו האדון לעבד מהני וכ"כ הרב הנימוקי ז"ל שם דה"ה אם תקן האדון לעבד דקנה וא"כ מהך מייתי ראיה שפיר דיפוי האדון לעבד שהוא הדבר הנקנה הוי כמו הצעת מצעות ליפוי הקרקע הנקנה:
גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו וכו'. בסוגיא בפ' מי שמת איכא לאתמוהי על מה שתירץ רבא שאני התם דרפויי מרפיין בידייהו אכתי קשיא ברייתא אמאי חייבים להחזיר דאפילו היא מעוברת העובר לא קנה וזה שהחזיק חזקתו חזקה ואפילו שיולד אח"כ העובר אין לו כלום ואמאי חייב להחזיר: וכן קשה על רשב"ם שכתב גבי תירוצא דרבא דרפויי מרפיין וכו' דהא מספקא להו אם יש לו יורשים אם לאו כמו שהוכיח סופו על תחלתו ששמעו לבסוף שהיה לו בן או אשתו מעוברת ושמא לא תפיל למאי נפקא ליה מינה דתפיל אפילו תלד כיון דבשעת מיתת הגר לא זכה העובר ואלו החזיקו בנכסים אפילו שיולד אח"כ הולד אינו זוכה כלל. וכן אזיל לטעמיה למטה מ"מ לא מרפין בידיהם כיון ששמעו בו שמת ולא יצא לאויר העולם ולא זכה לירש וכו' וקושיא זו איתיה ג"כ על פירוש רבינו. וע"ק על רבינו כיון דאביי ורבא הלכה כרבא למה לא הביא רבינו דינא דאיכא בינייהו ששמעו שהפילה ולא הפילה דלרבא קנה. ועוד קשה אמאי לא קאמר בגמרא איכא בינייהו האי דינא היכא דלא נסתלקו מהנכסים כגון שמעיקרא שמעו שמת ואח"כ שמעו שלא מת ואח"כ שמעו שמת שמה ששמעו ראשונה היה אמת ובין שמועה דלא מת לשמועה אחרונה לא החזירו הנכסים דלאביי קנה בחזקתייהו הראשונה ולא נסתלקו מהנכסים לומר דכיון דנסתלקו מהנכסים אבדו חזקתן כטעמא דברייתא ולרבא כיון דרפויי מרפיין בידייהו לא קנה. מיהו הא לאו קושיא היא דה"ה דה"מ למימר הכי. ולקושיא ראשונה י"ל דרבא ס"ל בגמרא דהמזכה לעובר לכשתלד קנה ולא דחי ליה לרב ששת אלא מאי דרצה להוכיח אחד זה ואחד זה קנה דאינו דהמזכה לעובר לא קנה וכיון דלכשתלד אית ליה דקנה ירושה הבאה ממילא לא גרע ממתנה וכיון שכן כשנולד העובר ודאי דקנה דהוי כמו מתנה לכשתלד ומש"ה כתב רשב"ם ז"ל דלכשנולד העובר קנה ומ"מ כתב דקשה ליה מרישא דקאמר חייבים להחזיר (משום) דלמה אנו מחייבים להם להחזיר הנכסים יהיו ביניהם ואם יצא העובר לעולם יתנו לו ואם לאו יהיה שלהם אלא ודאי שהעובר יורש ומיד אבדו חזקתן ומרישא משמע דהמזכה לעובר לא קנה וכדכתב רשב"ם ברישא אלמא המזכה לעובר לא קנה וכן כתב הרב המגיד ז"ל דמרישא שמעינן ליה ומה שמקשה גמרא מסיפא משום דהוי קושיא אלימתא טפי דאפי' אחר שמת העובר לא מהני חזקתן ובזה ניחא הכל. וכי תימא הא נראה דרבינו משמע דאית ליה דהמזכה לעובר אפילו לכשתלד לא קנה מדכתב סתם המזכה לעובר לא קנה ולא חילק ולדבריו אמאי חייבים להחזיר, י"ל דרבינו ז"ל פוסק כאביי דירושה הבאה מאליה המזכה לעובר קנה ודלא כרבא וטעמא דפסק כרבי יוסי גבי תרומה בהלכות תרומות דהעובר פוסל וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפ' מי שמת שרבינו ז"ל פסק כרבי יוסי ובפ' אלמנה לכ"ג האריך שם הרא"ש ז"ל לתת טעם דודאי ירושה הבאה מאליה העובר זוכה יע"ש, ואע"ג דהרב"י ז"ל בספר ח"מ סימן ר"י תמה על הרא"ש ז"ל שכתב כן ובספר כ"מ כתב שדעתו לפסוק כרבנן מ"מ הרי תירץ שם הרב ז"ל בספר כ"מ להשגת הראב"ד ז"ל דטעמו של רבינו ז"ל הוא משום דאיכא מפילות ואיכא נקבות ולכך העובר אינו פוסל דאם תפיל או תהיה נקבה אין לו חלק עם שאר האחים אבל כאן בין שתהיה נקבה או זכר לעולם יורש וליכא אלא מפילות דהוא מיעוט ולא חיישינן למיעוטא וא"כ אפילו לפי טעמו יש לפסוק כאן דירושה הבאה מאליה זכה העובר ומהך טעמא לא הביא רבינו ז"ל דינא דאיכא בינייהו וכמו שהקשינו בקושיא שנייה משום דלית הלכתא כרבא מהטעם האמור כדכתיבנא: