והבשרכתי"ט ומים תלושים מכשירים כו'. ומסולקת קושית תו' בזה. ע"כ. ולא ידעתי מה היה לו שכתב כן דודאי קושית התו' אלימתא היא. אליבא דשמואל. דהוא מרה דשמעתא דהכשר בשר זה. ולדידיה לית לן קרא לתלושין דמכשרי. כמ"ש התו' שם. וזה ברור.

שהן טהורות באוהל המתעמו"ק ריש הלכות חנוכה.

ועל שירי תנור כו' והודו לועתי"ט מ"ש דעל שהיו אומרים שלשה הוא דהודו כו' נ"ל הבל. במ"כ הפך קערת כסף ההבנה על פיה.

האב זוכה לבןעיין חנון צורי.

ובמספר הדורות לפניועמ"ש ראב"ד. דקאי אזכות הדור. ולתי"ט אאב קאי. וכל דבריהם דחוקים. בפרט לשון תי"ט אליבא דרע"ב. תקשי הני שיתא נינהו. והא בתוספתא דאייתי לעיל. משמע דחמשה בלבד הם. גם האע"פ שדייק ראב"ד. לא נתיישב היטב בדבריהם.

ולדעתייש דרך פשוטה טובה. לפרש לשון המשנה. שמספר הדורות. הוא תנאי למה שקדם. שהאב זוכה לבנו בשנים. אח"כ אמר שאריכות ימים (טובים. כי הרעים כאין חשובים) עם שהם נחלת אבות. תלוים ג"כ במספר הדורות לפניו. כי אף אם אחד היה אברהם וירש את הארץ. וזכה לבניו להנחילה להם. לא יכלו להוריש את יושבי הארץ מיד. אלא אחר ארבעה דורות. ככתוב ודור רביעי ישובו הנה. וזה לפי שלא שלם עון האמרי עד הנה. כדמפרש קרא. על כן לא הועילה זכות האב עד אותו זמן. ומפרש ואזיל והוא הקץ. כי אע"פ שנאמר וענו גו' ארבע מאות שנה. דמשמע אחר זה מיד יחזרו לארץ. כי כל עיקר ירידת מצרים. היה מתחלה בשביל כך. כי לא היה להם מקום ישיבה בארץ כנען עדיין. ואעפ"כ כשיצאו לא יכלו להכנס מיד לארץ. לפי שלא שלם עון האמורי עדיין. לפיכך תלה בשנים ובמספר דורות לפניו. שהוא הקץ האמיתי. והוא ע"ת קץ. כמ"ש בס"ד בלקוטי אורות. ובמיטיב נגן. ועיין עוד בפירושי לתרגום המכונה יב"ע עה"ח. ובהגהותי לצמח דוד.

משפט המצריםיש לתמוה. כי במ"ר (עה"פ וימלא ז"י אחר הכות ה' את היאור) משמע שכל מכה שמשה חודש ימים. ואינן אלא עשר מכות בכלל. א"כ נשארו שני חדשים פנויים. ואיה המשפט. וי"ל קצת. שאין הכוונה שהתמיד המשפט בהם כל ימי החודש רצופים. כי בלא"ה לא כל החודש עמדה המכה. כמ"ש במדרש. הא לא באו להודיע כי אם משך זמן משפט המכות בכללן. מכל מקום צ"ע מתי היו הימים הפנוים ממכות.

שובראיתי בח"א. דבר זה. שכתב אם היו המכות רצופות. צ"ל שהתחילו מתמוז.

ותמיהאדלא סליק ליה חושבנא. דהא אפילו נצרף גם חצי ניסן. לפחות צריך שיתחילו מחצי סיון. גם דס"ע צ"ע. כי בפ"ג משמע שהתחילו באייר. א"כ אינן יב"ח. ובפ"ה משמע שהתחילו בחצי ניסן. ונראה ליישב הכל בטוב טעם. כי באמת לא נזכר במשנתנו כלום ממכות דווקא. אלא משפט המצריים. והוא אמנם התחיל משעה שבא משה אל פרעה. וא"ל שלח את עמי. מאז התחיל הש"י לישב עליהם במשפט. גם מן אז הרגיש פרעה בפורענות. ומזה השליחות עבר חודש אחד (נמצא בחצי אייר בא אליו שנית) עשה מופת התנין. שהה עוד חודש ימים. חזר ובא אליו בחצי תמוז. והתחילה מכת הדם וכן כולן. נמצא כלה המשפט. ושלמו המכות כסדרן. לסוף יב"ח בשנה האחרת. כמ"ש בפירושי לס"ע.

גוג ומגוגגי' שבעים אומות.

שנאמר ומדי שבת בשבתוז"ל רע"ב. כלומר לאחר שיהיו בגיהנם כל כך ימים. כמו שיש כו'.

לאידעתי מניין זו. ולשון המשנה לא משמע הכי. אלא מפסח ועד העצרת ממש.

ונ"לשזה מפני שהם ימי נקיון. ולכן גם הם ימי ספירה (דעומר) לטהרה. כמ"ש בס"ד במבוי י"ב (לעיר האלהית) וריב"ן לא פליג אלא בדאיכא הנך שבע שבועות. הכי הוא דסגי. מיהו כי ליכא כסדרן. מודה דבעו שנים עשר חודש. דלהכי אתי מדי חודש בחדשו.