ועל אשת אחיוכו'. שנתקדשה ונתגרשה. דאל"ה מחייבי מיתת ב"ד היא. ואין לה קנס כדלקמן. וליכא למידק אמאי לא תני לה גבי אלו שא"ל קנס הבא על אשת אחיו. ואא"א ארוסה. דלא תני אלא הני עריות. משום רבותא וחדושא. מה שאין כן בשאר נשים. אבל ארוסה לא אצטריכא ליה דשייכא בכלל נשי דעלמא.

והמפתה אינו נותן את הצערקשיא לי אליבא דרבנן דס"ל קטנה נמי יש לה קנס. א"כ גם את הצער יתן. דהא לאו מפתה איכא הכא. דפתוי קטנה אונס היא. וברישא איכא למידק איפכא. מאי פסקא דנותן לה בושת ופגם. אטו כל קטנה אית לה בושת. וצריך להעמידה בדמכלמו לה ומכלמא. ועמש"ל מ"ו בס"ד.

בעציצועתי"ט. נעלם ממנו תלמוד ערוך ספ"ק דמגלה. שקלא עציצא דבה"כ.

המפתה פטורצ"ע לדברי חכמים דקיי"ל כוותייהו. דאיכא קנס בקטנה. היכי פסיק ותני המפתה פטור. אטו קטנה בת מחילה היא. ושמא יש להעמידה בשהגיעה לעונת הפעוטות. ובהא אתי שפיר נמי. הא דלעיל (מ"ד) דאפשר מההיא שעתא דבת דעת היא לענין הנאת ממון. כל שכן שנחשבת פקחת לענין הנאת הגוף.

אי נמיההיא איכא לאוקמה בהגיעה לעונת נדרים אבל קטנה גמורה הכי נמי דאית לה צער בכל גוונא. והוא הדין לנתארסה ונתגרשה דצריך לפלוגי. אך דוחק הוא. מדלא אשתמיט תנא לפלוגי בין קטנה לקטנה בהך מילתא. וטפי משמע דכולא פרקא כר"מ אזדא.

פגם רואין כאילו היא שפחה נמכרתהאי נזק הוא דאפחתה מכספה. כדתנן התם גבי חובל דחייב בה"ד. וקרי ליה פגם. משום דנדון בכבודו ובכבודה. שהכל תלוי בחשיבות. שאם היא אשה חשובה. פגמה יותר גדול. והיינו דתנן בשילהי פ"ג דערכין. הבושת והפגם. הכל לפי המבייש והמתבייש. וכ"מ נמי בתו'. שהביא בתי"ט וצ"ע אם ביטלה ממלאכתה. מ"ט לא ישלם גם שבת. אטו גרעא משאר חבלה דעלמא וצריך תלמוד.

כאילו היא שפחהעיין ספ"ג דערכין.

פתיתי בתו של פ' משלם עפ"עעתי"ט דקשיא ליה ארע"ב היכא דלאביה הוא מאי נייחא איכא לדידה. איברא ודאי ניחא לה משום רווח ביתא. דמסתמא סמוכה.