וחכמים מכשיריםהוה תמיהא לי. נהי דאדם חס על בהמתו שלא תעקר. משום דלא חיישי לרביעה. מיהא ליחוש שמא עלה עליה עול. דבכל דהו מפסלא בהכי. ולא ידיע. ולא מינכרא מילתא. ופשיטא גוי לא חייש להא. אברא תלמודא דפא"מ. ס"ד דבהא פליגי. דילמא הניח עליה עודה של שקין. וקדחי. דמשום הנאה פורתא. לא מפסיד טובא (דפרה דמיה יקרים) כלומר מסתפי דילמא קחזי ליה ישראל. ברם במסקנא אתי שפיר. דשמעינן התם לרבנן. דישראל היו משמרים אותה.

פרה שקרניה וטלפיה שחורים יגודפשוט דלרבותא נקט תנא שחורים אע"ג דהאי שחור אדום הוא כו'. וכ"ש לבנים או משאר גוונים. ולפי"ז הא דאמרינן יגוד. כשהשחרות אינו מגיע לזכרות. ע"כ צריך שיהא הזכרות אדום דווקא.

ואין זו באה לבית ורבנן כיון דקדשי ב"ה היא. ולקיחתה מתרומת הלשכה כו' באה לבית קרינן בה. כך נ"ל תי"ט. לא נהירא לגמרי. ואין בו טעם. כי לא נתיישב שהרי אינה באה לבית. ומחמת שיוצאה (ר"ל שיציאתה בא מן הבית) מן הבית. לא תבוא אל הבית. איברא הו"ל למימר בה מרגניתא. וקאמר חספא. דהא ודאי באה לבית היא. דתנן התם פ"ג. וחולקין אותו לג"ח. אחד ניתן בחיל כו'. שהוא בהר הבית. והלשכה שנתון בה. היא מבניני העזרה הדבוקים בה.

ופשיטאלמאי דקסבר תי"ט אליבא דהר"מ התם. ניחא טובא. דקס"ד כל החלקים (של אפר פרה) במקדש היו נתונין. כדכתב להדיא ואתי שפיר טפי (אלא שבאמת לא דק שם. כמש"ל בס"ד) דקמיפלגי ר"א ורבנן. אי מקריא באה לבית. משום ביאת אפרה. והא סברא מיחוורא.

ותונ"ל דילפי במה מצינו. הואיל ופסל במוקדשין. ופסל כאן. מה כשפסל במוקדשין. עשה אתנן ומחיר. כמומין שבגוף. כמו כן בפרה. ולבית אלהיך. לגופיה אצטריך. סד"א הואיל ולכפרה מייתי להו. עדיפי ומעלו לקרבן. כי היכי דתיהוי להו כפרה. בדבר שקלקלו בו יתוקנו. קמ"ל.

עלה עליה זכר. פסולה מטעם דחשיב עבודה (כמ"ש תו'. דמה שהזכר משמש בה. חשיב עבודה. עמ"ש בס"ד במהדורא ספ"ג דברכות) אבל עול לא מיקרי. כדמוכח מפרות ששגרו פלשתים.

שתי שערות שחורות או לבנותזו ואצ"ל זו קתני. דבשחורות רבותא קמ"ל. אע"ג דהאי שחור אדום הוא כו'.

אפי' ארבע אפי' חמש יכולני לפרש דברי ר"ע הללו. לשתי בבות חלוקות.

וה"ק אפילו הן ארבע מקובצות במקום אחד. ותכופות (אמתני' דלעיל דסמיך להא קאי) ואפילו הן חמש מפוזרות.

יתלושלאפוקי חמש סמוכות.

א"נטפי מחמש. אפילו מפוזרות. לא מהניא בהו תלישה.