Lechem Shamayim on Mishnah Sanhedrin Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בשלשה מתחיליןלראות כו'. אם צריכה שנה להתעבר מפני התקופה. עכ"ל הרע"ב.
כרמ"זקשה מהו הספק בענין התקופה. והלא הדבר תלוי רק בחשבון. והוא דבר גלוי וידוע אם תמשך אם לא. ע"כ. לזה אני אומר. איך הוא דבר וגלוי. ויש שלשה מיני תקופות. תקופת שמואל. ותקופת רב אדא. ועוד בה שלישיה. ואף היא אינה מדוקדקת כל צרכה. אלא על דרך הקירוב כמ"ש הר"מ בהל' ק"ה. ובכאן הוא סוד העבור. ואפילו תקופת ר"א אינה נגלית לכל. שכך קורין אותה המעברים. תקופת ר"א בצינעא.
סמיכת זקניםולא דבעי מסמך ידיה. כתב תי"ט ולא אתפרש טעמא.
ונ"למשום דקיי"ל. שסומכין אף אם הנסמך אינו עם הסומכים. במקום אחד. וכמ"ש הר"מ בפ"ד מה"ס. ובודאי שכך מצא מפורש בירושלמי או בתוספתא. או בשאר ספרי דבי רב. וגם טעמו ונמוקו עמו. שאל"כ. יש לחוש שתבטל הסמיכה. אם לא ימצא כאן הראוי. אלא ברחוק מקום. ולא יהא אפשר לו לבוא לפני הסומכים. או שלא יכלו לשלוח סמוכים. לכל מקומות הרחוקים. נמצא בטלה סמיכה באותן מקומות. אם לא יסמכו נסמכים גם שלא בפניהם. זה ברור שההכרח הביא זה. ומרע"ה מילתא יתירתא הוא דעבד לתלמידו הנמצא עמו. ולהשרות עליו רוח הקודש. שיקבלו ממנו כל ישראל. ככתוב ונתת מהודך עליו. למען ישמעו אליו כל בני ישראל. ולכן נהג מרע"ה טובת עין. וסמך שתי ידיו עליו. אע"פ שלא נצטוה אלא באחת. ומ"ש הר"מ בפירושו. שנ"ל כשתהיה הסכמה מכה"כ. להקדים עליהם איש כו' ויהיה סמוך כו' שא"ל תאמר כו. א"א שתמצא ב"ד הגדול לעולם כו'. לאאדע מה הכריחו לכך. מדוע לא נאמר שיתקיים היעוד ואשיבה שופטיך כו'. אחר שכבר בא מלך המשיח ואליהו עמו. המה יסמכו וישיבו שופטים כבראשונה. ואחר שנסתר יסודו של הר"מ בזה. נפל הבנין. שאין לו על מה לסמוך. ומי יתן והחריש מזה. כי אז בטלה מחלוקת גדולי הדור בא"י לפני מאתים שנה. וסרה קנאת מהריב"ר ומהרלנ"ח כי עצמה מאד. ונגעה חרף עד הנפש. כנראה באגרת הסמיכה. אע"פ שקנאת סופרים תרבה חכמה. היא הרבתה גם כעס וכדי בזיון וכלמה. אלא שנתקיים בה ג"כ כי ברב חכמה רב כעס.
והנחשמתניתין אתיא נמי כר"י דבהנשרפין. דס"ל השיך בו את הנחש. חייב.
ואע"גדאמרינן עלה. לדברי ר"י ארס נחש בין שניו עומד. לפיכך מכיש בסייף. ונחש פטור. היינו משום דסבר ר"י התם נחש לא קעביד מידי. אלא מכיש הוא דקעביד מעשה בידיו כתוקע בסכין. ונחש אנוס הוא. ורבנן דפליגי עליה ומחייבי לנחש בסקילה. משום דסברי מכיש אינו אלא גורם. ונחש הוא דקעביד מעשה. בהקאתו הארס בכוונה.
אבלאם ישוך הנחש בלי לחש ובלי גרמא דאחר. לכ"ע חייב. דאע"ג דארסו בין שניו עומד. מ"מ איהו ניהו דקעביד מעשה.
מיתתן בעשרים ושלשהנראה דהיינו גמר דינן למיתה. הוא על פי סנהדרין. אבל מצות מיתתן בפועל. היא של בעלים. ואין ב"ד ממיתין אותן ע"י שלוחיהם. כדרך שנוהגין בחייבי מיתות דאדם. שמומתין בב"ד דווקא. דהכאה משמע דליכא קפידא בהכי. ואדרבה מצוה אבעלים רמיא. כדאיתא בברייתא פרק החובל. בשור העומד להריגה. וקדם אחר והרגו. שחייב לשלם לבעלים. דאמרי בעינן למעבד מצוה.
ור"אדס"ל כל הקודם להרגו זכה. נ"ל דלא פליג אההיא ברייתא. דמודה בשור. כיון שאינו מועד מתחלתו. ולא קאמר אלא בהני. דס"ל לאו בני תרבות הן. ולא זכו בהם בעלים מעולם. וכן צ"ל בחתול דפרק מרובה. ודוק. עמ"ש בס"ד שילהי פ"ח דקמא.
אלא ע"פ ב"ד של ע"בעתי"ט עד וכתו' דלא תנן הכא מלך ונביא. משום דלא חשיב אלא מילי דסנהדרין. יש לי לומר בלשון אחר. דלא אתי תנא דידן. אלא למעוטי סנהדרי קטנה.
ואין עושין עיר הנדחתכו' דכתיב את האיש אל שעריך כו'. כתי"ט ואפ"ה אצטריך למעוטי שבט. כגון אם יש בעיר שני שבטים כו'. לא ידעתי עיר משני שבטים. כי אם ירושלם בלבד. והיא אינה נעשית עיר הנדחת.
סנהדריןכתוב בלקוטי מהרי"ל. שנקראין כך על שם ששונאין הדרת פנים בדין. והתשבי כתב שהוא לשון יון. שקורין לכסאות המשפט. סנהדרי. ומצוי בתרגום ירושלמי.
שבעים ואחדועדיין היה שם אחד שאינו מן המנין. והוא נקרא מופלא שבב"ד. והיינודתנן רפ"ק דזבחים. ובבתרא דידים. מפי ע"ב זקן. משום דאליבא דכ"ע הוה מופלא. מלבד הסנהדרין השבעים ואחד למר. או שבעים לר"י. דס"ל נמי אחד ממונה על כולן. והוא המופלא. כמ"ש תו' בגמרא דריש פרקין (דד"ב ודיו"ב) וסוכה (דנ"א) ועמ"ש בס"ד רפ"ק דהוריות.