Lechem Shamayim on Mishnah Demai Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עמ"שפ"ק מ"ג בס"ד:
**הרי זה בצד זה.**ז"ל בתי"ט ולא ידעתי למה אומר כאן בצד זה ולא בצפונו או בדרומו כדלק' עכ"ל. נראה שכסבור היה דבצפונו ודרומו של ככר איירי לקמן דמשו"ה קשיא ליה ז"ל. כאן בא' ממאה של תרומת מעשר ג"כ יקבע מקום בא' מרוחות הככר שהוא מקום ידוע. אכן אם יש לייחס רוח ידוע לככר וכל דבר המיטלטל אנכי לא ידעתי. כי הוא מסיבות מתהפך מרוח אל רוח. ואיך נוכל לסמן הרוח לדבר שאינו קבוע והוא מתגלגל ורוח עברה בו לא נודע מקומו איה:
ועלדעתי פשוט הוא שפי' בצפונו ובדרומו של אותו מקום והצד שכבר נסמן לאחד ממאה של תרומת מעשר. שכינוי צפונו ודרומו שב אל מקום א' ממאה המסומן. וכך הוא עושה מתחלה קובע מקום לא' ממאה. ע"י סימן או רושם. באיזה צד שיהיה. ולא שייך לומר לצפון ולדרום כי אין לכוין בו הרוחות. אלא אומר הרי זה מראה באצבעו על אותו צד ומקום שקבע לו ע"י היכר איזה רושם או סימן ידוע בו. ואח"כ אומר מעשר שני בצפונו של זה הצד הקבוע לת"מ והמסומן כבר. בהגבלת שטח מיוחד בו מכוון אל הרוחות באופן שלא יתחלפו לו. שהצפון והדרום קבועים אצלו. שע"י קביעות איזה צד שיהיה הנה קנה הככר סימני הרוחות בערך ובחינת אותו צד שהוקבע ונרשם בו. משא"כ מתחלה אין לו ימין ושמאל וגם אפילו היו רוחותיו קבועים. אין זה קביעות מקום כשיקבענו לרוח צפונו או דרומו שהוא מקום רחב. ואין כולם נקבע וזה פשוט וברור. עמ"ש לקמן רפ"ז:
**בצפונו או בדרומו.**קראי הכי כתיבי צפונה ונגבה צפון וימין אתה בראתם אע"פ שהצפון שמאל היינו נמי טעמא כדי לפנות לימין וק"ל. ומ"ש תי"ט אין לו טעם:
**נוטל א' משלשים ושלש ושליש.**שחולק המאה לשלשה חלקים ומכל חלק נוטל עשירי' העשירית וכו' וזה קל יותר משאם יקח ג' חלקים ממאה שיצטרך לחלוק הצבור למאה חלקים עכ"ל בתי"ט:
ולאהבנתיו כלל קולא דידיה היכי. וכמאן אמר למלתיה אי כאבא אלעזר ובאומד או במודד בדקדוק. הא ודאי החלוקה הראשונה שחולק לשלשה חלקים תחלה והאחרת הפרטית ליקח עשירית העשירית. שוין הן בענין זה שכמו שזו באומד זו באומד. ואם זו במדידה גם זו במדידה. א"כ הלא נראה לחוש בהפך שהדרך שזכר הרב והחזיקו לקל. כבד הרבה מהאחר. כי צריך לחלק מתחלה חלוקה א' בין באומד בין בדיוק לג' חלקים שוים. ושוב צריך לחלוקה שניה. לחלק כל אחד מאותן ג"ח למאה חלקים. כדי ליטול מכל א' מן הג' עשירי' העשירי'. שלא יוודע באמת כי אם ע"י חלוקה למאה באומד או בדיוק. ואם יקח ג"ח ממאה לא יצטרך לחלוק הצבור רק פ"א למאה חלקים. מה שיצטרך לפי דרכו ז"ל לעשות כן ג' פעמים. והקל שבכולן בלי ספק הוא הדרך הג' וכפשט המשנה שחולק הצבור לל"ג ושליש חלקים ונוטל חלק א'. ולא ידעתי מה הצריכו להרב לכל זה להוציא המשנה ממשמעותה שהוא לבדו היותר קל בודאי:
**זה שעשיתי מעשר.**לשון הרע"ב בסוף הדבור אע"פ שהיה ראוי להיות חסר מעט בעין יפה הוא מפריש ושרי עכ"ל. ור"ל חסר מעט פחות א' ממאה שבשני השלישים שהפריש לתרומה גדולה. ושרי ר"ל שלא תאמר דהוה ליה מרבה בתרומה שמעשרותיו מקולקלין להכי קאמר דשרי אליבא דאבא אלעזר ב"ג וכנ"ל:
משנה לחם והשאר תרומה שהתרומה קודמת למעשר. כמ"ש פ"ג דתרומות.
**אע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.**לפי' התי"ט קשה דמשמע דה"ק לא שאדם רשאי ליקח טבל. וא"כ הכי הו"ל למיתני אע"פ שאמרו אין אדם רשאי ליקח וכו' ועוד היכן מצינו שאסור ליקח את הטבל. שלא חששו אלא במוכר שמא ישכח ולא יודיעהו שהוא טבל. אבל הלוקח בחזקת טבל הוא לוקח לא שייך לאסור והכי מוכח בכמה דוכתי דשרי. וגם משמע שהוא נתינת טעם למה שאמר מעשר מזה ע"ז. ומה טעם בזה:
אבללפע"ד פירושו כך שאע"פ שאמרו שאין רשאין למכור את הטבל אלא לצורך. וזה שמכרו לו שלא לצורך נחוש לו שמא אינו טבל באמת. שהרי א"כ לא היה מוכרו לו שלא לצורך וסתמא בחבר איירי שאינו מוכר הטבל. והכא במאי עסקינן בקונה התבואה בגורן קודם שהוקבעה למעשר. שהיא בחזקת שאינו מעשר עדיין. והקונה קונה אותה בחזקת שהיא טבל. דלא חיישינן שמא תיקנם המוכר קודם מירוח. אע"פ שיש קצת הוכחה לזה שאיך ימכור טבל שלא לצורך אעפ"כ מעשר מזה על זה כטבל ודאי. ואע"פ שלא הודיעהו דמוקמינן לתבואה אחזקתה ואין דרך חברים לתקנה לפני גמר מלאכתה:
וניחאנמי דלא תידוק למאי אצטריך כלל למתני הך בבא. דהא ממילא שמעינן לה מהני דלעיל וכ"ש דהא השתא בלוקח מחברים מיירי. ואם הודיעוהו ללוקח שהוא טבל מאי קמ"ל דמעשר מזה ע"ז צריכא למימר ודוק. ובכן יובן לשון המשנה כמשמעו בלי תוספת ומגרעת. ונכון הדבר:
**על של עכו"ם.**עיין ריש פרקין דלקמן:
משנה לחם שם ד"ה אע"פ כו' לא שאדם רשאי ליקח טבל ע"כ. נ"ב (ומי שיתעקש לומר שלא כיון התי"ט לכך. לא אריב עמו).
משנה לחם על של עכו"ם עיין רע"ב שכתב ואינה הלכה כו'. הא אם נמכרה. צמותה היא. קשיא לי אמאי לא נפרש קרא לא תמכר. לא תוכל להמכר. דכל מאי דאמר רחמנא לא תעביד. אי עביד. לא מהני. אטור"מ ומחלוקתו בדאביי ורבא קמפלגי. והא שנינן דאביי ורבא גופייהו לא פליגי אלא בריבית קצוצה. ואי איתא. ליפלגו נמי בהא.
משנה לחם בלח"שד"ה המעשרות. ואפילו אתני עלייהו בפירוש. לא הוי תנאי ע"כ. נ"ב (למ"ד על מנת שיורא הוי. כדס"ל נמי לתנא דברייתא דאייתינן לקמן. וכדאיתא התם ברא"ש וק"ל).
משנה לחם שנו ב"ה לוקחונתקשה בתי"ט ממ"ש. צ"ל ממ"ז. וצ"ע כאן.