Lechem Shamayim on Mishnah Bava Metzia Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המקבל שדה מחברוגרסת הרי"ף והרמב"ם ומשזכה בה הובירה. ועל כרחנו צריכין אנו לה. ואם לא נאמרה. ראויה להאמר. ולפרש לשון משנתנו כך ור"ל משזכה בה באחד מדרכי הקנין. שהקרקע נקנה בהם. אבל כל זמן שלא זכה בדרכי הקניה. פשיטא שאינו נותן לו כלום.
וראיתילרמ"ז הפליג לדעת אחרת. ואמר שבא למעט אם היתה בורה כבר.
ושבושהוא. מאי אכפת לו במה שכבר היה. העבר אין. ואם היתה שדה עבודה. לא היה מוסרה. כל המוסר שדה לעבדה. בורה מוסר לו. והדבור בזה אך למותר.
ואני נותן לך חכורךוהא ליתא אלא בחכרנותא. דאי בקבלנותא. פשיטא מי מצי א"ל מאי אכפת לך והוא הדין בקבלנותא. דאפילו. אי אמר ליה אני נותן לך כפי מה שהתנינו. למחצה ולשליש. לפי מה שהיתה ראויה לעשות. שאין שומעין לו. וכל שכן הוא מחכירות. וק"ל. והיינו דקמ"ל.
ולא עשתהובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד (נ"ל גם בחכירות) מניח מה שעשתה לבעל הקרקע. ומה שיחסר לו מחכירותו. ישלים. אם אינה מכת מדינה. כך היה נ"ל להעמידה בחכירות.
ודק"ללרש"י. מה לו לבעל השדה אם יחדל. סוף סוף חכירותו הוא נותן לו. י"ל דמצי א"ל חטי מארעאי בעינא.
שובראיתי לרמ"ז שהקשה כך על פירש"י.
והדרנאבי. דלא מילתא היא. התם משום דאיכא כחשא דארעא. מצאה הקפידא מקום. משא"כ כאן. דליכא כחש ארעא וזרעא. לא הוי קפידא כה"ג. עוד נ"ל ששבוש הוא. דהכא אי ס"ד בחכירות איירי. מצי אמר ליה הרי שלך לפניך. קח חטי ארעך בעצמך. ועשה לך כרי. ומה שיחסר לך מחכירותך. אני משלים לך מן השוק. ומה אכפת לך בהפסדי. אבל לא נשתעבדתי להעמיד כרי לפניך. בחכירות. במקום שאין לך הנאה. אלא דווקא בקבלנות. דשעביד נפשיה לאוקים כריא.
ואם מכת מדינהעתי"ט עד אע"פ שבמשנה אין לפרש שני הפירושים. דאי הא. לא הא. לא אדע מה המונע.
מנכהלשון הר"מ הכל לפי ערך ההפסד. כן יהא הניכוי. שאם נשדפה מחציתה. או רביעתה דרך משל. מנכה לו מחצה או רביע מחכירותו.
ואםלקתה כולה. ולא עשתה כלום. אינו נותן כלום. זה פשוט וברור ומוכרח בעצמו.
אבלפירוש סמ"ע (שהעתיקו תי"ט) אין לו טעם. צריכא למימר דבתר דידיה אזלינן.
נותן לו עשרת כוריםנשדפה דמתני' דלעיל. מיירי שלקתה. בתחלת צמיחתה. ולא עשתה כלל. והכא איירי שעשתה חטים. אלא שנעשו שדופות קודם שהביאו שליש. ולא באו לכלל בשול קצת כך נ"ל. משו"ה נותן לו מתוכה כמו שהן רעות.
לעניןמ"ש המגיד. עמ"ש רמ"ז.
מ"שהה"מ בשם הרמב"ן כו' ואי בקבלנות. אמאי יזרענה פשתן. צ"ע מאי קאמר.
המחהוז"ל רמ"ז ולפי' הר"ב בפשוטו. דר"ל שמחקו מאצלו. ע"כ.
ואניאומר. זהו כתב שעל גבי המחק. שאינו כתב. כי המחהו אצל חנוני תנן. ואצל החנוני. נזכר הוא שעשאו. ולא נמחק.
ונ"לכתי"ט. שהוא מלשון ומחה אל כתף. אבל לא כטעמו. אלא פירושו לשון ראיה. כלומר יבוא ויראה. וכן הוא זה. הראהו אצל חנוני.
ולדעתישגם לשון מן המומחה. ממנו הוא. כלומר האיש הרואה יפה. בעיון אומנותו הסתכלות טוב. ובחון הוא במלאכתו וידיעתו.
נשבע ונוטלדבע"ה טרוד בפועליו. ולאו דווקא כו'. אלא טרוד בעסקיו קאמרינן. כו' נ"י. ואני אומר. הגע עצמך שאין לו לבעה"ב עסקים אחרים כלל. אלא סתמא דמילתא הוא. מאן דאגיר אגירי ולא עביד בנפשיה. טרדא הוא. ולא פלוג רבנן. וכל מדות חכמים כן. שלא נתנו דבריהם לשעורין. ועמ"ש רפ"ז דשבועות.
גר תושבעיין חידושי גמרא.
ולא יכנסכתב רא"ש. ותימה ואם לא ימצא בידו. היאך יכפוהו לפרוע. ואנן קיי"ל דפריעת ב"ח מצוה. ומכין אותו עד שתצא נפשו.
וק"ללרמ"ז. א"כ מה קשה לו איך יכפוהו. הלא בכח המכות יחת לבבו. והוא יוציא העבוט ע"כ. ואין זה כלום. כי יש לך בני אדם שממונם חביב עליהם יותר מגופם. ועוד עיקר הקושיא היא. שיש לחוש שיפזר את אשר לו. וימכור מטלטליו יאכל המעות וחדי. והלה טרח במכות ובנוגשים בכדי. אם לא יהא מקום לב"ח להוציא כליו בע"כ. כל ההכאות לא יועילו. ולא יצילו דמי חובו.
ואם מת אינו מחזיר ליורשיועתי"ט מ"ש תו' למה חוזרין וממשכנין. וא"ל כדי שלא ימכרנו ויאכל הלה וחדי. דאי הכי. בשעת חזרה נמי איכא למיחש.
ריחייםעתי"ט שכתב בשם הטור סצ"ז. שאין ממשכנין קרקע. והוקשה לו דבסוף סק"ו כתב בשם הרא"ש. בבא ליפרע שלא בפניו. שיכולין ב"ד למשכן קרקע ע"כ. ולק"מ דבסצ"ז תאמר. דאין לו דין משכון לענין חזרה. ולעבור עליו. מ"מ אם ב"ד רואין שהוא לטובת שניהן. ממשכנין גם את הקרקע.