ופרה בת שתיםעיין שי"ע (סימן פ').

שלשיתעתי"ט שמצא בנא"י מנוקד בסגו"ל קמ"ץ וציר"י. ולא ידעתי לו חבר. אמנם גרסת מהר"ם בחיר"ק ציר"י חיר"ק. יפה היא. בשקל על שלשים. לרבים זכרים. אכן רפ"ק דברכות נקדתיה בשו"א קמ"ץ ציר"י יע"ש. וכ"ה דעת הקמחי בשרשיו.

כבשים בני שנה בין לענין נדר ונדבה. בין לענין קרבנות חובה דיחיד ודצבור. יוצאים בהם אפילו קטנים. מיום שמיני והלאה בדיעבד. כדמפרשא מתניתין ס"פ. ואחר שמלאה שנתם. נפסלו מתורת כבש. וכן הדבר באילים. מבן שלשים ואחד עד בן שתי שנים כפר. וכל תורת איל עליו. בין לחובה בין לנדבה.

וכולן מיום ליום אבני שתים נמי קאי. להפסל אחר שעברו עליהם שתי שנים. אפילו שעה אחת פסולין. וכנראה התי"ט לא שיער את זאת.

פלגסהיא מלה מורכבת מן פלג וגס. ר"ל חצי גדול. יצא מכלל קטן. ועדיין גדול אינו. כיוצא בו נ"ל עד"ז נקראת המיוחדת לאיש (בלי כו"ק) פלגש. נוטריקון פלג אשה. כלומר יצאה מכלל בתולה. ולכלל אשה לא באה. ונראה שדין הפלגס שוה בעגל ובשעיר. כמו בכבש.

ותימהדלא תנן מדת זמן השעיר. ובשלהי מנחות תנן גדי בן שנה. ושעיר בן שתים. וכ"פ הרע"ב שני.

וקשהדהא שעירי יו"כ בני שנה הם. כדאיתא פש"ש (סה"ב) ושם הביא רש"י ברייתא דת"כ. שהוקשו כל חטאות שעירי ר"ח ורגלים. לע"א. דכתיב בה בת שנתה. וי"ל בנדר הלך אחר לשון ב"א. אע"ג דבלשון תורה. גם שעיר סתמא בן שנה הוי. משום דגמרינן במה מצינו.

ה"ז איל ושעיר שייריה. ואיכא למימר משום דלא פסיקא ליה כדלעיל. ושייר נמי עגל. איברא עגל. לא שייך הכא לגמרי. משום דלא אתי אלא בנדבה. עמ"ש רפ"ג דמנחות. ונראה ודאי דאינו אלא בן שנה.

והפסחבפירע"ב. צ"ל שאינו נאכל (אלא) בחבורה אחת.