וזרקה בחמתובתי"ט. אבל כי זרק ממש. אפילו שלא בחמתו שרי. כצ"ל.

עד שיושיב שומרהקשו תו' תימה היינו רישא. דישראל ונכרי דרין בה. ונ"ל דהוה אמינא דרין בה בקבע דווקא בעינן. קמ"ל דאפילו מייתי שומר מעלמא (כדאיירי ודאי. דהא בשאין ישראל דר בה עסקינן הכא. אלא לפי שעה מושיב שם ישראל. בעת מלאכתו. ואח"כ הולך לו. וחוזר למקומו לביתו. שהוא דר שם) וקס"ד דאיכא למיחש. דילמא משתלי ושביק לגוי לחודיה. ואזיל לביתיה. היכא דקביע דדייר התם והדר אתא. אשמעינן רבותא לקולא. דלא חיישינן להכי. כיון שהושיבו לכך. חזקה שליח עושה שליחותו. ותו אשמעינן חומרא נמי. דכה"ג הוא דסגי אע"ג דאינו יושב ומשמר. מאחר שיחדו לשמור. אבל לא סגי בישראל עובר דרך שם באקראי. דיוצא ונכנס כי האי. לא מהני. ואע"ג דשכיחי עוברים ושבים. כיון דלא קביעי. לא חשיבי.