משנה לחם שחזרה למקומה עמ"ש בס"ד בחידושי לגמרא. בתרא דיומא.

**לא יאכל עד שיעשר.**פשוט כמ"ש בתי"ט. ולא הבנתי מה שכתב ז"ל. וא"ל דלעיל בלקח ואין לו מה יאכל עכ"ל:

ותמהעל עצמך האיך אפשר להעלות כן על הדעת ומה צורך ללמדו ממ"ש הרמב"ם [בפ' י"ב מהל' מעשר הל' ג'] דאם אין לו מה יאכל מי אצטריך לאשמעינן דבשבת שואלו ואוכלו על פיו. ובלי שאלה ובחול נמי מי איכא למימר דאסיר. אטו מי גרע מאכסניא [פ' ג' משנה א'] דמאכילין אותן דמאי:

משנה לחם ואע"פ שאינו מאמינו פירוש לא תימא משום דמהימן ליה האידנא בשבת. אי משום כבוד שבת. ואי משום כבוד פרוטגמא חדשה. ונ"מ דאי בקושטא לא מהימן ליה בהכי. ס"ד השתא נמי לא ליכול בהדיה עד שיעשר. אלא אוכל עמו שבת ראשונה אע"פ שעדיין הוא אצלו בחזקתו. ואינו מאמינו גם היום. כמו שאינו נאמן בחול. גם מתמול גם משלשום. מ"מ התירו לו לסמוך עליו בשבת הראשונה.

משנה לחם אע"פ שנדר הימנו איכא לפרושי דהכא בשכבר נדר בפועל ממש קאמר. ואשמעינן רבותא. ורישא בהגזמה בעלמא. קס"ד דגזים ולא עביד. קמ"ל.

משנה לחם לא יאכל עד שיעשר ולא דמי ללוקח פירות דלעיל. דהתם למ"ש מעשר על הכל. משא"כ כאן שאינו מעשר למוצאי שבת. כך נ"ל פשוט.

עמ"שבס"ד פרק קמא דביצה:

**הרי זה נאמן.**כתב הרע"ב קולא מפני חיי נפש. וז"ל התי"ט ומתני' דריש פרקין [משנה א'] מוכחת נמי הכי דאינו נאמן אף על של אחרים עכ"ל:

ולאדמי לגמרי דמתני' דלעיל בודאי א"נ איירי. כדאיתא התם והכא דילמא האי דקמסהיד איהו גופיה נאמן הוא. דהא אינו מכיר אדם שם. אלא שעל עצמו אינו נאמן. מאחר שלא הוחזק ע"פ אחרים. והיינו דקרו ליה הר"ש והרע"ב חשוד. ר"ל מספק לפי שאינו מוחזק לנאמן ות"ל:

משנה לחם ישן לא הבינותי קושית התו' שהביא תי"ט כאן. כי לא ידעתי היכן נזכר שאסור למכור חדש. ואע"פשחבר אסור להוציא מת"י דבר שאינו מתוקן. היינו במה שבידו לתקנו. וכה"ג אפילו לנפשיה לא שרי לשהויה. דמשו"ה חבר שהניח מלאה פירות. אפילו הן בני יומן. הרי הן בחזקת מתוקנין. אבל מה שאינו בידו. כחדש. מאי אית ליה למעבד. הא קא"ל דחדש הוא. ולשהייה עד דמטי זימנא דהתרא. וכדמשהי לנפשיה. שרי נמי לחבריה. ובחדש לא גזרינן. דמיבדל בדיל מניה. ואי משום דקוצר לפני העומר. הרי שנינו קוצרין בית השלחן שבעמקים.