ע"פרע"ב וז"ל. פירוש אחר ועקר שכן חולקים אוהלים שמועלת כו'. ואני אומר לא פירוש אחר הוא. אטו לא טעמא בעי. מ"ט אמרו שתועיל מחיצה באוהל המת. ולא בכ"ח. אלא משום שכן דרך אוהל במחיצה. ואין דרך לחלק כ"ח במחיצה. א"כ חדא היא. זה צריך לזה. והכי נמי אסברה לן הר"מ ז"ל.

סרידאעיין לשון רע"ב מעשה רשת מתורגם עובד סרדתא. אגב שטפיה אתיא ליה לר"מ (ורע"ב לא חלי כו') כי הוא אמנם תרגומו של מכבר.

משקה טופחעתי"ט שרצה לחלוק עלינו את השוין. כי אמנם לשון הר"מ כדי לטפוח היד. זהו כדי להטפיח. וכדברי הרע"ב. וכן הוא גם בפירוש הר"מ ספ"ה בהדיא. ודבר פשוט הוא שכל שאין בו כדי להטפיח היד. אינו נחשב משקה בשום ענין. כב"ה דפ"ד דעדיות. וע"ש.

אם יש שם פותח טפחעתי"ט. הקשה הר"י מסימפונט מאי איריא פותח טפח. אפילו כל שהוא נמי. דתו לא הו"ל מוקף צ"פ. ומטמא גם מחמת שרץ. הכי צריך לסיומי ביה לא כמ"ש תי"ט. דגייז ליה. אלא בין שייר. בין פרע מעצמו. בטפח לא חשיב מוקף פתיל. לא לטומאת מת. ולא לטומאת שרץ. הכל שוה.

כורע"ל רע"ב. ול"נ שהוא תנור של נפחים. כך הוא בתוספתא. וכך פירשה הר"ש.

זגגיןתואר עושי זכוכית. בשקל גנבים חטאים. בפת"ח פ"א הפעל ועי"ן דגושה. ועושי זכוכית דרישא. הם העושים באקראי דרך ארעי. וזגגים. הם אומני כלי הזכוכית העצמיים.

פורנהע"ל תי"ט. עד משא"כ בתנור וכירה שמעמיד הקדרה על גבם. לא מצאתי בתנור שפיתה. על גביו. ודעדיפא הול"ל. לפי שמדביקין בו הפת. ולתוכו הוא עשוי. ואינו משמש עם הקרקע. ובזה מתיישב ג"כ ההיא דמקואות.

**מגע ט"מ כו'**ע"ל רע"ב עד הא תניא בתוספתא הכל מצילים כו' חוץ מן האדם. וכה"ג תנן רפ"ו דאהלות. אדם וכלים נעשים אוהלים לטמא. אבל לא לטהר. וטעמא דכולא. משום דכל המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה כמ"ש שם בס"ד.

הכניס ראשו הכא לא בעי ראשו ורובו. כמו בשלהי עירובין. טעם ודעת. לנבון נקל.

היה אוכל דבלה עמ"ש פי"א דפרה מ"ג בס"ד.

והכתה כתי"ט כה"ג ראב"ד וכה"ג מהר"ם. ולא מצאתי טעם בנוסח זה. ואינו מובן לי. כי הקוץ לשון זכר הוא. אבל נראה שצ"ל והכה במפיק.

שנכויתכך צ"ל.

נטמאעתי"ט. ז"ל ומ"ש היתה גורפתו. התנור הטמא. הוא פירוש (צ"ל) הר"מ וגרס נטמאה. דמשמע אתרומה שבפיה

לפ"זצ"ל שלא היה ראשה ופיה באויר התנור. דוק.