נתן לו מעות כו' יכול לחזורע"פ רע"ב ותי"ט. גזרה כו' ותפול דלקה כלומר באונס כו'.

ומשכחתנמי. בדלית ליה לבעל דלקה. דליכא לאשתלומי מניה. וכתו' וא"ת כיון דמעות אינן קונות. ניחוש שמא יאמר המוכר נשרפו מעותיך בעלייה כו'. ע"כ.

לענ"דלק"מ. אטו מי גרעי ממעות פקדון. דפרק דלעיל (מי"א) וכן דמי אבדה (דפ"ב מ"ז) במקום שמשתמש בהן. דהו"ל שואל לד"ה. וחייב גם באונסין. וה"נ פשיטא דרשאי להוציאן ולהשתמש בהן. ולא כל שכן הוא. שהרי על מנת כן נתנם לו. ואיך יעלה על הדעת. שלא יתחייב באחריותן לגמרי.

אלאודאי ממה נפשך חייב. אם מדין תורה. שהרי הן שלו. ואם מדין חכמים. הרי הן הלואה אצלו. שאם יחזור אחד מהן. יהיו המעות מלוה בידו. זה ברור ופשוט.

ולפיכךדברי תו' בתרוצם תמוהים בעיני. דמשמע דקושטא הכי הוא. שאינו חייב באחריותם. ועמ"ש בס"ד בעלית מלאכה ה"ל מנין מטלטלין פ"א.

מי שפרענ"ל פשוט. דנקט תנא מעל קל. משום דבדבר שבין אדם לחבירו איירי הכא שהקב"ה הוא הדיין. הנוטל מזה החייב. ובזה פורע חובו של זה שנתחייב לו. נמצא הוא יתעלה הגובה מן החייב. ופורע את בעל דינו בכך היינו דקאמר שפרע. ר"ל לב"ח של החייב. ע"י שגבה מהם שלא בטובתם. ואינו אלא לשון קצר. כאילו יאמר מי שפרע לבעלי חובו לחמוצי דור המבול (שכן לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. אולי גם דור הפלגה עשו חמס בארץ. בכבשם הארץ בחזקה. אע"פ שלא נראה כן מהכתוב) ע"י שלקח נקמתם מהם. זה ברור ומכוון בלשון. ונאה לתנא האוחז דרך קצרה בכל מקום. וסומך על המבין. אבל בשאר מקומות המדברים בחטאים שבין אדם למקום. דיברו בהם חכמים בכ"מ בלשון נפעל. דוק ותשכח טובא דנסבי לישנא. שנפרע מאדם על חטאיו שחטא נגדו יתברך. דבעל חוב דידיה. הו"ל בודאי. והוא המקבל פרעון בלי ספק. כי מי מזולתו נושה בו. וב"ח דוחק ותובע מבלעדו. אין. אע"פ שאין החטא פועל בו יתעלה. חלילה מלייחס לו ית' התפעלות. כדבר אליהוא. אלא שאמר לעשות רצונו. וחוטאו חומס נפשו. הערבנית לו יתברך. על זאת. על כן הוא ית' ודאי הב"ח. והגובה חובו באותן חטאים. ושייך לומר נפרע. כמו שהוא רגיל בדבריהם ז"ל. וכן אמר הכתוב באש ה' נשפט. על דרך זה. וק"ל.

אבלמ"ש התי"ט. אין לו הבנה כלל. ולא ידעתי מה הועיל ומה תיקן. כי הלא לפי דבריו. הוא מאמר סותר עצמו. ואין הלשון סובל לומר שפרע מהם.

ארבעהלפי מה שגורסין בסמוך וכן בכ"מ. שתי כסף (ערפ"ו דשבועות) ראוי להיות כאן ארבע. בלי ה"א. וצריך בדיקה בספרים ישנים.

ארבע כסף מכ"ד לסלעמשום דקבעי למתני סיפא. הורה ר"מ ח' כסף שהם שליש. ולא מצי למתני בלישנא אחרינא. נקט נמי רישא האי לישנא בסלע. זה פשוט. ומ"ש בתי"ט. אין לו טעם וריח.

שתות למקחפשוט דהך שתות לבד משכר הראוי לו. לתגר או לחנוני. שיש להם שתות בשכרן. בדברים שיש בהם חיי נפש בסתם. אם לא הוקר השער (כי אז נוטלין כפי השער. אפילו הרבה) וכן לפי הטירחא ולפום צערא. אגרא. טפי משתות. כדאשכחן לר"י בגמרא דמכילתין פ"ד (ד"מ) וכן אתה מוצא בככר שבפונדיון. שילהי פאה. דאיכא מ"ד צא מחצה לחנוני. וכל זה נקרא קרן. ומחשבין את האונאה אם היא שתות יתר על זה. אם לא בדבר ששומתו ידועה בפחות משכר הראוי. ומצוי לקנותו כך.

כדי שיראהלתגר כו'. לפי מה שמצוי רוב פעמים שיכול להראותו כו' תו'.

ומ"מלא יכלו לקצוב לו שיעור שוה. כמו בסלע. כי לא כל המקומות שוין בכך. יש שמצויין להם תגרים ברוב פעמים. ויש לעתים רחוקות.

אלאמשערים בכל מקום ומקום. לפי מה שמצויים תגרים ברוב פעמים באותו מקום.

**ח' פונדיונות כו'**שתות כשאר אונאה.

ותנאדידן דקתני כמה תהא הסלע חסרה. ולא יהא בה אונאה. ממעה למעלה קחשיב. סלע הפוחתת והולכת. עד כמה תפחת ויכול להוציאה. ולא יהא בה אונאה. עד שני פונדיונות ולא עד בכלל. ומשפחתה כשיעור הזה. יש בה אונאה.

חמש פרוטות הןאין חמשתן דומין בכל דבר. כי בהודאה ואפילו בתביעה אם היו עשרה מחטין בפרוטה. ותבעו שני מחטין. והודה לו באחת. וכפר באחת. נשבע.

וכךנראה שהוא הדין בגוזל ונשבע. דבכלי לא צריך ש"פ. ודינו כש"פ. משום דכתיב בה בפקדון. כל דהו משמע. וכמו כלים דשומר.

אבלאשה בפחות מש"פ. ודאי לא מקניא נפשה. משו"ה אפילו בכלי לא מיקדשא בבציר מש"פ. וכן בנהנה מהקדש. פשיטא לי דלא חשיבא מעילה. עד שיהנה בש"פ. כדתנן התם. אע"ג דחייב בהשבון בכל גוונא. מיהו באבדה. מסופקני אם היא כלי. ואין בו ש"פ. שמא אעפ"כ חייב להחזיר. ונגמרה משומר. דגלי קרא דכלי חביב גם בפחות מש"פ. וקרינן ביה אשר תאבד ממנו.

ובמאידכתיבנא אתי שפיר. דלא תקשה מנינא למה לי.

ותרומת מעשר של דמאיעיין ר"ש פ"ק דדמאי.

וההקדשותמ"ש בתי"ט בקדשים קלים צ"ע כו'. ומה בין נזקין לקדושין. לתשלומי כפל ע"כ. השיב רמ"ז עם מ"ש הר"מ (פ"ח מהל' נ"מ) וז"ל שלמים שהזיקו גובה מבשרן. ואינו גובה מן הבשר כנגד האימורין. וכיון דאינו גובה מן החלבים. אין בו כפל. דכפל אמר רחמנא ולא חצי כפל. ונכון הוא.

יש להם אונאהכיון דכי מתה או נגנבה חייב באחריותה. דיליה היא כו'.

והאדאמרינן פ"ק דפסחים (ריש ד"ו) סד"א היכא דאיתיה הואיל והדר בעיניה. לא ס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי. וטעמא דכתב רחמנא לא ימצא. הא לא"ה. לא. יש לומר כיון דגלי רחמנא התם דאפילו בכה"ג דבר הגורם לממון כממון. כיון דאילו מיגניב כו'. יליף מינה ר"ש לכל התורה כולה בבנין אב.

ובהמהשאדם רוצה לזווגן כו' שאם בא להצמיד שור חלש עם הבריא. מקלקל את הבריא. רש"י ולא אמר מאבד את החלש. כי יותר נמשך הבריא אחר הבטלה והעצלה. משימשוך עצמו וחברו עמו. אל העול והמלאכה.

ומרגליתנאה למלאות עם חברתה בזהב. במשבצת וכן בחרוזה.

מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילואצטריכא. משום דמנהג גרוע. אין הולכין אחריו אפילו בדבר שבממון. עיין ריש בתרא בתי"ט. ד"ה כמנהג המדינה. והכי מוכח נמי הכא בהדיא. מדמפרשינן בגמרא. בין הגתות שנו. ש"מ דשלא בין הגתות. לא הוי מנהגא. אפילו במקום שנהגו.

ומ"שרמ"ז. אינו נראה לגמרי. שאם רצה להטיל רק רביע. במקום שנהגו להטיל מחצה. ודאי שרי. ותבוא עליו ברכה.