ושוקלכו'. עתי"ט ויתכן בעיני שהרמב"ם מפרש ושוקל דמתני' מלישנא שקל קלא ופתק ביה כו'.

במ"כהוא דרך זר ועקש. רחוק מאד לפרש כך. חס ליה להר"מ משבוש כזה.

אבלא"צ לדחוק לגמרי. כי לדרכו ז"ל דיבר התנא על שם התכלית. שהוא תחלת המחשבה. לפיכך הקדימו. עם היותו סוף המעשה. וכך היא סברת ר"א בתו'. אע"פ שלא עלה על דעתו להוציא הלשון ממשמעותו. וכר"י צריך באור. ואין כאן מקומו.

שאין דמים למתיםעיין קול רמ"ז. מ"ש על תי"ט. אבל הטעם כדפרש"י. דמחוסר אומדנא כו' אין הנדר חל על ממונו. שאין דמים למתים. כי לא במותו יקח הכל. גם אנכי ככה דמיתי. אמנם להלן מ"ה גבי מת השור. לא משמע הכי בפירוש רע"ב. וק"ל.

ערך ראשי וערך כבדי עליכו'. נקט הכי בדווקא. דלא סגי בהו עד דאמר ערך כל הראש כל הכבד. אבל אמר ערך חצי הראש. בלא מוח וחצי כבד. שלא במקום מרה וחיותא. לא כלום הוא. משא"כ באבר שהנשמה תלויה אפי' בנקיבתו. כגון הלב והריאה. גם האומר ערך חצי לבי. או חצי ריאתי עלי. נותן ערך כולו.

זה הכלללאתויי כל האיברים שהנשמה תלויה בהם. שאם אמר דמי חצי כבדי עלי. נותן דמי כולו. לשון רע"ב לקח מפירוש ר"מ. ולא נודע מנין לו. והוא נגד האמת. שהרי אין חצי כבד מטריף. אם אינו במקום מרה וחיותה. ובפרק מש"א מוכח בהדיא. דאין חלוק בין אדם לבהמה בענין זה.

ושמאמפני הספק. מ"מ נותן ערך כולו. כי לא פורש על איזה חצי נתכוין. צ"ע.

חייבי חטאות וחטאת נזיר. הואיל ולאו לכפרה אתיא כו'. עמו"ק א"ח (סי' א').