Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Rebels Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ב"ד שגזרו וכו'. נראה שיצא לרבינו כל מה שחילק בזה הפרק מפני מה שהוקשה להם לתוספות בפרק השולח (דף ל"ו:) ובפרק אין מעמידין (דף ל"ו) דהוקשה להם גבי פרוזבול דמשמע בגמ' בפרק השולח דב"ד גדול מחבירו בחכמה ובמנין יכול לבטלו אבל קטן לא היכי דמי אי פשטה התקנה ברוב ישראל הא אמרינן בפרק אין מעמידין דאפילו יבא אליהו ובית דינו אין מתירין ואי לא פשט איסורו אפי' קטן ממנו יכול לבטל דר"י נשיאה התיר את השמן אע"פ שהיה קטן משום שלא פשט איסורו ולתרץ זה הוצרך רבינו לחלק וכן כתב הרב מוהר"ר אליהו מזרחי ז"ל בתשובותיו סימן נ"ז וז"ל ומשום דאיכא לרבותינו תלתא מילי דאין זה דומה לזה דגבי י"ח דבר אמר שאפי' יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו ובמגילה ובגיטין ובעבודה זרה אמרו אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ היה גדול ממנו בחכמה ור' יהודה נשיאה וכו' הוצרך לפרש דהיכא דלא פשטה הגזרה יכול כל ב"ד לבטל דברי ב"ד חבירו ואפי' אם היה קטן ממנו בחכמה ובמנין ומשום דליכא באותה גזירה חששא כלל והיכא דפשטה הגזירה חזינן אם הוא סייג הדת אפי' אליהו ובית דינו בא אין שומעין לו וי"ח דבר דנקט לאו דוקא אלא כל גזירה שהיא לסייג דומה לי"ח דבר ואם איננה כן אז יכול לבטל אותה הב"ד הבא אחריו אם היה גדול בחכמה ובמנין עכ"ל. אבל בתוספות דרך אחרת לתרץ כל זה דהם סוברים דדוקא בי"ח דבר אפילו גדול אינו יכול לבטל היכא דפשט איסורו ברוב ישראל אבל בשאר דברים היכא דפשט איסורו ברוב ישראל יכול לבטל ב"ד האחרון ובלבד שיהא גדול מן הראשון בחכמה ובמנין והיינו ההיא דפרוזבול דאע"ג דפשט איסורו ברוב ישראל כיון דלא הוי מי"ח דבר ב"ד אחר יכול לבטלו אם גדול מן הראשון בחכמה ובמנין והיכא דלא פשט אפילו ב"ד קטן מן הראשון יכול לבטל והיינו ההיא דר"י נשיאה אבל להר"א ז"ל בהשגות קשה דמשמע דתלי טעמא בפשט איסורו ברוב ישראל לחוד ואפילו דלא הוי מי"ח דבר אין ב"ד יכול לבטל אפי' שיהא גדול מן הראשון שכן השיג על רבינו בדין זה שגזרו גזירה וכו' דהואיל ופשט איסורו אינו יכול לבטל אפי' אליהו ובית דינו קשה ליה קושית התוס' דההיא דפרוזבול במאי מוקי לה אי פשט איסורו אפי' גדול מן הראשון אינו יכול לבטל ואי לא פשט אפי' קטן יכול לבטל כההיא דר"י נשיאה ואפשר שסובר בההיא דפרוזבול בלא פשט ור"י נשיאה דהתיר משום דאיכא תרתי לריעותא התם דהיא תקנה שאין רוב הציבור יכול לעמוד ולא פשט ולכך התיר אע"פ שהוא קטן אבל בההיא דפרוזבול דליכא אלא חדא דלא פשט אין יכול להתיר אא"כ גדול וכבר כתבו התוס' תירוץ זה ודחאוהו שם ולכך דברי רבינו עיקר ומ"מ קשה דבפ"ק דמועד קטן אמרינן דנתנו חכמים שיעור לחרוש בשדה הלבן ערב שביעית עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת אבל טפי לא משום דמיחזי כחורש לצורך שביעית ואח"כ אמרו שם ר"ג ובית דינו נמנו על שני פרקים אלו והתירו והקשו שם דר"ג ובית דינו היכי מצו מבטלי תקנתא כו' והא תנן אין ב"ד יכול לבטל וכו' אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין והא התם סייג הוא דגזרו שלא יבא לחרוש בשביעית ומ"מ קאמר התם דאם היה ב"ד גדול יכול לבטל ולדעת רבינו דבר סייג אינו יכול לבטל אפילו אליהו ואולי י"ל דאינו סייג כל כך דלא אתו למיטעי בשביעית אלא על צד היותר טוב תיקנו כן. מיהו מה שהקשה הרב כ"מ על רבינו מההיא דשמן דהוי סייג אינה קושיא כלל דהא ודאי זה היא קושית הגמ' בפרק אין מעמידין ועוד הא אמר רבה בר בר חנה וכו' חוץ מי"ח דבר וכו' וכיון דלרבינו י"ח דבר לאו דוקא אלא לדוגמא נקטינהו דכל דבר דסייג דמי לי"ח דבר כדכתיבנא א"כ היינו פירכא דגמ' דכיון דהוי סייג היאך יכול לבטל ומתחלה הקשו בגמ' מההיא דאין ב"ד אפי' שלא נחלק בין י"ח דבר לאחריני ואח"כ הקשה דיש לחלק מי"ח דבר לאחריני משום דהוי מילתא דסייג וא"כ אפי' ב"ד גדול אינו יכול לבטל כעין זה הוי קושיא דגמרא לפירוש התוס' אלא שהם סוברים די"ח דבר הוי דוקא ורבינו סובר דכל מידי דסייג הוי דומה לי"ח דבר:
אפילו בטל הטעם שבגללו וכו'. הרב כ"מ הליץ בעד רבינו לתרץ קושית הר"א ז"ל בהשגות דסבירא ליה לרבינו דריב"ז היה גדול מן הראשונים ולי נראה לתרץ עם הקדמת הר"א ז"ל דהיה קטן מן הראשונים דבמסכת מעשר שני פרק חמישי אמרו במשנה על תקנה זו דפירות וז"ל ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה ותנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה ופירש שם רבינו שמשון דמ"ש בפ"ק דביצה דבקש ר' אליעזר להפקיר כרמו לעניים לפי שלאחר חרבן נתמעטו הפירות ולא היה יודע שנמנו חביריו והתירו משום חרבן ע"כ. ועם זה נוכל לומר דכיון דתקנה היתה רופפת דכבר התירוה מפני רבוי הפירות אע"פ שאמרו שכשיתמעטו הפירות תחזור למה שהיתה כיון דאחר החרבן לא איכא שם טעם דעיטור שוקי ירושלים עדיף מטעמא דרבוי פירות לבטל התקנה וכיון שהם גלו דיש לבטלו משום טעם זה ה"ה מפני טעם החרבן ולכך נתנו רשות לב"ד לבטלה אפי' שיהיה הב"ד קטן מהראשון:
הרי שגזרו ב"ד כו'. כתב הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בתשובה סימן נ"ז דסבירא ליה לרבינו דטעמא דאין רוב הציבור יכול לעמוד וטעמא דלא פשט איסורו ברוב ישראל כולה חדא מילתא הוא וכתב שם תדע לך דהרמב"ם ז"ל פתח דאינם יכולים לעמוד וסיים דלא פשט וכו' וכתב שם והא דתניא אין גוזרין וכו' אא"כ רוב הציבור יכולים לעמוד ה"ק אא"כ יכול להתפשט ברוב הציבור ומפני שהגורם להתפשטות הוא דיכול לעמוד בה והגורם להעדר ההתפשטות הוא העדר היכולת לעמוד בה לקח המחייב תמורת המתחייב ע"כ. ומ"מ קשה לי על דברי רבינו מאין הוציא חילוק זה דהיכא דמיד לא פשטה בטלה הגזירה מעיקרא אבל היכא דדימו שפשטה ועמד כן שנים הרבה ואח"כ בדקו וראו שלא פשטה אז צריכה היתר אלא שאין צריך ב"ד גדול אלא אפילו קטן. ונ"ל שיצא לו כן משום דהוקשה לו מה שהוקשה לתוספות וז"ל על ההיא דאמרו וסמכו רבותינו דהביא מקרא דבמארה אתם נארים וכו' דא"כ אפילו מעיקרא נמי לא חלה ולא היתה צריכה היתר ולמה הוצרך ר' יהודה נשיאה להתירה ודחקו התוספות עצמם בתירוץ קושיא זו ואמר דקרא לא קאמר אלא דלא חלה כשאר גזירות ויכולה להתבטל אפילו בב"ד קטן מיהו חלה לענין שצריכה שום היתר שהרי שמן וכו'. והא ודאי דוחק הוא דקרא משמע דאי ליכא הגוי כולו לא חלה כלל לכך תירץ רבינו דודאי דלא חלה כלל כיון שאין רוב הציבור יכול לעמוד דהיינו לא פשטה לדעת רבינו דכולה חדא מילתא אבל מ"מ תקנתא דשמן כיון שעמדו בה שנים הרבה ודימו שפשטה לכך צריכה היתר מיהא אלא שאפילו שיהא הבית דין קטן סגי והכי קאמר גמרא סמכו רבותינו להתיר בב"ד קטן מפני שראו דדרשינן מקרא דאם מתחלה ידעו שלא פשטה לא חלה כלל ואינה צריכה היתר ולכך היכא דדימו שפשטה מעלינן ליה דרגא דצריכה מיהא היתר אבל בודאי דסגי בב"ד קטן:
הואיל ויש לב"ד וכו'. משמע מדברי רבינו דסובר דאפי' שבית דין גזרו דבר לאיסור ויהיה הדין כן מפני גזירתם אם יאמרו שמה שאסרו כן הוא דבר תורה נקרא מוסיף ומיניה נלמוד בהפך לדעתו ז"ל שאם הדבר אסור מן התורה ואמרו הם שזה הדבר מן התורה הוא מותר אלא שהם אסרוהו הרי זה נקרא גורע דחד טעמא הוא כיון דאמרת דהיכא דמן התורה מותר והם אמרו שמן התורה אסור אע"פ שהם אסרוהו נקרא מוסיף מפני שאומרים שהאיסור הוא מן התורה ועשו לאיסור דבריהם איסור של תורה ולא אמרו שהאיסור של דבריהם וכו' ג"כ כשהוא אסור מן התורה והם אמרו שהאיסור הוא מדבריהם ולא מן התורה נקרא גורע שעשו לאיסור של תורה איסור של דבריהם וגרעוהו מאיסורו וכיון שכן קשה על רבינו למה שם במשל שאם יבא ב"ד ויתיר החיה נקרא גורע לישמעינן רבותא אפילו יאסרו ב"ד החיה אלא שיאמרו שאינה אסורה מן התורה אלא מדבריהם נקרא גורע. אבל הר"א ז"ל בהשגות סובר דכיון דב"ד אסרוהו אע"פ שיאמרו שהוא דבר תורה ממש אין זה נקרא מוסיף דהא רבנן אסמכוהו אקרא ועשאוהו כשל תורה ממש וכבר הליץ הרב כ"מ בעד רבינו. ובמה שקשה על רבינו עם פ"ט מהלכות מאכלות אסורות ששם כתב דחיה מותרת מן התורה לבשל בחלב וכאן כתב בהפך כבר כתב הרב כ"מ לתרץ בדוחק וכן הרב מהר"י ן' חביב ז"ל האריך בדבר זה בפסקיו סימן פ"ז ומדברי שניהם נלמוד שכאן רבינו לא כיון לפסק הלכה אלא לשום משל וע"כ אנו צריכים לתרץ כן ואי אפשר בענין אחר לפי הנראה: