Lechem Shamayim on Mishnah Bava Metzia Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**אבל מקבלים עגלים כו'**בלא שומא. שאם ימותו לא ישלם. וכן אם יוזלו. אינו משלם חצי הפחת מכיסו ואע"פשמפסיד בחלק ריוח שלו. בזולא דלקמיה. וקטרח בכדי. דסבר לפלוגי ברווחא. כי יוקרא דהשתא. לית לן בה. כיון דלאו שומא היא גביה. סבר וקביל.
לא יאמר לו נכש עמי. ואעדור עמךצ"ע מ"ט אין אונאה בשכר האדם. כדקיי"ל בח"מ (סרכ"ז) ואילו הכא. משום ריבית. אית ביה ובמש"ל (ד"ה לידע) י"ל קצת.
**לא יאמר לו חרוש עמי בגריד כו'**עתי"ט לשון ר"מ ביה"ח קל כו' ואורך ימים.
איןזה בנ"ט. אדרבה מטעם זה יהא בזה ביה"ח כבד יותר. אבל לשון רש"י נוח ממנו. כי קושי מלאכת השדה בעת ההיא מחמת האויר הקר וגשמים.
**לא יאמר לו דע כי בא איש פ'**ז"ל תי"ט. נראה בעיני שהם דברי הלוה למלוה שמודיעו כו'. ואיירי שמבשרו בכך. ע"כ. וצ"ל דמיירי נמי באינו רגיל בכך. דומיא דקדימת שלום. וטעמא דמילתא. אע"ג דלא חסריה מידי. אסיר. משום דמחסר כבודו ע"י כך. דחשוב ממון. דניתן להשבון. משא"כ בעושה דבר שאינו נפי כבודו.
והשבתאבדה תוכיח. כמה הקפידה תורה על הכבוד. יותר מן הממון. אע"פ שחסה עליו מאד בכל מקום. וביחוד באותה מצוה דהשב תשיב אפילו מאה פעמים.
ובאמתהיינו ממש הא דמסיק תנא בסיפא. ופוסק עמו כשער הגבוה. שר"ל שפוסק עכשיו כשער הגבוה. כפי שיצא לעתיד. כדפרישנא ברישא. לא הוצרכתי אלא להוציא מדעת הטועים דטרחי בכדי. ותו לא מידי.
הגבוההיינו בזול שנותנין פירות גבוהים ורבים. בדמים מועטים.
וכרמ"זנראה דהדא הגבהה לא קניא שייכות לתואר גבוה. ול"נ דקרי ליה גבוה. משום דיותר מצוי היוקר מן הזול. והדבר הגבוה. אינו קל להשיגו. א"נ גבוה במעלה וחשיבות הוא לגבי לוקח. ע"כ. והם פטומי מילין ע"ג מילין דכדי. ונעשה כמכחיש את הידוע. ואת הענין הנודע במשמעות הלשון. הלא זה שמו מוכיח עליו. שהיוקר. נגזר מן יקר. ודבר ה' יקר. והזול. מן תוציא יקר מזולל. כרום זולות. שהוא קלות ובזיון.
א"כלפ"ד היקר והנכבד. קל יותר להשיגו. מן הנקלה והנבזה. וזה מאמר סותר עצמו. שא"כ לא זולל שמו. אלא יקר ונכבד.
לכןאני אומר. הגבהה זו קונה שייכות בכל מקום.
המלוהעובר בכולן כו'. והוא לו כנושה כשתובעו ודוחקו. סתמא דמילתא הכי הוא. ברבית טפי. מהלואה גרידא. משום שהלוה ברבית. רגיל לעכב המעות. יותר משאר לוה דעלמא. שאינו דחוק אלא לפי שעה. ואינו דבר מצוי שיעבור על לאו זה. מאחר שהלוה אדם בטוח בסתם. וגם לא שכיח שיעכב המעות יותר מהזמן שקצב. משא"כ בלוה ברבית. שהוא ודאי דחוק למעות מאד. וגם חושב מה בכך אם מעכב מעותיו. הלא שכר מעותיו הוא נוטל. וכל שכן שיש הנאה למלוה. לפיכך רגיל הלוה לעכב המעות. אך המלוה בהול על מעותיו ביותר. שלא יאבד קרן ופירות. כי איש עני הוא הלוה. וגם יראת העונש עליו. לכן הוא דוחקו מאד מדאגת הפסד. ועוד משום דמים גנובים ימתקו. ובעי למטעם טעמא דאיסורא. לפיכך הוא להוט אחריו מאד. בשגם ירא פן לא יתרצה הלוה לפרעו מחמת האיסור. ויפקיענו חובו בדיינין. על כן בהול עליו בודאי. ולוחצו לשלם.