אבל ההקדש מחשב חדשיםז"ל הגמרא. ת"ר כו'. מנין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה עושה. היכי דמי. כגון דאקדשה בפלגא דארבעין ותמני. ר"ל וחשב לו הכהן מכל מקום.

פירוששאם אתה רוצה. אגזבר קאי. דהוא כהן ההחשב לו השנים. דבדידיה תליא מילתא. שאם רואה ריוח להקדש בחישוב חדשים לשנה. הרי זה מחשב. כדתנן אבל ההקדש מחשב חדשים. והיינו בין לקולא בין לחומרא. רק שיהא תועלת להקדש. יכול ורשאי לעשות כן.

לחומראכיצד. כגון שהקדיש בפרדסות סבסטי. ודכותה. ובא לגאול פחות משתי שנים לפני היובל. יש לו להקדש לחשב החדשים שיצאו ביציאה גמורה. ולא מיפרקא אלא בחמשים כסף. כדפרש"י במתני'. ולקולא היכי דמי. כגון שהקדיש שדהו מפני רעתה. שאינה שוה דמי יציאתה. ואין הנאה להקדש אם תשאר ביד הגזבר. ועכשיו אם יחשב חדשים שיצאו ביציאה גמורה. ודאי לא יגאלוה הבעלים בחמשים כסף. ויהא ההקדש נפסד. אם נחמיר בכך. לכן נתנה תורה רשות אפי' לחשב חדשים להקל. דהיינו כה"ג. דחושב החדשים להקל. דהיינו כה"ג. דחושב החדשים הבאים. לשנה. והוו להו שתי שנים לפני היובל. ומיפרקא בשתי סלעים ותרי פונדיונין. כיון דניחא ליה להקדש בהכי. אע"ג דהויא רווחא דידיה כדפרש"י ההא. ור"ל דרווחא דמקדיש. והא הוא דקמפרשא הך ברייתא טפי ממתני'.

ובהכיניחא טפי דנקט תלמודא דאקדשה כו'. אע"ג דודאי לאו בהקדש תליא מילתא. אלא בשעת גאולה כמ"ש תו'. מ"מ מילתא אגב אורחא הוא דנקט. דכה"ג לא חייס המקדיש על נכסיו. ועביד לאקדושה אפילו פחות משתים שנים. ונכון הדבר בעז"ה. ונתיישב פירש"י היטב. שלא יהיו דבריו סותרין זה את זה. וממילא גם הר"מ (פ"ד מה"ל ערכין הלכה ח') מוצל מהשגת הר"א. שחשדו מסתירה רצה לשבש הספרים. ובמ"ש בס"ד נתבאר שגרסתו ישרה. אין בה נפתל ועקש. ודברי ר"מ נכוחים למבין. דוק.

נותן בזרע חומר שעורים עמש"ל פ"ג מ"ב.

בשעת היובלעתי"ט בשם תו'. דמפרש בשנת היובל שנה שאחר היובל. ויש לו חברים גם במקרא. ע"ס מלכים (אכ"ב) עה"פ בשנת י"ז ליהושפט. וזולת ע"פ לס"ע. גם בתורה מצינו עוד גדולה מזו בשנת הארבעים. והוא מופלגת ממנה הרבה לפניה (עיין בספר אם לבינה. ולעיל פי"ד דזבחים) ככה יתכן גם לאחריה.

גאלה אחר וגאלה מידואינו יוצאה מידו ביובל. עתי"ט שהביא ברייתא דת"כ. דאייתי תלמודא לענין יובל שני. דמתניתין דלקמן. ורצה להוכיח ממנה בענין יובל ראשון. דאיירי תנא הכא. וערבב הדברים.

הגיע היובל ולא נגאלה נראה פשוט שפירותיה עד היובל. להקדש בדק הבית.

עד שיגאלנה אחר צ"ע הגואל ביובל שני ובשלישי. איך הוא גואלה אליבא דר"א. אם בחמשים שקל לכל יובל. או בחד חמשים שקל סגי ליה.

**רא"א לא נכנסין כו'.**וטעמא דר"א דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל. משמע כשתצא מיד הגואל כו' אבל בצאתו מיד הקדש לא משמע. דאכתי לא אשמעינן קרא הקדש יהא יוצא ביובל מכח בדק הבית. עכ"ל רש"י בגמרא. ונ"ל כוונתו לומר אע"ג דכי נפיק לכהנים נמי קודש הוא. דהכי כתיב והיה בצאתו ביובל קודש לה'. א"כ במילתא קמייתא קאי. דמעיקרא קודש. והשתא קודש. משו"ה לא אצטריך קרא לאשמועינן כיון דלאו יציאה הויא. להכי קאמר דמכל מקום שני כחות הן בהקדש. ואכתי הוי צריך לאשמועינן דיוצא ביובל מכח הקדש בדק הבית.

**כהנים כו'.**ערע"ב. אבל ישראל כו'. ע"ל ריש פרקין. בתי"ט ד"ה בשעת היובל.