**המזבח כו'.**היה מביא דפוס מרובע כו'. עביו של קרש הדפוס. לא נתפרש. ונראה שסתמו לא היה פחות מאמה. כמ"ש בתשובה בס"ד (עשי"ע סק"ח)

ושםבארתי ג"כ. שאחר ששפכו הקוניא לתוך המלבן. שהוקשה ונקפא המוצק. נטלו דפוס המלבן של עץ ממנו. באופן שנשאר המזבח גוף אחד חלק. כולו מקשה אחת של התוך הנ"ל. בלי שום חפוי עץ מבחוץ. ע"ש דברים נכוחים בעזה"י.

כתי"טד"ה המזבח שלא היה קרן כו'. צ"ל שלא היה יסוד.

**עלה כו' וכנס כו'**אם חשקה נפשך בתורה לשמה. ללמוד להבין ולהשכיל דבר אמת לאמתו. בתבנית המזבח ביחוד. עמוד על קונטרס בנין בית הבחירה שלנו (שבסוף ספר לחם שמים ח"א) תמצא חידושים רבים יפים וטובים. אשר לא שערום המחברים מלפנים. ויהיו מעדנים לנפשך.

וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו קרא אשכחו ודרוש. ושלמה לא הבין לדרשו. כך לשון רש"י. כונתו על דרך שאמרו. ראשונים הניחו מקום להתגדר בו. לכן לא נתנו לו לב מן השמים להבינו ולדרשו כך. אבל ודאי שהבין יפה. לפי מה שהיה ראוי למזבח באותו זמן ולשעתו. בבית ראשון ודאי כך היה אהוב וחביב לפני המקום.

ובקרן קרן זוית. ועיין בנין בית הבחירה. ובציור דמות המזבח שבראש ספר לח"ש ח"א.

עייןשם.

מבקעת בית כרם כפי הנראה בדברי ירמיה הנביא (רס"ו) הוא מקום קרוב לירושלם.

וחופריםבמערופות של עץ. כך נראה לי.

ומלבנים אותו פעמים בשנהנפלאת היא זאת בעיני. איך לא היו צריכים לכך כל יום וכל שעה. מאחר שכל גופו של מזבח עשוי מהיתוך קוניא. והאש תוקד בו תמיד. איך אפשר א"כ שלא נפגם תמיד בכל עת ובכל רגע. מן האש האוכלת בו. ומתיכה את הקוניא ושורפתו ולפחות פוגמתו. גם המגרפות וצנורות שגורפין בהן את האיברים והעצמות וגחלים ועצים הסדורים במערכה. אי אפשר מבלי שיהו פוגמים את הקוניא בגרירה מועטת. ופגימת המזבח בכל שהו כדי חגירת צפורן. ואם אמנם כסידו של מזבח שיעור פגימתו בכזית או בטפח. עם כל זה דבר זר הוא שלא יפגם ויפסל תדיר. אם לא בדרך פליאה נשגבה. לא אוכל לה. אלא בשנאמר שהיו בקיאים באומנות עשיית קוניא חזקה משונה משלנו. מעשה מקשה בלתי נתפס ואין האש שולטת בה.

הכיור היה בין האולם ולמזבחעיין מ"ש בס"ד פ"ג דיומא משנה י'.

וי"ב מעלותאורך המעלות. לא הזכירה המשנה. ויראה שסתמן כפירושן. שלא היו אלא כנגד פתחו של אולם. וכמ"ש בס"ד ביומא שם. ונראה שהיו כחצי עגול. כענין ששנינו. לעיל פ"ב מ"ה. לא היו פרושות אלא מוקפות.

אמה אמה ורובד שלש באמת נוסחת רע"ב ופירושו בה. לא הבינותי. ותי"ט לא חלי ולא מרגיש. ועמ"ש בקונטרס בנין בית הבחירה פ"ו. גם פירוש רא"ש במשנה זו אינו מובן לי. וה' יערה עלינו רוח ממרום. להשיג כוונת משנתנו בדרך אמת וישר.

מלתראותעתי"ט שכתב. דלא אסרה תורה אלא דומיא דנטיעה שהוא בולט. וחשב להסתייע מלשון הר"מ. ולפי דרכו זה. אומר אני דנפקא ליה לר"מ מדשני קרא וכתב ביה לשון נטיעה. למילף דלא נאסר אלא דומיא דנטיעת אילן. איברא מהא ליכא למשמע כולי האי. דאיכא למימר לגופיה אצטריך. להורות על חומר איסורו. שאם עושה. נחשב כנטיעת אשרה. ואי משום דאשכחן הכא. דאשתרי. הך אסורא לזמנין. נ"ל דלא אתסר אלא שלא לצורך. ולכן הותר מלבן של עץ לצורך עשיית המזבח. ואע"פ שהיה בולט (עשי"ע סק"ח) והיינו נמי טעמא דבימה של עץ שהיו עושין בעזרה. למלף במוצאי שביעית. לקריאת התורה בהקהל. דשריא. אלא דאפשר לומר באלה. משום שאינן אלא לפי שעה הותר. שוב מצאתי כן לראב"ד בפ"ו מהלכות ע"ז. אך בה"ל ב"ה יש לו ד"א. ועיין פרק בתרא דמכלתין.

ובודאידהיכא דלא אפשר בלא עץ. לא אסרו (דלדברי הר"מ אינו אלא הרחקה דרבנן) ופשיטא שאי אפשר לבנות תקרה בלי קורות עץ. ולא נאסר השקוע בבנין. אלא הבולט בלבד מפני מראית העין. ואף הוא הותר לצורך כמ"ש במשנה הסמוכה.

אמלתראנוטריקון מתרין מלין. מעל תרלא. שהיא עשויה מעל השער למעלה.

וכלונסות של ארז מ"ש כ"מ דלא קבועים ממש קאמר. נ"ל דאין צורך לכך. כי מה שהוא צריך לבנין בהכרח. ודאי לא אסרו ותסברה ראשי פספסין דלעיל פ"ב מ"ו ופ"ד דלקמן מ"ה. מאי איכא למימר. אף דרביעין של ארז דפ"ג דתמיד. ניחא.

ובאמתתמה אני איך נסתבכו בכך גדולי עולם ולא שמו על לב להסתכל בבנין שלמה שרובו ככולו מעץ ארז. ככתוב ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים. וכתוב ויאחוז א"ה בעצי ארזים. ויבן את קיר הבית בצלעות ארזים. עד קירות הספון צפה עץ. ויבן את עשרים אמה בצלעות ארזים. וארז אל הבית פנימה שני כרובים עצי שמן. דלתות עצי שמן שתי דלתות עצי ברושים. ולחצר הגדולה טור כרותות ארזים. אמנם בזו אמרו רז"ל שלמה שקעיה בבנינא. אך בבנין ב"ש. ונדבך די אע חדת, ולא שקעוה בבנינא. מא"ל. הא אין לך לומר אלא שאזהרת לא תטע לך בנין של עץ. נוסף על הבנין העקרי. וגם זה אינו אסור אלא בלתי שקוע בבנין. היינו דומיא דנטיעה וכל זה לא נאסר. אלא מעזרת ישראל ולפנים. מקום עבודה.

וזהושנרמז ג"כ בכתוב אצל המזבח (כמ"ש בס"ד בהגהות לחבור הר"מ בה"ל בנין ב"ה) ובכן נסתלק מעלינו עול עשיית בימה של עץ שעושין למלך בשמטה. כי היא היתה בעזרת נשים.

מעשה היה ונמנו עליה ג"מ כהנים לפנותהז"ל בחי"ג. עם שאמרו בגמרא גוזמא. נ"ל שאינו דבר בדוי לגמרי ח"ו. אלא כך הוא האמת. שנמנו עליה גמ"כ לפנותה בזה אחר זה. שאם נתייגעו בה קצתם. יבואו קצת מאלו הנמנים תחתיהם. לעסוק כולם בפינויה. וזה אינו דבר רחוק כלל. והגוזמא היא רק בענין המשמעות הרהוט לכאורה. כאילו הנראה הוא לומר שבבת אחת עסקו בה לפנותה. וזה אמנם מה שלא נזכר כאן בבאור. אלא שיש לטועה שיטעה בכך. לז"א שמובן זה הוא גוזמא והבאי. וכן צריך לבאר כל הגוזמות שנזכרו במשנה (גם בכתוב. ביותר זרות מתמיה לפום ריהטא) חלילה למקראי קודש וללשון חז"ל המקודש משפת שקר ולשון רמיה. ודעת לנבון נקל. להבין ענין הגוזמא בפשט ע"ד העברה. עם היות בו בודאי גם בחינה מיוחדת אמיתית לעצמה. מי כהחכם יודע פשר דבר. לא נפל דבר אלהי במקרה חלילה.