Lechem Shamayim on Mishnah Arakhin Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**בשעה שאין יובל נוהג.**כגון לאחר שגלו שבט ראובן וגד כו' רש"י. וכתו' דניחא השתא דמיירי בזמן הבית. ואכתי לא ניחא. דהא בימי צדקיהו כבר גלו. ועדיין היה דין עבד עברי נוהג. ככתוב בדברי ירמיהו (סל"ד) שלדברי הכל אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. ועל כרחך אתה אומר שחזרו וירמיהו החזירן. ומשו"ה לא. אוקמה בבית שני. שמא נתכוין על אחר שגלו קודם שחזרו.
**אלא כביצה.**ר"י סבר כביצה נמי פרקינן. (אע"ג דלית בחומשו ש"פ) גמרא.
עייןלשון תו' עד ונראה דכביצה היינו ש"פ. זה מדויק. לפי מ"ש בס"ד רפ"ט דשביעית. שנמצא ככר בפונדיון. הלקוח מנחתום. שוה איסר. והוא שמונה ביצים. (כמ"ש רפ"ט דעירובין) והפרוטה היא אחד משמונה באיסר האיטלקי.
נותנין שלשים. אבל פרוטה לא בעו למיתב. מה נפשך אי בתר שומא דידהו אזלינן. לא צריך אלא ך"ה ופרוטה. אי בתר מאי דשמה היאך ניזיל. הא לא שויא אלא ך"ה. ובהדי חומשיה לא הוי אלא שלשים.
ונראהשהוא הדין אם אמרו בעלים תחלה בעשרים ועוד שלש פרוטות. אין הבעלים נותנין בסוף אלא שלשים. ואין מחשבין פרוטות. עד שיאמרו בעשרים ועוד ארבע פרוטות. כדי שיהא בחומשו פרוטה. אז נחשבת לקרן. ואם אחד מוסיף על הקרן עם חומשו. אומרים הגיעתך. וכל עוד שאין השומא של זה מגיע. לקרן וחומש של בעלים. צריכין הבעלים לתת כשומא של זה. וחומש של שומא שלהם. נמצא כששמוה בעלים בעשרים ופרוט' או שתים ושלש. ואחד אומר בעשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים. ואם שמוה בעשרים ועוד ארבע פרוטות. והלה שמה בך"ה. הבעלים נותנין שלשים ואחד. וטעמא דלא יהבינן להאיך דאמר בך"ה. אפילו לא אמדו בעלים אלא בעשרים ופרוטה. היינו משום דקמשתרשא ליה להיאך פרוטה. דהויא ממונא לגבי הקדש. ומעל הלה. כדתני בהזהב. הנהנה ש"פ מההקדש מעל. משא"כ בעלים. דלא משתרשי בהכי. דהא קיהבי טפי. אמאי דשיימוה. משו"ה הך פרוטה לא חשיבא ממונא דהקדש. ולא מתהנו מידי. עד דאמרי טפי מעשרים. ארבע פרוטות. דהשתא ודאי חשיב ממונא גבי בעלים נמי. משום דאיתיה בתוספת חומש. דאין חומש פחות מפרוטה. משו"ה כה"ג נעשה קרן. ולא סגי דלא יהבי קרן וחומש דידהו. וגם מה שהוסיף אחר על הקרן. אבל כל כמה דליכא בשומא דבעלים ד' פרוטות. ליתינהו בתוספת חומש. משו"ה בציר מארבע פרוטות. לא מיחשב קרנא. וכיון דהקדש אינו מפסיד מקרן. תו לא צריך. וי"ל בד"א. דלעולם צריכין בעלים לתת גם הפרוטה ופרוטות שהוסיפו. ולא חש למתנינהו. כדלא חש לה מעיקרא. וכי היכי דלא דק בפרוטה לחומרא. ה"ה לקולא לא דק. אע"ג דמשכחת נמי טפי מפרוטה. דממילא משמע. שצריך לתת שומא. וחומש שרצה להוסיף מתחלה. ודוק.
**ודינר.**עיין רע"ב. ואע"ג דהכי אוקי לה תלמודא. איכא למידק. דהויא לה משנה שאינה צריכה. ומאי רצו ולא רצו. הא היינו הך דרישא. ובבא יתירא היא לגמרי.
הילכךאמינא אנא. דאפ"ה לא נפקא מתניתין מפשטה. דקמ"ל נמי. אם רצו בעלים להוסיף. וגם לתת חומש. לעולם מוסיפין. ואין הלה יכול לעכב. כך נראה לי.
המחריםכו' עבדו. אע"ג דעבד עברי גופו קנוי. כדאמרינן פ"ק דקדושין.
מכלמקום אין לאדון רשות למכרו לאחר. כמו בהמה.
**רבי אומר נראין כו'.**ומ"ש הרע"ב מדנחית ר' לפרושי מלתיה דר"ש. ש"מ דהלכה כר"ש. ואיכא למדחי דלהכי נחית דלא תקשה עליה כו' ע"כ תי"ט.
לאהבנתי זה. ואיה מצא סוגיא כיוצא בה. שטורח רבי לפרש דברי תנא. אע"פ שאינו סובר כמותו. רק שלא יקשה עליו מאומה. דבר זה צריך עדות וראיה. ועוד יש לתמוה גם על הרע"ב גם על הר"מ. מי הזקיקם לכך. דרבי לפרושי נחית. וכ"ש לומר שרבי לא באר דעתו. אדרבה כך היה לו לומר. שרבי ודאי באר דעתו. שהלכה היא. שהרי אמר נראין דברי ר"י בקרקעות. שאף ר"ש מודה לו. ונראין דברי ר"ש במטלטלין. שטעמו ונימוקו עמו. א"כ פשיטא הילכתא כוותיה. ובכל מקום הלכה כדברי המכריע. ואלמלא נתן רשות להגיה. הייתי מוחק מלת לא. וצריך להיות ורבי באר דעתו.
**חרמי כהנים.**שהחרימם ישראל לתנם לכהנים.
אי נמיאפילו החרימום כהנים. דאע"ג דתנן לעיל הכהנים אינן מחרימין. היינו סתם חרמים. ואליבא דחכמים. דבמשנה דלקמן אבל לא במפרש שמחרים נכסיו לכהנים. שמא ניתנים לכהנים אחרים. ואין להם פדיון.
ריבב"א סתם חרמים לבד"התימה דלא מפלגי הכא. כדתנן התם (פ"ב דנדרים) סתם חרמים ביהודה מותרין כו'. ולפום ההיא. איתא להא ולהא. וריב"ב דבח"ל הוה. בנציבין (מדינת אשור. ועתו' ר"פ) משו"ה קאמר סתם חרמים לבד"ה. דהו"ל דומיא דאנשי גליל. שאין מכירין את חרמי הכהנים.