ימעטמה שתמה בתי"ט דלא שייך ביטול ברוב בדבר הניכר. פשוט שאין בזה תימה דהך ביטול לאו ביטול איסור הוא דלימא הכי. דהא בנתערבו ממילא בתלוש עסקינן וכה"ג אין התערובת נאסר. דלא שייך איסור תערובת בתלוש. ואפי' היה דעתו לזורען כך (לכ"ע אינו אסור אלא מדבריהם) כ"ש שלא נתכוין לערב. לכן ודאי בטיל המיעוט לגבי הרוב לענין שלא יהא חשוב כשני מינין. ואינו חוזר וניעור ליאסר בזריעה מאחר שכבר נחשב הכל למין א' ועיין מ"ש בס"ד ריש שקלים שם מבואר יותר. והרב תי"ט לא עמד על דעת הרע"ב שם:

משנה לחם בלח"שד"ה ימעט כו'. מאחר שכבר נחשב הכל למין אחד. נ"ב (וכללו של דבר. שני מיני ביטול הן. האחד. איסור שנתערב בדבר שאינו ניכר. שחוזר להיתר כאילו הוא עצם אחר. משבטל ברוב. והשני התר מעורב בדבר הניכר (ועתיד לבוא ממנו דבר אסור) המועט טפל ובטל אצל הרוב בכל מקום. עם היותו עומד בפני עצמו. ואינו דבר הנבלל ומתערב. הרי המיעוט נמשך אחר רובו. בכל ענין מקובץ מחלקים. כי החלק נגרר אחר הכל. ונדון כמוהו. והוא המנין שאמרה תורה לילך אחר הרוב בסנהדרין ודיינין. דמנייהו ילפינן דאזלינן בתר רובא. וכמ"ש במ"א באורך בס"ד).

**זרעוני גינה שאינן נאכלין מצטרפין.**אם ישנן מינין הרבה ביחד מצטרפין להשלים שיעור אחד מעשרים וארבעה בנופל מהן לבית סאה בין כולן:

ונ"לדר"ש נמי מודה בהו דמצטרפין אע"ג דפליג ברישא וס"ל דלא אמרו אלא ממין א' דס"ל כל הזרעונין מין א' הן חשובין לענין זה. והיינו נמי דקאמר הכא בזרעונין הפשתן בתבואה מצטרפת. להשלים שיעור אחד מכ"ד אע"פ שאין שיעורן שוה בזריעת בית סאה. מ"מ אחר שהשוו בהם המדה להצריך בכולן אחד מכ"ד בנופל לבית סאה מהן. כולן מצטרפין לזה השיעור שאם יש מפשתן שני רבעי הקב ומשאר זרעוני גינה שליש א' מט"ז בקב ימעט. כך נראה בעיני אליבא דהרע"ב עם שאין זו דרך הירושלמי:

משנה לחם א' מכ"ד בנופל לבית סאהע"פ רע"ב. שהוא ט' מי"ו בקב.

משנה לחם נמצאזרעוני גנה מתבטלין אחד בצ"ו.

משנה לחם ויופךעיין קול רמ"ז מ"ש על התי"ט. ולא הבין שגם תי"ט לא נתכוין כי אם להפעיל. והוא הנכון.

עשר אסורות כתב ב"ט תימה אמאי לא יהיו אפי' י"ג מותרות והאריך בזה שלא לצורך:

ולפוםריהטא כתב כן שהרי מבואר בפי' הרע"ב במ"י דבסמוך דלא מהניא הרחקה עד שיהא פתוח מרוח אחת. דהיינו דאי' בירו' ובלבד שלא תהא חבושה מארבע רוחות. א"כ איך אפשר להתיר כאן י"ג שנמצא שכל הקרחות הזרועות נוגעות זו בזו בקרנותיהם. ואין לך חבושות גדולות מהן שאפי' לא היו נוגעין ומרוחקין גם בקרנות מסביב. היה אסור להקיפן סביב במינין אחרים. כ"ש שלא תועיל להן הנגיעה להתירן:

משנה לחם בלח"שד"ה עשר. ואין לך חבושות. נ"ב (ר"ל חובשות. ע"ד לקוחות חלוצות ודומיהן) הכונה שעכ"פ האמצעית ודאי חבושה. שאינה מתרת עצמה בשום אופן (ע"כ מ"ש התי"ט י"ג. ודאי ליתא). ומישימאן בזה. אע"פ שאומר לא אהיה חובש. ה"ז מקטני אמנה. בדבר הנראה לחוש. ואית ליה לצורבא מרבנן בגוויה טביעות עינא. שלא ימצא פתח פתוח ולא דרך שם (כמו שחשב מאן דהו) אם לא יפרח באויר ויקנה לו אוהב במאה מנה.

**אכילת הגפן.**ירושלמי מייתי ליה הר"ש והועתק בתי"ט ל"ש אלא אכילת הגפן. הא גפן עצמה לא. מפני שאסורה בהנייה וכו' עיין לשונו שם:

ולאידעתי פירושו דהיכי קאמר מפני שאסורה בהנאה כשעומד' בצד התבואה בתוך ו"ט. א"כ תמה על עצמך מה צורך לומר שאינה מפסקת. והלא אפי' תימא מפסקת מאי מהני הא נאסרת התבואה מחמתה ואסור לקיימה. ומאי מהדר נמי והרי קבר וכו'. דלא דמי לגמרי דהגפן אוסרת התבואה לכך אינה מפסקת. משא"כ בקבר שאינו אוסר הזרוע בסמוך לו. ומאי קמשני קבר אין איסורו ניכר דמשמע דאסור אלא שאינו ניכר. והא ליתא דאינו אוסר כלל. ואי בזורע על גבי הקבר. הא קוי"ל דאסור בהנאה (עי' רפ"ג דעירובין) ולמה א"כ אין איסורו ניכר כמו גפן:

וע"קא"כ מפני מה לא תפסיק הגפן כלל. והרי אם עומדת בתוך בית רובע אינה אוסרת התבואה הזרועה חוץ לבית רובע. לפי שלגפן יחידית אין נותנין לה עבודתה אלא ו"ט בלבד. והיאך א"כ אסורה בהנייה שלא תפסיק. ואי משום דבעינן דווקא הפסקת בית רובע במקום הראוי לזריעה. א"כ מ"ש מסלע וקבר:

ודקאמרבירושלמי שאני קבר שאין איסורו ניכר לא ידעתי מהו. ומה טעם יש בדבר שלא יפסיק המקום האסור בזריעה בלא"ה. אדרבה כ"ש שהיא הרחקה חזקה והפסקה קיימת ותו מאי שנא מעבודת הגפן דמפסקת והלא אסורה בזריעה ודקהדר ביה בירו' משום הכי ואוקים מתניתין כר"י דאין עבודה לגפן יחידית לא ידענא לה פתר כלל היכא איתמר דר"י. והיכי נוקים סתם מתני' כיחידאה דלא כהלכתא (והא פסקה הרמב"ם) וכולי האי למאי מהני. דא"ה פשיטא דקשי' מתני' גפן עצמה אמאי לא. כיון דס"ל כר"י דא"צ להרחיק מגפן יחידית ואינה אסורה בהנייה. והתימא מהמפרשי' ז"ל שהביאוהו ולא ביארוהו. והאלהים צריכא רבה בעל דעת רחבה:

**ורואה אני את דבריהן מדברי.**אף על פי ששמעתי מפי המרובין ולכך הוא עומד בשמועתו להלכה ולא למעשה. כמבואר במקום אחר בס"ד: