Lechem Shamayim on Mishnah Negaim Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שתים שהן ארבע גרסינןעמ"ש בס"ד ריש שבועות.
שאתערע"ב אין שאת אלא לשון גובה. עיין גלעד בסיעתא דשמיא.
שניה לה כצמר לבן והוא עז בלבנינותו יותר מסיד ההיכל. צ"ע איך יתיישב זה בחוש שלנו. כנראה שהצמר המלובן הוא כהה הרבה מכל סיד המצוי אצלינו (באיורופא הצפונית) אולי סיד ההיכל היה כהה יותר (עם שהוא נגד הסברא) ולכן תלאו בהיכל. לא סתם סיד. אמנם אפשר היה הצמר שלהם לבו יותר משלנו. גם אפילו בארצות הללו אין כל צמר שוה בלבנונית. יש בארץ הגר צמר רחלים ארוך וקשה. הוא לבן מאד.
כיין(המשובח. כי יתאדם) המזוג בשלג. סתמו כפירושו במזג היין הראוי. כחמרא דדרי אחד תלת דחלב. כן כאן. חלק אחד יין מעורב בשלשה משלג. וככה בדם מזוג בחלב. שלשה בחלב נגד הדם.
**ארבע מראות כו' מצטרפות.**גרסינן.
מצטרפות זע"זעתי"ט עד. שאם אינו בקי בהן ובשמותיהן לא יראה את הנגעים. וטעמא רבה נ"ל אית במילתא. לפי שאם אינו בקי במראות. יש לחוש שמא יצרף את שלמטה מארבע מראות. כגון הבוהק. אל מראה הטמא. ויטמא את הטהור. או להפך. יחשוב המראות הטמאות לטהורות. ויטהר את הטמא. גם אפשר שיש למעלה משלג. כענין שכתוב. זכו נזיריה משלג. ואינו טמא. כמש"ל רפ"ב בס"ד. ומי שאינו בקי יחשבהו למראה טמא.
להxגירז"ל תי"ט מפרש הסגר ברישא כו' משום דלא מצי להתחיל בלפטור כיון שאינו אלא בסוף שבוע שני וא"צ להפוך כולו לבן שהבא בתחלה טמא כו' עכ"ל. הבנת לשונו זה רחוקה ממני. מה טעם בזה. שא"צ להפוך כו'. ומאי האי דקאמר שהבא בתחלה טמא. לא ידענא פירושא. שהרי אין כל הבא בתחלה טמא. אלא יש לפטור. ויש להסגיר. גם הבא כולו לבן בתחלה יסגיר תנן. פ"ח מ"ז. ומהא נמי קשיא לי ארבי דסתם מתני' אמאי לא תני הכא נמי. להסגיר את הבא בתחלה (בבהרת כגריס מצורף מארבע מראות) שיש קדימה לעומד. ואין נראה שיהא חילוק בבא כולו לבן לענין זה. דמאי שנא מלפטור את ההופך כולו לבן כו'. דתנן בסיפא דמתניתין דמצטרפין. ומנין לנו שבתחלה לא יצטרפו. ועם שאחר כתבי זאת ראיתי שגם מהר"ם נרגש מזה. כמ"ש תי"ט בשמו בדבור הסמוך (שלא ראיתיו עד הנה) עדיין לא נחה דעתי בו. דאיהו לא הוה קשיא ליה אלא אהבא בתחלה בשעור כגריס דהוה ליה למתני. וניחא ליה דלשנא דמצטרפין זה עם זה דרישא. סתמא בתחלה משמע.
מיהואכתי לא ניחא. דהו"ל למתני נמי להסגיר את הבא כולו לבן בתחלה. כדאצטריך ליה. להחליט את שנולד לו מחיה או שער לבן בתחלה.
שבועלשון זכר. ככתוב שבעה שבועות. אבל מ"ש תי"ט מרש"י שפירש שבוע זאת. של זאת. אינה ראיה. כי לא זה דחקו לרש"י. אלא ניקוד שבוע בשו"א שלא כמנהג. הוא שהביאו לכך. לפרשו בדמות סמוך. ואפילו היה לשון נקבה. מ"מ היה סמוך.
**לפטור את העומד כו'.**עתי"ט (דמתתאי משלג. צ"ל) שהאריך לשון מאד. עד ורבינו בגור אריה לא ניחא ליה לומר דקרא אצטריך שאם כהה שיהא טהור. ול"ה שצריך הסגר. דמה"ת לומר כן. שהרי הוכהה. ולכך מפרש קרא כי אצטריך היינו שאם פשה שיהא מוחלט עכ"ל. ודברים מגומגמים הם. מאי מה"ת דקאמר. הא ודאי ס"ד אף אם כהה מעזה. יהא טמא מכל מקום. כל עוד שנשאר בארבע מראות. להכי אתי קרא למימר. דבכהה פוטרו. אף שעדיין לא ירד מארבע מראות. ולעולם כהה בעי. אבל נשתנה ועלה מכהה לעזה. עדיין אני אומר יטמאנו או יסגירנו. לפיכך הקושיא במקומה עומדת. מנין לנו להוציא המקרא ממשמעו. ורפא האריה שבר על נקלה. לא ידעתי מה הועיל ואיך הציל דחז"ל מן התמיהא. גם התי"ט דחה דברי רבו. וטרח בכדי. אמנם בספר אם לבינה. תקנתי הענין בס"ד. ליישב דברי התוספתא ופירש"י. והשיכותי התלונה מעל חז"ל.
כתי"טבאותו דבור. שאין (עומד) במראיתן כך צריך להיות.
להחליט את שנולד לו כו' עיין רע"ב אבל פשיון לא מטמא בתחלה. אפילו פושה והולך עד שלא הסגיר. ונראה דכה"ג מסגירו מכל מקום. ורואה בסוף שבוע. אם פשה עוד על מה שפשה בתחלה כשהסגירו. מחליטו. ואם לאו. פוטרו.
שהן שש עשרה שלשים ושבעים ושתים גרסינן.
בתוך השבת צ"י דשני תנא הכא לשניה. מי סני למתני חל בשבת. כדלעיל ופי"א דמנחות ובריש מגלה. ופ"ב דחגיגה. ובפרק ד' דר"ה. ובשלהי סוכה. וכן בכל דוכתא. ומאי שנא הכא.
והשחירו שתיהן כך צ"ל. לפי לשון המשנה.
נסמך השחין פריש הרא"ש. שכסה השחין מקום שער לבן כולו מצד אחד.
הקיףמכל צד. ושער לבן בבהרת כדקאי קאי.
עייןתי"ט שהביא לשון הכ"מ. ז"ל. וא"ת הא קיי"ל שער לבן הוא סימן טומאה גם בשחין ומכוה. א"כ דל בהרת מהכא כו'. ונ"ל דלק"מ. כי אין זה אלא אם נולד במקומו בהרת. כדכתיב קרא והיה במקום השחין וגו'. ומהר"ם (שהביאו תי"ט) שינויא רויחא קמשני. דאפי' לכשתמצא לומר בשחין שנראה בו נגע קמיירי. אפ"ה לאו מילתא היא. מטעמא דקאמר. ופשוט הוא. גם בלא"ה לא דיוקא הוא לגמרי. דאפילו אם יש בשחין מראה צרעת. אם אין בו כגריס. אינו מטמא.
לכןדברי הכ"מ אינן מוכרחים כלל. גם בלשון הר"מ. דלא מיירי נמי משחין הטמא. אלא משחין גרידא. שאין בו מראה טומאה. ולא בכשעור.
עודדתי"ט תמוהים. במ"ש ואם נתרפאו נדונים כעור הבשר. וכי נדונים כעור הבשר מאי הוי. אם אין בו בהרת. טהור הוא. ואפילו את"ל. כה"ג מסגירו. מ"מ הוי להקל. שאם היה רואהו בשבת. היה מחליטו.
או לאחת מהן אפילו לאחת מהן.
אוחלקן במעוט שחין. ולא זו אף זו קתני.
היה בו פסיון צ"ע. דהא אינו מטמא בתחלה (כדתנן לקמן פ"ג ופ"ד) ונ"ל דהכא במאי עסקינן. בסוף שבוע ראשון. והיכי דמי. כגון שהסגירו באחד בשבת. נמצא שביעי שלו חל בשבת. אינו נזקק לראותו בו ביום. שהוא שבת. אלא ממתין עד למחר. ואם היה בו פשיון אתמול בשבת. והלך לו. וראהו למחרתו ומצאו עומד. פוטרו. והרי זה להקל. וכן אם ראהו בתחלה בשני בשבת. ובסוף שבוע עמד. והסגירו שנית בו ביום. נמצא חל שלשה עשר בשבת. אינו רואהו עד למחר. ואם בתוך כך פשה. והלך לו הפשיון. הרי הוא פוטרו. שאלמלא היה שבת. וראהו פושה. היה מחליטו.
ואין בזה ובזה כגריס אנתמעטה קאי. דאם לא נשאר אחר שנתמעטה האום. כגריס בזה ובזה. הרי זה להקל ומטהרואבל אם נשאר בפשיון כגריס. אע"פ שנתמעטה האום. ואפילו הלכה לה. הרי זה נגע אחר ומסגירו.
והבוהקכעדשה. אבל פחות מכעדשה. אינו חולק. ולא מציל. ע"ל פ"ו מ"ה.
וטעמאמשום דכי הוה כעדשה. חזי למחיה. וכיון דלית ביה מחיה. דהוי סימן טומאה. מצילו וטהור. משא"כ בשאין בו שעור מחיה. לא חשיב. וכדליתיה דמי. דלא חזי למחיה. והו"ל כבהרת אחת שפשתה.
לא היה בו שער לבן ונולד לו זה לשון תי"ט. אע"ג דא"נ פטרו בשבת. כשנולד לו לאחר השבת היה מחליטו כדתנן להחליט אחר הפטור (לא הבינותי זאת. מה ענין לאחר הפטור דהתם. דבלאחר הפטור דהסגר קמיירי. לדהכא דבנראה בתחלה איירי) מ"מ היה טהור. אם העריב שמשו כו' (גם דברים הללו יש בהם משום מחוסרי אמנה ונעדרי הבנה לגמרי. לא יכולתי להלמם) ולעיל ביש להקל פיר"ב שאם היה צריך להביא קרבן משום כו'.
לאידענא מאי בעי הכא. סוף דבר כל מ"ש בדבור הלזה כולו מקשה. ערבב עלינו ענינים שונים. שאינם עולים בקנה בינה אחד.
וכךהיה צריך לומר. שאם היה רואהו בשבת. היה מסגירו. ואם היה נולד לו למחר אחר השבת שער לבן. לא היה זקוק לו עד סוף ימי ההסגר. ושמא בתוך כך ילך לו. ואינו נזקק לקרבן. משא"כ עכשיו שמחליטו.
נסמך השחיןבשבת. ובאחד בשבת הלך לו.