הכל כמנהג המדינהלאתויי הוצא ודפנא. ואור"ת דבפחות מכאן מנהג הדיוט הוא. ואין הולכין אחריו. ויכול אחד לעכב על חברו.

ומ"שהג"א. למה לא נלך אחר המנהג בכל דבר שבממון. לק"מ. דהכא ה"ט. משום דאיכא למיחש להזק ראיה. לכי נפיל. כדלעיל בתי"ט משם נ"י. ולר"ת צ"ל. דמסיפס בעלמא. לא גרע מהוצא ודפנא. דמשמע ברצו. כמקום שנהגו הוא. וצ"ע.

אבל בבקעהשדה לבן. שאין העין שולט בה כל כך. ע"כ. אע"ג דאמרינן אסור לאדם שיעמוד על קמת חברו. בשעה שעומדת בקמותיה. בשדה אין עין חברו מצויה שם כל שעה. כמו בגנה. גם אין חשש אלא בקמה. משא"כ בגנה. שמצמחת זרועיה תמיד. והרגל תדירה בה.

חזיתי"ל כמוהו. בית אבנים יחזה. עשינו חוזה.

מגלגלין עליו את הכלדגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה דהיאך. ובכי הא לא אמרינן זה נהנה וזה לא חסר. פטור. תו'. כלומר בכה"ג דגלי דעתיה. ועביד מעשה. וכתי"ט ואתיא כרבנן דר"י כו'. ר"ל הא דאצטריכו תו' לפרושי הכי. משום דמתני' אתיא כרבנן דפטרי. בזה נהנה. וזה לא חסר. דה"ט דרישא. דאין מחייבין אותו. אע"ג דנהנה. וסיפא דחייב. משום דגלי דעתיה. הוא. ואילו לר"י. בכל גוונא חיובי מחייב. היכי דנהנה. וא"ת הא אפילו כרבנן לא אתיא. דהא מיהא סברי רבנן התם. דבעל העליה. יורד ודר למטה. או נועל בפני בעל הבית. עד שיתן לו יציאותיו. ואע"ג דזה אינו חסר. והאי לנקטיה בכובסיה עד דלשבקיה לגלימיה הוי. כמ"ש שם. וא"כ מתניתין דלא כמאן. י"ל התם טעמא. משום דבית לעליה משתעבד. והו"ל זה חסר ודאי. במה שהוציא הכל משלו. ובדין הוא שיכפוהו לבעל הבית לבנות. משא"כ כאן שלא נתחייב לו בכלום. עד שיגלה דעתו.

עד שיהא בו ד"אלכל אחד מהשותפין. חוץ מן הפתחים. שכל בית שבחצר. צריך לפני פתחו. ארבע אמות. לאויר החצר. על פני כל הפתח.

בזמןע"פ הרע"ב. גוד או אגוד. פירש הערוך משוך או אמשוך. כמוהו בפי"נ (דקי"א) גוד לית דין צבי למילף. פירש"י משוך.