**והתורבתור.**בירושלמי גרס הכרובתור ומפרש כרוב דקיק. והוא ע"ד בצלצול שמורה כמו כן על הקטנות כמנהג לה"ק בשמות שלהורות על המיעוט וההקטנה יאריכו המלה כמו אישון בת עין ולפעמים יכפילוה ירקרק או אדמדם:

**ובאילן הפרסקים השקדים.**פירש הרע"ב הפרסקים כשהן קטנים דומין לשקדים. ול"נ לפי שהגרעינין של הפרסקין דומין ממש לשקדים בקליפיהן. גם השקדה הטמונה בגרעיני האפרסקין דומה לפרי השקדים:

משנה לחם המלפפוןעפר"ש בשם הירו' ועפ"ד י"ד שהוא מלשון וילפות שמשון. ובלשון חכמים מלפפתו עד יום מותו. ולשון מעה דבירו'. מלשון וצאצאי מעיך כמעותיו.

משנה לחם והרמוצהבפרק הנודר. א"א דלעת הטמונה ברמץ. אתיביה רבינא. רנ"א דלעת המצרית כלאים עם הרמוצה. תיובתא. אפ"הי"ל שהוא קשה ומרה. וצריך להטמינה ברמץ עד שתהא ראויה לאכילה. ונקראת ע"ש סופה.

משנה לחם עלח"שד"ה ובאילן. נשמט בסופו אצל השקדים. וגם הקליפות הקשות החיצונות בשני הפירות שוין ממש.

משנה לחם שזפיןערע"ב הרכיב שזפין על רמון. ט"ס. וצ"ל רימון. וזתים זה. אינו זית שמן. אלא פרי אדום דומה לזית. כ"פ הפותרים.

**היעלים.**כתב הרע"ב מין חיה ואקו מתרגמינן ויעלה. אע"ג דטובא אית בקראי צורי היעלים יעלת חן יעלי סלע. נדחק להביאו מהתרגום להוכיח שחיה היא. לפי שהרחל ג"כ נקראת יעל כבמשנה ג' פ"ג דר"ה. אמנם לפירש"י שם הוא ג"כ חיה. ובאמת פשטא דכולהו קראי דחיה היא:

משנה לחם בלח"שסד"ה היעלים. אחר תיבת היא. נ"ב וא"ת א"כ למה קורא התנא שם בר"ה ובמ"א לאילים זכרים. כנראה שהם הפך היעלים. כי הם הנקבות בידוע. י"ל לפי שנקבות מין הכבשים א"ל קרנים. כמו שאמרו בבכורות. קרנים ברחל דבר שאינו מצוי הוא. אבל במין היעלים. הזכרים והנקבות שוין בקרניהם. ויעל הוא שם המין. כולל זכרים ונקבות. כדכתיב עת לדת יעלי סלע. אע"ג דכתיב ויעלת חן. ויש כמוהו רבים בלה"ק.

משנה לחם והפרדיש בו שני מינין. האחד בידי שמים ומוליד. והשני מהרכבה פסולה. ואותו אינו מוליד.

**החלמית.**כתב הרע"ב בלע"ז מלוו"א ובפירושו של הר"ש ובלשון חכמים אדני. והוא מה שנזכר בגמרא דפ' ב"מ [שבת ד' ל"ה ע"ב] בדברא עורבי אי נמי אדאני. שכן פירש"י שם שהוא העשב שנקרא מלוו"א בלע"ז. וכתב שם שעליו נוטין שחרית למזרח ולערב הן כפופין למערב:

משנה לחם החצוב(ע"פ רע"ב) הוא מלשון חוצב בהר.