מפני שגדלה באיסורואפי' נגמרה קודם שנטרפה אמה. אסורה. נראה לי טעמא משום גזרה. אטו ביצת טרפה מן הבטן. נגעו בה. הילכך לא פלוג בה.

ונדוהוהראב"ד מפרש. לפי שאין עושין כן. שמא יוציאו לעז כו'. ר"ל הנואף והנואפת. יאמרו בלבם שאין ממש במי המרים. ויבואו לנאוף עוד. אי נמי אפילו באחרים ג"כ יש לחוש ללעז. כי אע"פ שלא ראו ולא ידעו אם זנתה באמת. מ"מ יש לפעמים הוכחות גדולות רגלים לדבר וידים מוכיחות. עד שהדבר ברור לעם ונחשב אצלם אמת גמור כאילו ראוהו.

אני שמעתי מפי המרוביםפירש הראב"ד. נראה כי הראשונים נמנו על אלו ד"ד והיו מחצה על מחצה. הוא שמע מן המחצה האחד. כו'. והוא עומד בשמועתו כו'. ואינו נוח לי. שא"כ מחויב היה לקבל דברי הרבים על כל פנים עכשיו שנצטרפו רבים עם המחצה. ולא היה לו לחלוק עליהם.

אבלאני אומר לא כך ולא כך. כי גם לא יתכן שיהיו חולקין במציאות אצל מי היה הרוב. דחד מנייהו משקר ודאי מזיד. אלא שני מנינים היו. בשני זמנים שונים. פ"א היה הרוב כדברי עקביא. ופעם נמנו ורבו כדברי חכמים. נמצאו דברי שניהם אמת.

תי"טד"ה ח"ו. צ"ל ויש לומר דס"ל.