**היה כותבה.**בירושלמי דייק ממתני' דמלאכה בפורים שריא. ודחי ומוקים לה בי"ד לבני כרכים.:

והואפלא לכאורה. דמאי שיאטייהו דבני כרכי'. לקרות המגילה בי"ד. לצאת בה י"ח הא אינהו בני ט"ו נינהו. ומאי קמ"ל במתני' דיצא:

ואיןלומר דמיירי בי"ד שחל בע"ש. דמוקפין נמי קרו בי"ד. חדא דאי הכי מעייל נפשיה בפלוגתא. דהאיכא ר' יוסי דנימוקו עמו. דס"ל כרכין נדחין ליום הכניסה. ותו דאי קרו בי"ד הא ודאי איתסרו להו נמי במלאכה. כיון דהשתא ע"ש זמנם הוא. דיום קריאה נאסר במלאכה:

גםאין לומר דאיירי בבן כרך שהלך לעיר וקרא עמהן. דהיכי דמי אי דעתיד לחזור. הרי קוראה כמקומו. ומה לו לקרותה עם בני העיירות. ואי דאין עתיד לחזור בו ביום. דע"כ בעי למקרי עמהם בי"ד. משום דפרוז בן יומו קרוי פרוז. א"כ הרי הוא כפרוז לכל דבריו. וצריך לנהוג בו י"ט בי"ד. לענין עשיית מלאכה נמי. אי אית' דאסירא. כמו שנוהג בקריאת המגילה. דהאידנא פרוז הוא לא מוקף. זה פשוט מאד. (וכמו שבן א"י הנמצא בח"ל בי"ט שני של גליות. ואין דעתו לחזור שנאסר במלאכה כמותם) [פסחי' ד' כ"א ע"א]:

ועודאי איתא דבהכי עסקינן. מאי איריא דדחיק לאוקמה למתני' בהני גווני דאמרן. דהיינו בנדחה מיומו. או ממקומו. דלא שכיתי כולי האי. ואיכפל תנא לאשמועינן כה"ג סתמא. טפי הו"ל לאוקמה בבני כפרים דמקדמי טובא. ואינהו ודאי לא אתסור במלאכה דהכי מסתברא טפי. ומאי דוחקיה דהירושלמי:

אלאודאי צ"ל א' משתים. אי בעית אימא אפי' בני כפרים נמי מיתסרי במלאכה ביומייהו. ואי נמי לא מיתסרי. כיון דלא קביעי ושכיחי. בהו לא קמיירי. א"כ כל שכן שלא נתכוין לדרכים הללו שזכרנו:

אבלתדע באמת מן השמים זכו לי במציאה. וד"ת עניים במקומם. ועשירים שלא במקומן. דאזדא לטעמיה דאיתא בירושלמי ריש שקלים. במקום שנהגו לקרותה בשני ימים קורין. וס"ל דמיירי במקום שנהגו. ובבני כרכים עסקינן. וכיון דנהגו חיובא רמי עלייהו. דלהכי איצטריך תנא דידן לאשמועינן אם יצא וק"ל:

גםצ"ל דס"ל כשינויא קמא דגמרא דילן. דאפי' תימא מלאכה נמי קבילו עלייהו. הני מילי ביומיה אבל לא ליאסר בשניהם. ותלמודין לא צריך להך אוקמתא. דמסיק מלאכה לא קבילו עלייהו אפילו ביומיה:

ועודנראה דאפי' להאיבעית אימא דלעולם נהוג. אפ"ה הא ודאי לא גרע מנטיעה של שמחה. והך כתיבה נמי דשמחה היא. וגם בלא"ה מסתברא דכתיבה כי הך שריא. אפילו למאי דנהוג איסור במלאכה. משום שהיא לצורך היום. דאפילו במועד איכא מרבוותא דשרו כה"ג. והרי בע"פ ובט"ב. כל כתיבה מותרת. אף שהמלאכה אסורה בהם:

משנה לחם בלח"שס"פ כמותם. נ"ב והכי איתא נמי בהדיא בגמרא ספ"ק דתענית. דבני חמיסר וקרו בארביסר. אסורין כבני ארביסר בתענית. וה"ה למלאכה. למאן דלא מפליג בינייהו.

משנה לחם שםטפי. וכדמוכח נמי ממתניתין דאע"פ שאמרו מקדימין. מותרין בהסו"ת. כל שכן במלאכה.

משנה לחם שםקורין (והכי איתא נמי במסכת פרק בתרא (הלכה ח) ונראה שהיה קורין אותה בברכה. מדאצטריך לאשמועינן. דהא אי בעי למקרי כולא שתא. מי לא קרי. וכן מוכח לישנא דיצא דתנן. ומסייעא למ"ד מברכין על המנהג).

משנה לחם אם כיון לבו. יצאקמ"ל אע"ג דקרי לה פסוקא פסוקא. ומפסיק בכתיבה או בדרשה והגהה. בנתיים.

**הכל כשרין.**כתב הרע"ב לאתויי נשים. עיין בגמרא (דד"א) תו' ד"ה נשים חייבות במ"מ. וברא"ש שם ומ"ש בס"ד:

**ולמוספין.**דכתיב דבר יום ביומו. נדפס בתי"ט זה"ל וצ"ע דתיפוק ליה מביום צותו עכ"ל:

ונ"לדלק"מ ולטעמיה לידוק אמתני' אמאי תני למוספין כלל. דהא קרבן הן. וכל עבודות הקרבנות כבר שנויות במשנתינו בסמוך. דמשו"ה לא תני נמי תמידין לדעתי. עמ"ש בס"ד בשלהי פרקין:

אלאהכי פירושו דודאי משום שמצותן ביום. לא איצטריך למיתני מוספין כדפי'. דלהא אין הכי נמי דלא בעינן קרא אחרינא. דמביום צותו נפקא לכל הקרבנות [זבחים ד' צ"ח ע"א]. אלא דסד"א דיש להם זמן מיוחד ביום. ר"ל דווק' לאחר התמיד וקודם לו פסול. משו"ה איצטריכא ליה לאשמועינן. דאף הן כשרים כל היום. ולהכי מיבעי ליה קרא יתירא. לאורויי דמצותן כל היום ונכון דוק:

**ואפי'**אי אתיא מתני' כר' יהודא [ברכות ד' כ"ו ע"א]. דקרבן מוסף אינו קרב אלא עד שבע שעות. וכמ"ש לקמן בעזה"י. שפיר מיתני ליה לתנא שמצותן כל היום. כיון שהתחיל משהאיר המזרח. ונמשך עד רובו של יום:

**ובד"ה ולמוספין.**כתב תי"ט בשם הר"ן ותמידין לא תני. דשל שחר זמנו עד ד' שעות או עד חצות. ושל בין הערבים ליתיה אלא מז' ולמעלה עכ"ל:

כברזכרתי למעלה שנ"ל מטעם אחר לא שנה תמידין. לפי שלא הוצרכו לכך. אחר ששונה כאן כל עבודות הקרבנות. ואפילו היתה מצותן כל היום לא היה שונאן. אבל משום שאין מצותן נמשכת עד תשלום כל היום. לא היה נמנע התנא:

ותדעדלא חייש תנא להכי. דהא משמע פ' ת"ה דהלכה כר"י בשל מוספין עד ז' שעות ותו לא. דאין מוסף קרב אחר ז'. ותנן בבחירתא כוותיה. ואפ"ה תנן הכא ולמוספין. אלא כמו שפירשנו למעלה דכל היום. משמע מתחלת יום. תיכף משהאיר היום אפילו קודם הנץ החמה. ולאפוקי נמי לילה דלא. דמתניתין לא אתיא לאשמועינן. אלא דמעמוד השחר יום הוא. לכל הדברים שמצותן תלויה ביום דווקא. ומהמשך הזמן לא קמיירי. דאיכא טובא דאין מצותן כל היום כולו. אע"פ שמצותן ביום. כגון תמיד עד ד' שעות [ברכות ד' כ"ו ע"ב]. והרי פסח שאין מצותו אלא בין הערבים:

וא"כהיכי קתני זה הכלל כו'. והא לאו כללא הוא וצ"ל דאין למדין מן הכללות. ולדידן ניחא דפסח נמי כשר כל זמן שהוא יום. ואפי' שקעה חמה. כל שלא הגיע צאת הכוכבים:

משנה לחם בסםפריש רע"ב שורש עשב. לקח זה מפירוש הר"מ. אבל לפירש"י ד"ה הוא. ממיני המחצבים. ואין לו עקר ושורש בעשבים. כי הוא נמצא במוצאי המתכות. וכן הקנקנתום. ותי"טהרכיב שני הפירושים. ולא דק.

משנה לחם בלח"שותו לא (ר"ל דנקרא פושע) שאין מוסף קרב אחר שבע שעות (כצ"ל) ותנן בבחירתא. נמחק כדמוכח ר"פ תמיד נשחט. ומהתם שמעינן ודאי דהלכה כר"י בזמן הקרבת מוספין. לא כרבנן דפליגי דס"ל דקרבי כל היום. ואפ"ה כו'.

**כל הלילה כשר לקצירת העומר.**עמ"ש בס"ד בתשו':

**זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום.**לאתויי סידור שני בזיכין גמרא ונראה לו דשייר נמי משיחה שבעה וריבוי דחינוך כ"ג. שאינן כשרין אלא ביום. כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' כלי המקדש:

**דבר שמצותו בלילה.**לאתויי אכילת פסחים. ושייר נמי קריאת מגילה וק"ש דלילה כך נ"ל:

משנה לחם שםס"פ בתשו'. והוא הדין לספירת העומר. דכשרה כל הלילה. עא"ח (סתפ"ח).

משנה לחם שםס"פ המקדש. וא"כ. תו דבר שמצותו ביום. נסוך המים בחג. אבל אינו כשר כל היום. שאין מנסכין המים. אלא בתמיד של שחר. גם מעשי פרה אינן אלא ביום. ובכלל הקרבנות היא. דחטאת קרייה רחמנא.

משנה לחם שםס"פ נ"ל. נ"ב אע"ג דאיכא למימר דשיירינהו משום דבק"ש פליגי בה. ובפלוגתא לא קמיירי. ומגלה דלילה. משמע לקצת רבוותא דאין עיקר מצותה אלא ביום. כמ"ש התו' וכן נראה ג"כ מממשנתנו. דנקטה ביום. ודלילה שבקה. אפ"ה שפיר אתו בזה הכלל. כיון דרבנן נמי כר"ג ס"ל בק"ש מדאורייתא. ומגלה נמי מיהת רבנן רמו חיובא אף בלילה. וניחא בהכי. דלא תיקשי מאי שייר דהאי שייר. תדע דאל"ה. אכילת פסחים נמי לאו שיורא הוא. דמדרבנן ודאי אין הפסח נאכל אלא עד חצות לכ"ע. כמ"ש ריש ברכות. ואפשרלומר. משום דשייר נמי ספירת העומר. כמש"ל. ואיברא הפוסקים מיפלג פליגי בה נמי. ותו שייר מצות ראיית פנים בעזרה. עמ"ש ריש חגיגה ס"ד.

משנה לחם ואיכאתו דבר שמצותו בלילה. נסכים. וכן מלוי המים דנסוך בחג. ומלוי וקדוש מי חטאת. וכשרים כל הלילה.