Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בעת המציאה והוזלה. כתב הרב בעל כ"מ ז"ל דדברי ה"ה ז"ל תמוהים ולא ידעתי למה כתב כן:
בא בעל האבדה ונתן וכו' סימנים מובהקים וכו'. קשה למ"ש ה"ה דהבעיא היא בסימנין כגון מדת ארכו ורחבו או משקלו אבל סימן מובהק כגון נקב יש בו בצד אות פלוני בהא כולי עלמא מודו דהוי דאורייתא ואין בזה בעיא א"כ כדפשיט גמרא ממתניתין דיש לה סימנין וכן מברייתא דחמור בסימני אוכף וכן מההיא דדורשהו אם הוא רמאי וכו' אמאי לא דחו דהני סימנין הם סימנים מובהקים מן המובהקים כגון נקב יש בו בצד אות פלוני דבהא אפילו סימנין דרבנן הם דאורייתא ולא הו"ל לדחוקי בתרוצי דתריץ:
והרמאי אע"פ שיתן סימן מובהק. כתב הר"א ז"ל דאע"פ שיתן סימן מובהק מן המובהקים אין מחזירין וכתב ה"ה ז"ל דאע"ג דסימנים כאלו דאורייתא ברמאי חיישינן דמדאורייתא ילפינן לה כלומר דקרא דקאמר עד דרוש אחיך אותו משמע דצריך לדרוש לזה יותר מאחר וכיון שאחר סגי בסימן מובהק מן המובהקים מדאורייתא להא ודאי לא סגי בהכי וכן משמע במשנה דמהאי קרא נפקא לן דסימן אינו מועיל ברמאי. וקשה לזה דאמרינן בגמרא למפשט בעיין דסימנים דאורייתא ת"ש והיה עמך עד דרוש אחיך אותו מאי לאו בסימנים וכו' והשתא אמאי סגי בסימנין לרמאי כיון דלמי שאינו רמאי סגי בסימנים להא ודאי מעלינן ליה דרגא ולא סגי בהכי כפי סברתו של ה"ה אלא ודאי משמע דאי סימנים דאורייתא אפילו לרמאי מחזרינן וא"כ סימנים מובהקים מן המובהקים שהם מדאורייתא ודאי דמחזרינן לרמאי כפי הנראה מפשט השמועה כדכתיבנא ומתני' דקתני דסימן אינו מועיל ברמאי אסמכתא בעלמא הוא כדכתבו התוס' ז"ל. וי"ל דסובר הר"א ז"ל כתירוץ ב' שתירצו התוס' ז"ל וז"ל ועוד דבמתני' איירי בידוע שהוא רמאי לכך צריך עדים וכו' וקרא תרתי קאמר עד דרוש אחיך אותו כלומר תדרוש לאחיך בין לרמאי בין לסתם בני אדם בסימנים שהם דאורייתא ולרמאי מעלינן ליה דרגא והוי בעדים וברייתא איירי בסתם בני אדם כמ"ש התוס' ז"ל:
כדי שלא יתחלף לו שני בשלישי וכו'. כלומר כשיאמר שלישי סבור השומע שהוא רגל שני ויסמוך על הרגל הבא:
וימצא זה המכריז מכריז בשביעי. במשנה אמר שם כדי שילך לביתו ג' ימים ויחזור ג' ימים ויכריז יום אחד ופירש"י ז"ל אני אבדתי ואלו סימנין ע"כ. והוצרך רש"י לפרש כן מפני דילך ג' ויחזור ג' קאי אאובד א"כ ההכרזה נמי קאי עליה דביה קא עסיק ולכך אמר דיבא ביום השביעי ויאמר אני אבדתי. אבל לפירוש רבינו ז"ל ויחזור מיותר שהוא מפרש דהכרזה זו הוי למוצא וה"ק שילך האובד וכו' ואחר כך יכריז המוצא יום ראשון שהוא יום השביעי בכדי שאז האובד כבר בא מביתו ויתן סימניו ויקח אותה:
מצא כסות של צמר מנערה וכו'. מפרש רבינו ז"ל מ"ש בפרק אלו מציאות הא בדעמרא הא בדכיתנא הפך מפירוש רש"י ז"ל דעמר יפה לה הניעור ולא דכיתנא וכן פירש הרי"ף ז"ל:
נזדמנו לו אורחים וכו'. בגמ' בעי אי לצורכו ולצרכה מותר או לא ופשיט ליה מההיא דנזדמנו לו אורחים לא ישטחנה על גבי מטה וכו' בין לצורכו בין לצורכה וכו' ובודאי דהאי דפשיט דלא ידע חילוק בין דאיכא אורחים להיכא דליכא אורחים משמע דבין לצורכו ולצורכה דאיכא תרתי צורכו וצורכה אפילו הכי אסור אבל לצורכה לבד ודאי דמותר דאל"כ תקשי ליה דבפני אורחים אמאי לצורכה לבד אינו מותר אלא ודאי דיש הפרש בין אורחים להיכא דליכא אורחים אלא ודאי כדפרישית וכיון שכן קשה על רבינו ז"ל ועל הטור ז"ל שכתב גם כן בסימן רס"ז כדברי רבינו דבפני האורחים אפילו לצורכה לבד אסור הא בגמרא לא דחו שאני התם דמקלא קלילא אלא כשהוא לצורכו ולצורכה אבל לצורכה לבד מנא לן דסגי הך טעמא. ויש לפרש דודאי דטעמא דגנבי טעמא מעליא הוא ואם כן אפילו לצורכה לבד פשיטא דאסור מהך טעמא:
מצא כלי עץ משתמש בהן וכו'. כתב הטור ז"ל ישתמש בהן לצורכן מעט כדי שלא ירקבו ומפקא ליה מדאמרו הכי במתני' בכלי כסף ונחשת משתמש בה לצורכו אבל לא לשוחקן שפירושו שלא ישתמש בהן זמן ארוך כדי שישחקו ורבינו ז"ל כתב לשון הברייתא:
מטפל בהן י"ב חדש מיום המציאה. הטור ז"ל כתב בסימן רס"ז מיום ששוכרן ופשט הדברים מוכיח כדברי רבינו אבל מ"מ הדעת מוכיח קצת כדברי הטור ז"ל כדי שלא יתעצל ולא ישכיר אותם כיון שמונים י"ב חדש מיום המציאה אבל אם אין מונים אלא מיום שמשכירן יבקש להשכירן מיד: