ישלם לאחרוןכגון שתפסן (צ"ע כי לא תפסו) וכרבי ישמעאל ס"ל. דאילו לרבי עקיבא בלא תפיסה נמי. ולמה ליה למתניה כלל. בכל גוונא אחרון נשכר. וכ"ה פירש"י. ועדיין צ"ע. אבל להתו' בין לר"מ בין לר"ש. מתוקמא מתני' בדתפיס ליה ניזק אחרון אחרון. ואפ"ה לא נעשה עליו ש"ש אלא לחלקו. עמ"ש תי"ט בסמוך. מטעם הרא"ש בשטת התו'.

מועד למינוגסה לגסה. דקה לדקה.

ממילאאין לפרש לקטנים. אלא קטנים שבאותו מין.

מועד לשבתותפרושא קמא דרע"ב ניחא דאתי אליבא דכ"ע. ובתרא דלא כר"ע דפ"ג דלעיל. דתם באדם נמי נזק שלם משלם.

פטורעתי"ט שנתקשה בדבר ולי נראה פשוט דהיינו טעמא. משום דאיש כתוב בפרשה. והנהו לאו איש נינהו. והא דאמור רבנן אין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו. ודאי דלא אפשר. כיון דמדאורייתא פטירי. דלא רמי רחמנא קנסא עלייהו. דלאו בני קנסא נינהו. לא בדין אדם ולא בדין שמים. וחס רחמנא נמי עלייהו. דלהכי כתב קרא שור איש. היכי ליקו רבנן ולפקעו ממונייהו (ומזה ל"ל יצא לחז"ל ג"כ. בשור תם של הפקר שנגח. וקדם אחר וזכה בו. אין לו לניזק כלום. כיון שלא תפסו. לא הוחלט. אף לדברי ר"ע. כה"ג דלית ליה בעלים. ומהפקרא זכי ביה היאך) אבל בשכבר נגח. לא סגי בלא"ה להעמיד אפוטרופוס. מפני תקנת העולם לייעדו להבא. וזה ברור.

משלם כופרדליכא למימר יומת ממש. ודכתיב ואם כופר יושת. רשות הוא. אי בעו יורשים. דהא כתיב ולא תקחו כופר לנפש רוצח. ונ"ל שזה שכתוב מתחלה יומת. לומר שאם אינו נותן כופר. יומת גם הוא באותה מיתה. שיסבבו מן השמים. שיבוא שור וינגחנו וימיתנו באותה גרמא. שמת בו המת ע"י נגיחת שורו. ולפי שהיא גרמא בעלמא. חסה עליו תורה להקל דינו. להביאו לפדיון. והרי זה נתינת טעם לענין הכופר. ושעור הכתוב כך הוא. השור יסקל על פי ב"ד. וגם בעליו יענש מיתה. אע"פ שאין דינו מסור לב"ד. מכל מקום לא ינקה. כי יומת ממילא בידי שמים. לפיכך אני משיאך עצה לשית עליו כופר. כי על ידי זה ינצל מעונש מיתה המעותדת לו.

משלם כופר ליורשיםואם היה גר. פטור לפי זה. כמו בדמי ולדות.

ואיןזה חדוש וחומר בעבד ואמה. שמשלם דמיהם לבעלים. לפי שהם כשורו וחמורו.

שור היתומיםדלא תימא כיון דלאו בני דעה נינהו. ותו דהא איש כתיב בנגיחה דנזקין. דמשו"ה פטורין מתשלומין. כדלעיל מ"ד. וכמ"ש שם בס"ד. סלקא דעתין נילף מנה לנגיחה דמיתה.

שור המדברנראה פשוט. דהאי לאו שור יעריי הוא. דשור הבר הוא דמיקרי. אלא בשור בן תרבות דידן. והוא של הפקר.

נ"למשום דקבעי לאשמועינן רבותא אליבא דר"י. דאפילו לא אפקריה מריה. אלא איהו דערק לאגמא. ואייאש מריה מניה. דלא בר נטירותא הוא. פטריה ר"י. כי היכי דמפטר כה"ג בנזקין. אי קדים אחר וזכה בו. דהא בכלל הפקר הוא. ואבדה דרחמנא שרייה היא. של מוצאה הוא דהויא. והכי נמי מוכח מדדייק תלמודא. היינו שור הגר. היינו שור המדבר. דאיהו אפקריה. או דהוה הפקר מעולם. אכתי בשל הפקר הנעשה מאליו. אחר שכבר היו לו בעלים. מנלן דפטר ר"י. ואצטריך ליה שור הגר (משום דממינא הוה הפקר) אע"ג דנסיב שור המדבר. אלא ודאי לא שנא. דכל היכי דהוי של הפקר. בין דאפקריה איהו מדעתיה. בין דאפקריה רחמנא. בכל גוונא. שם הפקר חד הוא לענין זה.

ונעל בפניו כראויהיינו שמירה פחותה אבל שמירה מעולה. היינו שיכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה. ובה גם התם פטור לד"ה. ואצ"ל מועד.