Lechem Shamayim on Mishnah Avodah Zarah Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
צורת חמה ולבנהמ"ש הר"מ בו. על הצורה שמייחסים הוברי השמים לשמש ולירח כו'. אין דבריו נראין להוציא הלשון ממשמעו. וכ"מ נמי בגמרא בהדיא דלא כוותיה.
אף הוא נעשה זבלעמ"ש בס"ד במו"ק י"ד (סימן כח).
**אמר לו כו' וכשיצא כו'.**ובירושלמי גרס כשיצא וכן נראה. לפי שבגמרא אמרו לא השיבו כלל במרחץ. שאסור להרהר בו בד"ת כו' תו' ור"ן.
ואע"גדהירושלמי ס"ל דשואלין בהל' בית המרחץ בבית המרחץ. כמ"ש ר"ן בפרק כירה.
הנימילי. בדברים הצריכים למרחץ. כגון להדיח קרקע ולסוך בשבת. אבל בדברים שאינם מצרכי מרחץ. כגון הא דהכא. דאפילו לומר שאסור להשיב במרחץ. מודה הירושלמי נמי דאסור. כדאיתא התם בהדיא. דאוסר לומר שאסור להרהר. במקום מטונף. אע"ג דמהלכות מקום מטונף הוא דהוי. אפ"ה ס"ל דאסור.
מפני שיש בה תפיסת י"אות"ק סבר הואיל ובתחלת נטיעתו לא נתכוין לעבדו. אין עבודתו כשנעשה מחובר אוסרתו. היינו בנטעו גרעין. אבל נטעו יחור. מודה ת"ק (ע"ל מ"ז בתי"ט. בשם רש"י ור"ן) דבתלוש ולבסוף חברו. כ"ע מודו. כמו בבית דבסמוך. ודבר זה נתעלם מרשב"א בתשובה. כמ"ש בס"ד במ"א.
**כל מקום שאתה מוצא הר גבוה כו'**לשון תו' בירושלמי פריך מבית הבחירה כו'. לא ידענא מאי קושיא.
ביתו סמוך לע"זכשקדם הכותל לע"ז. ע"ל מ"ז.
לע"זהבית ע"ז עצמו נעבד. כ"פ המפרשים. ולענ"ד אצ"ל כך. כי משנעבד לתשמיש ע"ז. בכל ענין אסור.
אבניו כו' מטמאיןאפילו חלקו של ישראל. לפי שאין ברירה. כשנפל ואינו ניכר חלקו של ישראל.
כשרץראיתי בהקדמת פירוש המשניות להר"מ. מסדר טהרות. ז"ל והאב השני משמשי ע"א. טמאים הם כזית. כטומאת שרץ. ואפילו נשבר מהם דבר ויהיה בו כזית כו'. והנה לשון המשנה. אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ ע"כ.
נראהשהביא את זה. להוכיח מה שהקדים לבאר. שאפילו נשברו משמשי ע"א שמטמאין במגע. והוא מה שהקשו התו' ריש פרק ר"ע במסכת שבת. ולדידיה ניחא דמשמשין חמירי בהכי.
ותימהגדולה על דבריו הללו. דהא תנינן עלה. ר"ע אומר כנדה. ואי איירי במשמשין מי איכא מאן דאמר דמטמו כנדה. הא בין לרבה. בין לר"א. אליבא דר"ע. משו"ה אתקש לשרץ. למשמשין. והיא פליאה נשגבה. צ"ע בחבורו.
וישליישב אם תעמיק העיון בשטה דר"פ ר"ע.
שהנמייהכ"ה במשניות תי"ט. אבל הגרסא הנכונה והישרה היא הנבייה בבי"ת. והכי גרס נמי הערוך. וכן רד"ק בפירושו להושע (ט) והוא הפרח.
נטל ממנה עציםישראל. א"נ גוי. בשפה לצרכה. מיהו בנטל הימנה כרכור. משמע ודאי. שנטל לעשות כרכור. והרי זה ודאי שלא לצרכה.