Lechem Shamayim on Mishnah Eduyot Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הכל מודים שהיא מותרתולא שייך טעמא דהכנה. דדווקא לידת ביצה חשיב הכנה. כו'. שאילו נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוח כו' עכ"ל הרא"ש.
**תמיהא לי.**א"כ לא הכינה שבת כלום. וי"ט הכינה לעצמה. גם לא ידעתי מניין לנו דבר זה. ולדידי מסתברא איפכא. ביצה כבר נגמרה מכל וכל. מאתמול. הילכך הויא הכנה.
והיינודאמרינן עם יציאתה נגמרה. לכל דבר. משא"כ עגל שלא נגמר עד עת לדתו ממש.
והאדאמרינן ב"פ הבא על ב"פ. נ"ל בדשחטוה לאם ביום שכלו חדשיו מיירי. ועכ"פ חיות העגל תלוי באמו. כל עוד שלא נעקר לצאת. כי עובר ירך אמו הוא. ונזון ממה שאמו נזונת. אבל ביצה משנגמרה. שוב אינה מחוברת לאמה, ואינה מעורה עמה. ולא נזונת ממנה. אלא כדמנחא בכדא דמיא. ואוכלא דאפרת הוא. אלא שדלת נעולה בפניה. עד שתצא לאויר העולם.
כרם רבעיעמ"ש בס"ד במשנה לחם מ"ו פ"ז דפאה.
ובה"א כולו לגתוהא מילתא נמי חומרא כו' אצל העניים. משום גזל בע"ה, ראב"ד.
קשיאלי. למה ליה למימר הכי. והא איכא דעדיפא. משום דעניים מפקעי ליה מקדושתו. ומשום גזל שמים. הוה ליה למימר. וכמ"ש ראב"ע בכיוצא בה. הרי אתה כמהנן ממון. ואין אתה אלא כמפסיד נפשות. שנאמר היקבע אדם אלהים וגו'.
א"צ לנקבעתי"ט שמגיה בלשון רע"ב מוחל בחי"ת. ובאמת אינו כן. אלא מוהל בה"א גרסינן. כמ"ש בס"ד בטהרות.
אע"פ שמנטף טהורפירושא דהך מתני' קשיא טובא לדרך המפרשים. כי איך אפשר להעלות עה"ד. שאדם יקבל טומאה מן המשקין שאינן של זב וזבה (אם לא טומאת ידים. עפ"ח דפרה וריש כלים ובכ"מ) ואנן סתמא תנן. שוב ראיתי שגם תי"ט הרגיש בזה. אבל לא נתיישב כלום בדבריו. ועוד אי מתורת משקין קאתו עלה. הלא אין שעור למשקין טמאין. בכל שהו מטמאין הן את הידים. ותו מאי שנא שמן טמא מתחלתו דסיפא. משמן טהור שנטמא. מי לא בעי טעמא. מכל הלין. נ"ל ד"א הגון בפירוש משנתנו. משום חנינה נגעו בה. דשמן מין רבב הוא. ובבגדים חוצץ. כדתנן על של בנאים מצד אחד חוצץ כו'. ועל בשר אדם נמי בדין דלהוי חציצה. כי השמן סותם נקבי העור. ונסרך על העור. לכן סיכה דינה כשתיה בכ"מ. אלא משום תועלת האדם והנאתו בסיכה. בטל השמן ע"ג גופו. ולא חייץ. מיהו כי מנטף. דאית ביה טובא דלא צריך ליה. ולא בטיל אגב גופא. הויא חציצה לב"ה בכדי סיכת אבר קטן. דהוי ליה דבר חשוב לחוץ. משום דכה"ג קפיד עליה. וחציצה בקפידא תליא מילתא. ומשו"ה כל מה שנדבק השמן. ע"י סיכה ונסרך בבשר. לא חייץ. אבל טפי דלא ניחא ליה ביה. קפיד וחייץ. ובשמן טמא מתחלתו. מעיקרא קפיד עליה. ולא ניחא ליה שישאר על בשרו יותר מכדי סיכה (דפורתא עבדי לה) ומאי דטפי. ודאי קפיד עליה לב"ש נמי. ופליגי בשיעורא.
טופח ומטפיחנראה משום דכל משקה טופח. מטפיח הוא בלי ספק. אלא שהטופח גרידא. כשמטפיחים בו. לא נשאר בטופח כלום. לכך הוצרך לומר ומטפיח. כלומר שיש בו כל כך משקה. שלאחר הטפחה עדיין נשאר בו לחות של טופח. ואינו מתקנח כולו כשמטפיח. ששני הדברים נמצאים בו ביחד.
ובה"א צריכה ממנו גט שניעתי"ט שהאריך הרחיב לשון לבאר כוונת הר"מ בפירושו כאן שקלסו מאד. ולכוונו עם מ"ש בחבורו. של"א חזקה זו אלא באשתו שגרשה כו'. דליכא למימר דאתא למימר כשיש כאן עדים. דפשיטא כו'.
ואולםלדעתי מה שדחה תי"ט. זהו האמת בכוונתו ז"ל. ור"ל דמ"ש הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. באשתו. זוהי הפליאה הגדולה שנתפעל ממנה. ועשה לה כל הקלוס הלז. דקמ"ל חדושא. דעדי יחוד בלבד. יש להם דין עדי ביאה ממש לכל דבר. באשתו שנתגרשה. אע"פ שבאשה אחרת. אין להם דין עדות קדושין כלל. וזה מפני שאז אין לו יכולת על זה. כלומר משום דחציף מאן דמקדש בביאה. ואין אדם שליט על זה. להחציף פניו. לומר לבני אדם. ראו שאני עושה זאת. אע"פ שיצרו בוער בו. לאהבת אשה. ואינו מושל ברוחו. בדבר זה. דיצרא דעברה אלים טובא. מכל מקום לא יוכל להסכים לעשות חוצפא יתירה. שאין יצרו תוקפו בה. לתת גם פיו לחטיא את בשרו. ומאחר שאין לו יכולת על זה. משו"ה לא מהנו עדי ביאה. ואין חוששין לביאתו. לקידושין.
משא"כבאשתו. שיש לו היכולת על זה. לשתוק ולבעול לשם קדושין. לפי שכך אמרו חכמים. שהן הן עדי יחוד. הן הן עדי ביאה של קדושין. וזה ודאי דבר נפלא. שלא השוו מדותיהם. אשמעינן הילכתא. ואשמעינן טעמא.
**ואחד מופנה.**ה"ה אם נשוי נכרית. אלא לרבותא נקטיה. דאפילו אין לו אשה. פליגי בה.
והלהמלה יוונית. שוה היא לזכר ולנקבה.
סדין בציציתוביום דהוא מצותו. אתי עשה. ודחי ל"ת. והקשו תו' דהיכא דאפשר לקיים שתיהן. כשלא ילבש אלא טלית של צמר. כו'.
והאלא קשיא. לא ילבש טלית כלל. דציצית לאו חובת גברא. דמיירי שצריך להתכסות בסדין. ולא סגי ליה בלא"ה. ואחר אין לו.
וכתי"טבשם כ"מ. דקושיא מעיקרא ליתא. כיון דדרשינן סמוכין כו'. א"כ כלאים דשרי רחמנא היכי משכחת לה ע"כ. ואינו מוכרח. איברא איכא לאשכוחי. היכא דלית ליה. אלא חוט אחד של צמר לתכלת. ומיבעי ליה לקיומי מצות לבן בציצית של פשתן. כה"ג הוא דשרי רחמנא. כיון דלא אפשר ולא סגי בלא"ה.
אי נמיאע"ג דאפי' ציצית צמר בטלית של פשתן. נמי אשתרי. היינו דווקא היכי דלא אפשר ליה בטלית דצמר. מיהא היכא דאפשר ליה דמצי לקיומי תרוייהו. עלית של צמר. וציצית דצמר. לעולם אימא לך דלא דחי. ולא שרי רחמנא כה"ג.