**ואלו מתעשרין דמאי בכל מקום.**כ' הר"ש אפי' מכזיב ולהלן. גם הרמב"ם פירש בין בא"י בין בח"ל. וז"ל בתי"ט. וא"כ פירות א"י שיצאו לח"ל חייבין בתרומות ובמעשרות. ובחיבור פסק [בפ"א מהל' תרומות הל' כ"ב] דפטורים אפי' מדבריהם עכ"ל:

ולדבריוצ"ל דהכא בפלוגתא לא קמיירי כי היכי דלא תיקשי דברי הרמב"ם בפירושו וחיבורו אהדדי. אלא לאו משום דהכא לא נחית לפלוגי בין א"י לח"ל דפליגי בה תנאי בפ"ב דחלה [משנה א']. ותנא דידן אשמועינן דהני חייבין. למר כדאית ליה אפי' בח"ל. ולמר בכל מקום בא"י דווקא. ולא תידוק מהכא מידי דס"ל בפירו' שיצאו לח"ל חייבין. דמתני' דהכא תיתי ככ"ע. ולא מצינן למימר דהתם בחלה מדאו' פטורין. ואפ"ה רבנן גזור עלייהו. והכא מדרבנן הוא דחייבין אפילו בדמאי. דהא הרמב"ם אפילו ודאי לגמרי פטר בח"ל אף מדבריהם:

איבראדלהר"ש איכא לשנויי דשאני הני דמתוך חשיבותן ניכרין שאין כיוצא בהן בח"ל. לפיכך גזרו עליהן אפילו דמאי. ולא תשמע מנה מידי לשאר כל הפירות הבאין מא"י לח"ל. ודילמא אף הרמב"ם אית ליה הכי ומחלק נמי כה"ג:

ואיכאלמידק שאר פירות נמי אמאי פטורי אפילו מדרבנן אטו מי גריעי מפירות ח"ל עצמן דמצינו דחייבין כדמשמע מאיסורייתא דחרדלא וכמה דוכתי כדאייתי הר"ש בפרק קמא דמכילתין. ואפי' למה שפירש שם הר"ש בשם ר"ת [פ"א משנה ג'] דפירות ח"ל בודאן דווקא הוא דגזר לא ניחא. דהא להרמב"ם אפי' בודאי פטורין פירות א"י שיצאו לשם. ומי לא עדיפי מפירות ח"ל עצמה דמחייבי בודאי כדאמרן:

ונ"לליישב דהא דחייבין פירות ח"ל מדבריהם אינו אלא בנתמרחו ביד ישראל. ודפטרינן פירות א"י שיצאו. בדיגון גוי איירי. דאע"ג דבא"י מיחייבי [גיטין ד' מ"ז ע"א] דאין קנין לגוי בא"י לפטור מן המעשרות. היינו דוקא בדוכתייהו. אבל לכשיצאו מיפטרי דאפי' דישראל מדאורייתא מיהת מיפטר משום דרשה דשמה. ודגוי כי נפקו להו אפילו מדבריהם לא גזרו בהו דלא דמו לשל ישראל בח"ל. ושמא לפי שרוב הפירות היוצאין מא"י של גויים הן. פטרום לגמרי דאזלינן בתר רובא:

ולאתקשי ממתני' דידים [פ' ד' משנה ג'] דאשכחן מצרים ובבל ועמון ומואב דחייבין במעשרות. והרי הם ח"ל ממש. שאין דנין ממעשה ישן מעשה זקנים ונביאים. ואותן מדינות קרובות מאד לא"י. משא"כ של שאר כל ח"ל שמא פטור לגמרי. ואפילו למאן דמחייב בכל מקום מדרבנן דווקא בשל ישראל דמיחלף בטבל גמור בא"י. ולא בשל גוי וה"ה בפירות א"י היוצאים לשם דפטורין אפילו מדרבנן. גם בודאי דלא מיחלפי כדאמרן ודמתני' דחייבין אפילו בדמאי. אי בעית אימא משום מינכרי גזרו בהו בכל ח"ל נמי. או דילמא ה"נ לא גזרו עלייהו אלא ביצאו לארצות הקרובות כסוריא ועמון ומואב. ואצטריך לאשמועינן משום דקמ"ל דאפילו ספיקן חייבין ומתעשרין דמאי בכל המקומות הנז'. ושמא אפילו בידוע שהן מירוח הגוי ודוק היטב:

משנה לחם ולא מארחו בכסותווא"ת וכי יארחנו ערום. דוק הכי. אבל מארחו אצלו בכסות של חבר.

משנה לחם מ"שתי"ט בד"ה להיות חבר. וא"ל ולחלק כו' דהא דא"צ לקבל טעמא מפני שאנו מאמינים לו. וא"כ הרגל למה. זו אינה סברא. שהרי אפי' כ"ג היה צריך הרגל תחלה שלא יטעה. כאותה ששנינו. כל ז"י הוא זורק ומעבירין לפניו אילים כו' כדי שיהא מכיר ורגיל. כ"ש שיש לחוש במי שאינו מדקדק ולא מכיר עד עתה. שלא ישכח לפרוש ולהזהר מע"ה. שהיה רגיל עמו עד הנה. הלא ודאי צריך הוא חנוך תחלה.

משנה לחם שםבתי"ט. אע"פ שת"ח צריך קבלה (א"צ הרגל) כו'. כך צ"ל.

הנחתומיםעיין מ"ש לעיל פ"א מ"א בס"ד דשם תמצא מבואר ענין משנה זו באריכות כל הצורך בעזה"י:

הסיטונותכוונת הרע"ב פשוטה דשמעינן במתני' תרתי גווני משפיעין במדה גסה. אשמעינן סיטונות שאינן בעלי שדות עצמן ואינם אלא לוקחים מבעלי תבואה בני הכפרים דאפ"ה הו"ל דין משפיעין במדה גסה. ותו קמ"ל מוכרי תבואה שהן האיכרים בעלי הקרקעות עצמן שהתבואה שמוכרין גדלה בשדותיהם. אע"פ שאין להם הרבה כל כך כמו הסיטון שהוא הסוחר הגדול. מ"מ יש להם דין הנז'. דחנוונים מיהת לא הוו ודוק: