והביא פלגס הרי זה ספק כו'. הרב בעל כ"מ ז"ל תמה דהך בעיא לא הוי אלא אליבא דרב פדא בפ"ק דחולין (דף כ"ג:) וכיון דרב פדא אסיק בקושיא בפ' שתי מדות (דף צ"א:) לא היה לו לרבינו ז"ל לפסוק כמותו. ואי משום הא לא קשיא לי דכיון דבעי ר' זירא אליביה ודאי דמשמע דהלכתא כותיה וקרא דאו לאיל לשום דרשה דריש ליה דאע"ג דאסיקנא בקושיא לא אסיקנא בתיובתא. אבל הא קשיא לי דלא ראיתי לרבינו ז"ל בפ"ב מהלכות אלו כשכתב המקריב את הפלגס מביא נסכי איל ואינו עולה לו מזבחו שיזכור שם התנאי שצריך לעשות אליבא דרב פדא דקי"ל כוותיה. והר"ם מטראני ז"ל בספר קרית ספר עמד על זה ודחק עצמו בתירוץ זה ועדיין לא נחה דעתו וכתב בסוף דבריו ואכתי צל"ע:

הנודר סתם וכו'. מדברי רבינו ז"ל נראה דאם אמר הרי עלי עולת בקר צריך שיביא המובחר שבמין בקר דהיינו שור ולא עגל אבל כשאמר סתם הרי עלי עולה אע"פ שלשון עולה כולל עולת בקר ועולת צאן יכול להביא הפחות דהיינו הכבש ולא נאמר לו הבא המעולה דהיינו עולת בקר. וזה מבואר בלשונו שכתב אם דרך אנשי המקום לקרות עולה סתם אפילו לעולת העוף מביא פרידה אחת מדקאמר אפי' לעולת העוף משמע דקורין לעולת בהמה לעולם עולה סתם אלא משום דקורין ג"כ לעוף יכול להביא הפחות וזהו שאמרו במשנה בסוף מנחות הרי עלי עולה יביא כבש כלומר דיביא הפחות דהיינו עגל ולמה נאמר לו שיביא שור שהוא המעולה. וי"ל שאין זה דרך כבוד להביא לגבוה אלא המעולה שבמין אבל כשאומר עולה יכול להביא מן המין שירצה אפי' שהוא הקטן דדרך כבוד דמזה המין רוצה להביא ולא מאחר אבל באותו המין מיהא דרך כבוד הוא שיהיה המעולה:

אלא יביא הבינוני וכו'. מדברי רבינו ז"ל נראה דמפרש שיעורי דמתני' גבי שור דהוי הוא ונסכיו במנה וכל אינך דהוי דמי הבינוניים לאותו מקום ולא כדפירש רש"י ז"ל שבקבלה הוא כן וכמ"ש כך דינו בתורה שבעל פה. וקשה לדברי רבינו ז"ל מ"ש בפ"ב דכריתות (דף י') האומר הרי עלי בסלע למזבח מביא כבש דאין דבר קרב בסלע אלא כבש ואמרו שם ואלא כבש ממאי מדאמר רחמנא איל אשם בכסף שקלים וכו' ולדברי רבינו ז"ל דכיון דהוא הדבר הקצוב באותו זמן שהוא בינוני מה שאלו בגמרא על זה דבשלמא לרש"י ז"ל דהדבר קצוב מן התורה שבעל פה שאלו לכבש מאין מצאו לו בשלמא שאר דברים היה להם קבלה אבל היה להביא להם קבלה ולכך שאלו אבל לרבינו ז"ל קשה ועוד כיון דבגמרא אמרו דהדבר קצוב מן התורה למה לא קצב רבינו ז"ל דמים לכבש כדמשמע בגמרא אלא כללם עם אינך ואמר שיהיה בדמים הבינונים לאותו מקום וכמו שקצב בריש הלכות מעילה כתב איל בשני סלעים ואם סמך על מה שכתב למטה שאין לך דבר קרב בסלע ולמזבח אלא כבש מ"מ אין כל זה מספיק דהיה לו לבאר הדבר כאן:

ואפילו הביא בדמיו איל אחד יצא וכו'. קשה דמשמע דלכתחלה יביא שני אילים ולא אחד אפי' לרבנן מדקאמר רבינו ז"ל אם הביא יצא משמע דלכתחלה לא יביא וא"כ מה הקשו במנחות (דף ק"ח) מאי איריא תרי אפי' חד נמי לימא דמאי דקאמר תרי היינו לכתחילה ואין זה דוחק דהא רבי אוסר דקאמר לכתחילה נמי הוא. וי"ל דלא כתב רבינו ז"ל ואם הביא אלא משום דאינו מצוה מן המובחר אבל לכתחילה איל אחד יביא:

מי שנדר או התנדב שמן וכו' וזורקו ע"ג אשים וכו'. בזבחים פ' כל התדיר על הא דאמר התם קומצו ושיריו נאכלים כתנאי לא יפחות מלוג רבי אומר שלשת לוגין ואמרו שם דרבי אית ליה דון מינה ואוקי באתרא ולדידיה כלו לאשים ורבנן סברי דון מינה ומינה ושיריו נאכלים ולכן לדידהו הוי לוג ולרבי שלשה לוגין כשהתנדב שמן סתם כמבואר שם, ורבינו ז"ל פסק כרבנן כאן וכן גבי לוג לקמן בסוף פי"ח ויש לתמוה דמשמע דקי"ל בעלמא דדון מינה ואוקי באתרא דשבועות הפקדון איפליגו רבנן ור"מ כמבואר בפרק שבועת העדות דרבנן אית להו דון מינה ואוקי באתרא ור"מ אית ליה דון מינה ומינה ופסקו הפוסקים כרבנן וכן פסק רבינו בהלכות שבועות דבין מושבע מפי עצמו בין מפי אחרים חייב בין בב"ד בין שלא בב"ד וא"כ כיון דהתם פסקינן כרבנן דאית להו דון מינה ואוקי באתרא למה פסקינן הכא דלא כרבי וצ"ע:

וכיצד עושין ביין וכו' נותן עליו מלח וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל הקשה דבסוף פ"ה מהלכות איסורי מזבח כתב דביין אין נותנים מלח ותירץ דהכא איירי ביין בנדבה ואין תירוצו מספיק דהא מהיכא דאימעיט בפרק הקומץ יין הבא עם נסכים דהיינו ממה הפרט שעולות לאשים יצא יין דאינו עולה לאשים הך טעמא איתא אפי' ביין הבא בפני עצמו וצ"ע: