במזרח העזרה בצפון המזבח וכו'. תימה דבגמ' איתא דהך אתיא כאביי דאמר כל המזבח קאי בדרום ואין כלל ממנו בצפון ולכך הוצרך להרחיק מכנגד המזבח לצפונו ורבינו ז"ל בפ"ה מהלכות בית הבחירה פסק דרובו בדרום ומקצתו בצפון כפי החשבון הנאמר שם דהיינו שבע אמות הוה בצפון דשבעים ושבע ומחצה הוי חלק צפוני מחצית מאה ושלשים וחמש שהוא רוחב העזרה מן הצפון לדרום ושם נתבאר שמכותל צפוני עד המזבח ששים ומחצה נמצא המזבח שבע אמות בצפון וכמו שהארכתי על זה בפ"ב מהל' תמידין ומוספין א"כ כיון דמקצתו בצפון קאי למה כתב רבינו ז"ל שהיו מרחיקין מכנגד המזבח לצפונו דהיינו כראב"י. ועוד קשה למה מה שהקשה הרב בעל כ"מ ז"ל דהיה לו לומר כבין האולם ולמזבח ודחק עצמו להגיה כן. וי"ל דרבינו ז"ל ראה סוגיא דלעיל דאמרה מאן שמעת ליה בין האולם וכו' ר"א בר"ש וקאמרה הכי בסתמא משמע דהוי קושטא ועוד דבפ"ב דזבחים (דף כ') הביאו אותו בסתמא משמע דהלכתא הוא א"כ משמע דפליגי הני סוגיי אסוגיא דאמרה דמתני' ראב"י ותני כבין האולם ולמזבח אלא מתני' דוקא בין האולם קתני ור"א בר"ש היא והא דקאמרה לצפון המזבח אינו ר"ל דמרחיק מכנגד המזבח לצפונו כדדייק אידך סוגיא אלא משום דרובו של מזבח בדרום ומיעוטו בצפון קאמרה מתני' דהיה מגריל כנגד המזבח במזרחו בחלק צפוני שלו כלומר בחלק שהיה בצפון לאפוקי שלא היה כנגד החלק שהיה בדרום דהגרלה טעונה צפון ופירוש לצפון המזבח ר"ל בחלק צפוני של מזבח במזרחו ולעולם מקצת המזבח בצפון קאי כן מפרשים הני סוגיי הך מתני' ולהכי אוקימו לה כר"א בר"ש ופסק רבינו ז"ל כי הני סוגיי משום דלדידהו מתני' כפשטה בין האולם ולמזבח ואין צריך להגיה כבין והשתא אתי שפיר לשון רבינו ז"ל ואין צריך להגיה בדבריו כבין:

והעליית הגורלות מן הקלפי פסולה וכו'. משמע בדברי רבינו ז"ל דמשום דמעכבה פסולה בזר. וקשה דבפ' טרף בקלפי (דף מ"ב) אמרו בגמרא דשחיטת פרו לרב כשרה בזר והקשה הא כתיב אהרן וחוקה ותירצו שחיטה לאו עבודה היא משמע דלדידן דקי"ל דשחיטת פרו כשרה בזר וכדכתב רבינו ז"ל בריש פ"א מה' פסולי המוקדשין אית לן לומר דאע"ג דשחיטה מעכבא כיון דלאו עבודה היא כשרה בזר הכי נמי בהגרלה כיון שכתב רבינו ז"ל דלאו עבודה היא אע"ג דמעכבא ליתכשרה בזר. וי"ל דשחיטה לא דמי להכא דהתם לאו עבודה כלל שנוהגת בחולין או בנשים ועבדים וכו' וכדפירשו שם התוס' ז"ל מה שאין כן בהגרלה דלא קרי לה שאינה עבודה אלא משום דאיכא מ"ד דכשרה בסגן וכדכתב רש"י ז"ל בפרק טרף בקלפי (דף ל"ט):

שמא ישכח וימנה וכו'. קשה דלמה פסק כר"א דאמר כן בפרק הוציאו לו [דף נ"ה.] ולא פסק לחומרא בשל תורה כר"י דפליג עליה ונפקא ליה מקרא דיזה דלדידיה אע"ג דלא מנה ולא טעה לא מהני כדאמרו שם. וי"ל דבירושלמי אמרו בשם ר"י הך טעמא דשמא ישכח וכיון דבגמ' דידן ובגמ' דירושלמי פליגי בסברת ר"י ור"א אית ליה בבירור הכי דטעמא משום שמא ישכח לא שבקינן מאי דאמר ר"א בודאי משום מאי דמספקא לן אדאמר ר"י:

שכך נאמר וכו'. לשון זה אינו מכוון משמע דהוא ראיה למה שאמר קודם דחוזר ומזה בהיכל על הפרוכת ואינו כן דהך נפקא לן בגמרא מקרא דוכן יעשה לאהל מועד והך קרא לאו ראיה היא אלא לומר שמזה אחת למעלה ושבע למטה ולעיל גבי הזיה דאמר אחת למעלה ושבע למטה היה לו להביא מקרא זה. ונראה דכוונת רבינו ז"ל דה"ק כיון דנאמר בדם הפר בפנים על הכפורת ולפני שהרי אמור שם אחת למעלה ושבע למטה א"כ הוא הדין על הפרוכת מקרא דוכן יעשה לאהל מועד ומ"מ הרבה סתם רבינו ז"ל במה שלא הזכיר אפילו ברמז קרא דוכן יעשה וכדכתיבנא:

אלא כמצליף. רש"י ז"ל פירש כשורה זו תחת זו כמי שמכה והולך מתחיל מן הכתפים והולך למטה ולדידיה מסייע ליה מה שאמרו שם בגמרא גבי פרוכת שראו ברומי דכסדרן הוי ומשום הכי ידעו שהוא של יוה"כ כלומר שהיו זו תחת זו וכדפירש"י ז"ל שם. ולפירוש רש"י ז"ל מה שאמרו שם תנא כשהוא למעלה מצדד ידו למעלה כו' לא באה הברייתא לפרש פירוש לשון כמצליף דאין זה פירוש כמצליף לפי פירוש רש"י ז"ל אלא באה לפרש איך אמר הכתוב על הכפורת ולפני הכפורת דלמתני' קאמרה דאינו ממש למעלה וכן ולפני הכפורת אינו למטה מאמצעה וכדפירש"י ז"ל במתני' לא היה מתכוון להזות וכו'. והערוך בערך נגד פירש פירוש כמצליף בענין אחר ע"ש ולההוא פירושא הברייתא דקאמרה תנא וכו' באה לפרש פירוש כמצליף:

לפי שאין אחד קורא בשני ספרים וכו'. מדלא כתב רבינו ז"ל אין אחד קורא ענין אחד בשני ספרים וכדכתב בהלכות תפלה פי"ב משמע דענין אחד דכתב שם לאו דוקא וכדכתב שם הרב בעל כ"מ ז"ל שהוא מוכרח מן הגמרא: