Lechem Shamayim on Mishnah Arakhin Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שום היתומים עתי"ט בשם הר"ן מ"ט נזקקין לכתובת אשה. שאם אין אנו נזקקין. הרי היא נמנעה מתחלה לבוא ונמצאת מפסידתם (כצ"ל) מזונות ע"כ.
ועודעל כרחך אתה נותן לה או כתובתה. או מזונותיה. שאל"כ מה תאכל.
ומכריזין בבוקר ובערבבשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים. ב) עתי"ט בשם התו'. שאין לפרש בשעת הוצאת פועלים מביתם ליכנס למלאכתם כו' שאין דרך לעשות כן שיתבטלו ממלאכתן. ר"ל אם ילכו בבוקר לראותה בשעה שיוצאין למלאכתן הרי מתבטלין. אבל איני רואה מה המונע לפרשו כסדר השנוי וכמשמעו. והיינו בבוקר בשעת הוצאת פועלים כפשטו. וכמש"ה יצא אדם לפעלו. אז אומר לפועלים שיירוה לי בעת הפנאי שלכם. אם בצהרים לעת האוכל. או לעת ערב. ובערב שומע קול הכרוז שנית. ונזכר מה שאמר להם בבוקר. הולך ושואלם. והרי זה נכון. מהצורך לדוחק.
כשיגרשנה ידירנה כתו' תימה לרבי למה ידור כו' והלא אינו רוצה שתגבה. פירוש לדבריהם. שאם היה רצונו שתגבה כתובתה. לא היה מקדיש. למה לו לעשות קנוניא. אלא ודאי סבור היה שהקדש מפקיע שעבודה. ונתכוין להפסידה כתובתה. לפיכך הקדיש תחלה. ואח"כ גירשה. שאם היה מגרשה תחלה. על כרחו צריך לתת כתובתה. ותרצו דחיישינן שמא אחר שהקדיש נתחרט שיצא ריק מנכסיו. לפיכך עתה מתחרט עושה קנוניא. לכן מגרשה ורצונו להחזירה. וכיון דחיישינן לקנוניא כו'.
קנוניאהוא כמו בלע"ז לטיני. קאנפענציע הוא לשון התאחדות בין שני צדדים בהבטחת קשר ענין. התחייבות זה לזה. וסילוק זה מזה.
**הקדיש תשעים כו'.**ע"פ רע"ב עד אבל אם הנכסים שהקדיש אין שוין חצי החוב לא גבי מנייהו. דבר זה צריך באור רחב. אם היו מרובין בשעת הלואה. ונתמעטו. או מעוטין. ונתרבו. ביוקר. או ע"י ירושה. וכיוצא בזה.
נותנין לו שני כלי אומנותנראה בטעם הדבר. שאם ישבר או יתקלקל האחד. ישאר לו עוד אחד. אכן יש כלים. צריכין להיות כפולים בהכרח. כענין מעצדים. שהן מה שקורין הובי"ל בל"א. שצריך לו אחת גדולה. שאינה מחלקת היטב. רק נוטלת השפאים הגסים. מה שקשה מאד להטעות עם הדקה ממנה. שהיא משווה ומחלקת היטב. וכן מגרות. צריכות שתים לחרשי עץ אחת גדולה. שנוסרין בה שני בני אדם כאחד. ואחת קטנה. שמשתמשין בה ביד אחת. לחתוך דבר קטן ודק. ושמא לכך נסיב להו תנא. ודווקא הני וכל דדמי להו. דלא סגי בלא"ה. לאפוקי מידי אחרינא. דלא צריך כולי האי לתרי מאני מנייהו. כגון מקבת. דבחד מצי למעבד כל מאי דצריך ובעי. לא יהבינן ליה אלא חדא. אע"ג דאיתנהו בכמה גווני. וכן פטיש ובן פטיש. וכדתנן ספכ"ט דכלים וצריך עיון.
חרש נותנין לו שני מעצדים ושתי מגרותז"ל תי"ט לסימנא בעלמא. וכן לכל הכלים שצריך לאומנותו זאת. אך ראיתי בארץ רוסיא שא"צ לכלים אחרים עכ"ל. לא ידענא לצייר. איך אפשר לעשות מלאכה בלי מקבת או פטיש. שהוא ודאי כלי ראש וראשון לכל מלאכת חרש. בלעדו לא ירים איש עושה מלאכה את ידו. לפעול כל מאומה. במלאכות ואומנות הראשיות. רק את זה ראיתי בארץ הגר. שיש להן פטיש או קופיץ וקרדום. בשני ראשים. האחד עושה מעשה פטיש. והצד השני חד מלוטש. פועל מלאכת סכין ומגירה ומעצד. כי בו בלבד בוקע חותך ונוסר. ומשווה ומחליק ומייפה הלוח. כבמעצד. אי הכי קשיא ודאי. מ"ט שבקיה תנא להאי. דלא אפשר בלא"ה. ונסיב להני דאפשר בלא הם. אי לאו משום דנקיט בדדמי. והוא הדין לאינך דדמיין להו. משא"כ פטיש ומקבת. כיון דבחד סגי. לא תני ליה. אע"ג דלא אפשר בלא הוא.
מעליןלשון עילוי. ידוע ורגיל במשנה ותלמוד. כמו הקדש עילוי. דשילהי פ"ח דמכלתין (ומ"ג פ"ו דתמורה) אכן מעלינן ליה כנכסי דבי בר מריון. וכן רבים. ותי"ט נדחק בחנם.
בצבעכתי"ט ויראה דבגדים צבועין. קרוים צבע בלשון משנה. ואולי ישתנה משקלו כו' עכ"ל. ואינו כן. אבל בגמרא פ"ט דקמא משמע דצבע לשון תואר. גרסינן. בשקל גנב. והוא הצובע שעושה מלאכת הצביעה.
שצבען לשמן הא דבעי הכא מעשה בגופייהו. ולא כייל להו עם סנדלים בחדא. והול"ל ולא בכסות וסנדלים שלקחן לשמן. אורחא דמילתא נקיט. משום שהאשה חייבת לעשות בצמר. ומיירי בכסות שעשתה. ורבותא קמ"ל נמי בהכי אגב אורחא. דמשו"ה לאו דידה נינהו. עד שיעשה מעשה ויצבעם. ולא סגי במאי דעבדה אדעתא דידה. אלא עד שיעשה הוא מעשה המוכיח לשמן. וכהאי גוונא סגי. אע"ג דאינו אלא צבע. שוב אין לו זכות באותו צבע. ואע"פ שלא עשה מעשה בגוף הבגד. קס"ד דלא נפיק מרשותיה. קמ"ל דהצבע מושך הכסות אחריו. והשתא הוה אתי שפיר טפי. לישנא דצבע בשש נקודות. אי לאו דלישנא דגמרא הנ"ל. לא משמע הכי כנ"ל. אלא באומן של מלאכת צביעה עסקינן. שהוא המקדיש והמעריך.