ויש מומין אחרין מיוחדים וכו'. הקשה הבכ"מ ז"ל דחטיה החיצונות והפנימיות למה לא יפסלו באדם כו' ואני תמה על זה דבהדיא אמרו בגמרא בריש פרק מומין אלו קלוט וחטין דליתנהו באדם בבהמה נמי לפסלו ופירש"י ז"ל מומי חטין דאדם יש לו שינים ואין נראין החטין ובבהמה הוא דאית לה שיניים למעלה ונראין החטין ונפסלת בפגימתה ע"כ אבל הא דיבלת שיש בה שיער קשה קצת למה לא מנה במומי אדם דקתני לה במתניתין את שיבלת בעיניו והיינו יבלת שיש בה שער כדאוקמוה במתני' דבתר הכי קאמרה בריש מומין אלו (דף מ"ג) מומין אלו בין קבועים בין עוברים פוסלין באדם וכו' ואולי אין מום זה מצוי באדם:

אם היה גלגל עינה עגול כשל אדם וכו'. תמה עליו הבכ"מ ז"ל דבגמרא חילקו בין אוכמא לציריא ורבינו לא חילק ואני אומר דבנדה פרק המפלת (דף כ"ב) גבי המפלת כמין בהמה כו' דאיפליגו רבי מאיר ורבנן אמרו שם בגמרא מאי טעמא דר"מ ואמרו שם הואיל ונאמר בו יצירה כאדם ואמרו שם וכן אמר ר' אבא אמר רבי יוחנן היינו טעמא דר"מ הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם פסק רבינו כן משום דשמואל ור' חייא בר אבא משמיה דר' יוחנן שונה בהאי טעמא ודלא כרבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן דאמר דטעמא דר' מאיר הואיל ועיניהן כשל אדם דיחידאה הוא לגבייהו ולרבה בר בר חנה הקשו שם והא גבי מומין קתני לה כו' והוצרכו לומר הא באוכמא הא בציריא ולדידיה הוצרכו בגמרא לחלק בכך ואליביה אתיא סוגיא זו דפרק על אלו מומין ורבינו ז"ל פסק דלא כוותיה אלא כקמאי דאמרי טעמי אחריני אליבא דשמואל כדכתיבנא ולכך רבינו ז"ל לא חילק בכך:

אבל אם היתה אוזן גדולה ואוזן קטנה וכו'. בפרק על אלו מומין (דף מ':) במשנה אמר עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה אזנו אחת גדולה ואזנו אחת קטנה במראה אבל לא במדה ר' יהודה אומר אחת [מביציו] גדולה כשתים בחבירתה ולא הודו לו חכמים ואמרו שם בגמרא ורבנן עד כמה תניא אחרים אומרים אפילו אינה לשניה אלא כפול כשרה ופירש"י ז"ל ורבנן דלא הודו לו בביצים עד כמה תהא חבירתה קטנה דמכשירי ע"כ ורבינו ז"ל מפרש דלא קאי אביצים אלא אאוזן וקשה לפירושו בשלמא לפרש"י ז"ל בעי שפיר עד כמה משום דחכמים פליגי בביצים כדאמר ע"ז ולא הודו לו חכמים ולהכי בעי עד כמה אבל לפירוש רבינו ז"ל קשה דהיכן ראה דפליגי רבנן אאוזן דבעי עד כמה אדרבה משמע דכי היכי דלא פליגי אעין לא פליגי אאזנו. ואולי יש לומר לפירושו דלא הוי שאלה אלא פירוש דמפרש משום דראה דבברייתא פליגי אחרים מפרש ואומר ורבנן פליגי ונותנין שיעור אחר ומפרש ואומר עד כמה והביא הברייתא דאחרים לפרש אבל פירוש רש"י ז"ל מתיישב יותר:

אם יש בלובן עינה יבלת שיש בה שער וכו'. בגמרא (שם) רמו מתניתין אהדדי ואסיקו במסקנא אלא אידי ואידי בעינו ולא קשיא הא בשחור הא בלבן והקשו והא אין מומין בלבן ואפילו במקדש כשר לשחוט והיכי קאמר מתניתין דאין שוחטין לא במקדש ולא במדינה ותירצו אלא אידי ואידי בלבן ול"ק הא דאית בה שער הא דלית בה שער ופירש"י אידי ואידי בלבן הא דקתני אין שוחטין במקדש ולא במדינה בלבן והא נמי דקתני אין מומין בלבן כו' ולפירושו נראה דל"ג אלא דלא הדר מאוקימתא דלעיל דשני אמתניתין דאת שיבלת בעיניו ומתניתין דאין שוחטין והך שינויא לא קאי אלא אמתני' דאין שוחטין ואההיא דאמרינן אין מומין בלבן ומ"מ אפילו לגירסתו ולפירושו קשה דלמה ליה למימר אידי ואידי דמשמע דעד השתא לא הוה מוקמינן בלבן והדרינן ממאי דאמרינן וגירסת התוס' נוחה יותר דגרסי אלא אידי ואידי בשחור והדרינן ממאי דמוקמינן בלבן וקאי ארומיא דרמינן מעיקרא מתניתין אהדדי אבל רבינו גורס כגירסת רש"י וגורס אלא וכדי ליישב לשון אלא ולשון אידי ואידי מפרש דקאי ארומיא דמתניתין דרמינן מעיקרא אבל קשה טובא לפירושו דמ"מ הדרא קושיא לדוכתה דהיכי קאמרה מתניתין דאין שוחטין עליהם לא במקדש ולא במדינה היכא דלית בה שער הא אין מומין בלבן והוי כשר אפילו לשחוט ואי אמרת דמאי דאמרינן אין מומין בלבן ר"ל כדי לפסול ולהיות מום קבוע א"כ אמאי הדר משינויא קמא ואמר אלא אידי ואידי בלבן לישני ליה דהא דאין מומין היינו להיות מום קבוע ומתניתין דאין שוחטין לא קאמרה אלא דהוי מום עובר גם מה שפירש בפירוש המשנה דמאי דאמר במשנה דאין שוחטין לא במקדש ולא במדינה בעל יבלת הוי יבלת שבגופו קשה דזהו היפך דברי הגמרא דיבלת שבגופו הוי מום קבוע ולא הוי אלא בעיניו ולית בה שער וצ"ע:

אם היתה ראש הזנב מפוצל וכו'. זהו פירוש למ"ש במשנה (דף ל"ט:) או שהיה ראש הזנב מפצל העצם ובקצת נוסחאות כתוב במשנה נקלף העור והבשר והעצם ושער ושבוש הוא דאין זה אלא פירוש רש"י ז"ל שפירש בהא דראש הזנב וכו' וכתבוהו הסופרים במשנה:

זנב הגדי שהיה רך ומדולדל וכו'. על מתניתין דזנב גדי שהוא דומה לשל חזיר אמרו בגמרא (דף מ':) אמר רב פפא לא תימא דקטינא אלא דכריכא אע"ג דאלימא ופירש רש"י ז"ל כריכא עגולה הוי שהזנב של טלה הוי רחבה יותר על עוביה קטנה דקה מאד ע"כ משמע דלא בעי אלא חדא עגולה לחוד אבל רבינו נראה דסובר דתרתי בעי וגריס לא תימא דקטינא לחוד אלא דרכיכא וקטינא כלומר דתרתי בעינן ולא תימא דקטינא לחוד סגי והיינו רך כנגד רכיכא ומדולדל כנגד קטינא. וגם הר"א בהשגות נראה דסובר דתרתי בעינן וכגירסת רבינו אלא דהוא גורס כריכא ורבינו גורס רכיכא זה נראה בדעת רבינו והר"א והתימה מהבכ"מ ז"ל שהביא גירסת רש"י ז"ל על דברי רבינו והר"א ז"ל ואינו כן אלא דגירסתם משונה מגירסתו לפי הנראה כדכתיבנא:

ואלו הן גרב לח חזזית שאינה מצרית כו'. בגמרא (דף מ"א:) הקשו על מתניתין דגרב אין שוחטין עליו לא במקדש ולא במדינה וכן חזזית דהא גרב וילפת כתיבי באורייתא ותניא גרב זה החרס ילפת זו חזזית המצרית כו' ואמר בשלמא חזזית אחזזית לא קשיא כאן בחזזית המצרית כאן בחזזית שאינה מצרית אלא גרב אגרב קשיא כו' ואמר במסקנא אלא תלתא הוי דקרא יבש בין מבפנים בין מבחוץ דמתניתין לח מבפנים ומבחוץ דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ כו' ופירש"י דקרא גבי מומין דדרשי זה החרס כו' דמצרים היינו האי דבקללות ובגרב ובחרס דהיינו שחין מצרית ואע"ג דכבר אמר בקרא ברישיה שחין מצרים כבר הקשו התוס' כן והניחו הדבר בתימה והרב מהר"ר אליה מזרחי בפרשת כי תבא תירץ וז"ל חזר וכתב ג"כ גרב שהוא הלח מבחוץ ויבש מבפנים אעפ"י שכבר כתב לעיל בשחין מצרים כו' איידי דבעי למכתב ובחרס שהוא השחין היבש מבחוץ ומבפנים ולפי מאי דנראה מפירוש רש"י בהלכה וביאר הדבר בהדיא בפירוש החומש בפרשת אמור דלא יש כי אם ג' מיני שחין יבש מבפנים ומבחוץ לח מבפנים ומבחוץ יבש מבפנים ולח מבחוץ וחזזית המצרית מיקרי הא דלח מבחוץ ויבש מבפנים והיינו ילפת האמור בתורה ואע"ג דבפרשת כי תבא קראו גרב פעמים קוראו גרב פעמים ילפת כשהוא סמוך אצל ילפת קורא לגרב יבש מבפנים ומבחוץ גרב כשהוא סמוך אצל חרס קורא ליבש מבפנים ולח מבחוץ גרב וחזזית שאינה מצרית שכתב רבינו כאן הוי לח מבפנים ומבחוץ ובפ"י מהלכות ביאת מקדש כתב הב' אחרים שהם חזזית המצרית דהיינו לח מבחוץ ויבש מבפנים וגרב דהיינו יבש מבחוץ ומבפנים ואין כאן עוד מום וע"כ נפלאו בעיני דברי הבכ"מ ז"ל שכתב שם דגרב שכתב רבינו הוי יבש מבפנים ולח מבחוץ דאיך אפשר לומר כן דהיינו חזזית המצרית שכתב שם. וע"ק לו הקושיא שהקשה הוא עצמו דאיך אמר שזה גרב האמור בתורה דיבש מבפנים ולח מבחוץ אינו אלא ילפת וזהו חזזית המצרית והוא ז"ל סובר דחזזית המצרית הוי מין אחד ויבש מבפנים ולח מבחוץ הוי מין אחר אבל עיקרן של דברים לע"ד כמו שכתבתי וניחא הכל:

ובודקין אותו ג' פעמים כו'. זהו פירוש למ"ש (דף ל"ט:) ובלבד שיהיו משולשין ואע"ג דבפרק הקורא את המגילה גבי חוטי גידין דמגילה אמר שם בגמרא בזה הלשון ובלבד שיהיו משולשין ולא פירש רבינו כן כמו שפירש כאן כמו שנתבאר בפ"ב מהלכות מגילה לא איכפת לן דכל אחד מתפרש לפי עניינו ואע"ג דהתוספות פירשו שניהם באופן אחד הרי במכות גבי ערי מקלט איכא נמי הך לישנא ואינו מתפרש על אופן זה אפי' לפי פירושם אלא ודאי כל אחד מתפרש לפי עניינו:

וכמה תאכל כו'. במשנה (דף ל"ח:) אמר שם דדוקא לח ויבש של גשמים ולא לח ויבש של שלחין כלומר שדה שצריך להשקותה דאין זה רפואה ולא ידעתי למה לא הזכירו רבינו. עוד אמר שם תחילה הלח ואח"כ היבש אבל איפכא לא וזה לא הוצרך רבינו לבאר דמכלל סדרו שסדר הוא נשמע דבר זה:

קודם סעודה ראשונה כו'. בגמרא אמר בעי במערבא כגרוגרת דסעודה ראשונה או דילמא בכל סעודה וסעודה את"ל בסעודה ראשונה כו'. ולפי הנראה מלשון הגמרא משמע דהבעיא היא אם די שיהיה בכל יום בסעודה אחת דוקא שיאכל או צריך שיאכל כן בכל יום בכל סעודה שיסעוד ואמר באת"ל דאינו צריך אלא בסעודה ראשונה דוקא ועם זה אתי שפיר דרבינו לא כתב אלא סעודה ראשונה מפני דכך אמר באת"ל וכל את"ל לדעתו פשיטותא היא. ומ"מ קשה מ"ש בפירוש המשנה שכתב בכל סעודה וסעודה שהוא היפך דרכו לפרש באת"ל. אבל אם נפרש הבעיא דה"ק בסעודה ראשונה צריך שיאכל אותו הגרוגרת אבל אם לא אכלו בסעודה ראשונה לא מהני או דילמא אפי' לא אכלו בסעודה ראשונה באיזו סעודה שיאכלנו ביום סגי א"כ נמצא לפי את"ל צריך שיאכלנו בסעודה ראשונה דוקא אבל אכלו בסעודה שניה לא מהני והיה לו לרבינו לפרש שאם אכלו בסעודה שניה דאינו מום ועם זה הפי' יפול הקושיא שהקשה הרב בעל כ"מ ז"ל על רבינו אך אם נפרש דברי הגמרא כפירוש הראשון והלשון שאמר בכל סעודה וסעודה מוכיח כן דאם לא כן היל"ל באי זו סעודה אין מקום לקושיית הבכ"מ ז"ל ונ"ל שהוא פירוש רבינו ז"ל בגמרא הגם כי מדברי רש"י ז"ל נראה קצת כפירוש הבכ"מ ז"ל ע"ש: