Lechem Shamayim on Mishnah Shabbat Chapter 22
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משנה לחם מצילין ממנה מזון ג"סכתב רמ"ז צ"ע אם ג"ס דקתני. היינו אפילו נשברה במנחה כו'. ויש סברא לקולא כי היכי דמקלינן בכלים. דאילו גבי דלקה לא שרי אלא בב' כלים. והכא מותר אפי' בכלים הרבה. אשתבישבלשון הטור. ולא הבין דלרבותא נקט שני כלים. למימרא דאפ"ה לא שרי אלא שלש סעודות. והוא הדין להרבה כלים. בג"ס שרי. טפי לא. וכל שכן הוא. אבל בכלי אחד. כמה דבעי מציל. ודלקה וחבית שנשברה. שוים בכך. בזה ובזה. וכן פירש"י בהדיא. לכן יטול מה שחדש בכאן.
**שובר אדם את החבית.**עבתי"ט שכתב בשם הר"ן כיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור. הכא משום צורך שבת שרי לכתחלה:
וצ"עדהיכא משכחת דהתירו מלאכות האסורין בשבת משום צורך. דדווקא בי"ט הוא דשרי צורך אוכל נפש. אבל בשבת מצינו שאפילו בשבות דטלטול מוקצה הקל העמידו דבריהם. ואף לצורך מצוה לא התירו בו. והא ודאי דלא גרע איסור דמקלקל. מטלטול המוקצה שאין לו עיקר מן התורה:
ולעי"דאפשר דמקלקל אסור גם מן התורה אע"פ שאין חייבין עליו דוגמת חצי שיעור דאסור מ"ה. והיינו דווקא היכא דמכוין לקלקול דמלאכה היא. אלא שאינה צריכה לגופה. והכא ה"ט דשרי. דלא קמכוין לקלקול. ודבר שאינו מתכוין שרי אפי' במתקן. ואע"ג דפסיק רישיה אסור. היינו דווקא במתקן. אבל הכא דמקלקל הוא. ולא מתכוין נמי. דאין כוונתו אלא להוציא האוכל שבתוכו והו"ל כשובר אגוזים. משו"ה שרי אפי' לכתחלה. ועיין בריש כתובות בסוגיא דבעילת בתולה בשבת ודוק:
משנה לחם שובר חביתעתי"ט בשם הר"ן אבל בכלי גדול לא. וצ"ע מאי בנין וסתירה שייך הכא. כלי חרס כיון שנשבר אין לו תקנה. ולא הוי סותר על מנת לבנות.
משנה לחם ממרחנ"ל דממרח לאו היינו ממחק גמור ממש. ואין בו חיוב חטאת. דשאני ממחק שהוא תקון העור ודבר המתקיים. משא"כ בשעוה. אלא משום דדמי לממחק. אית ביה איסורא. ומ"מבמירח שעוה לסתום נקב דכלי. דאורחיה בהכי. שכן מקיימין אותו בעת הדחק. קרוב הדבר להתחייב עליו חטאת. מ"מ אינו ודאי והיינו ספיקיה דריב"ז. כך נ"ל.
**מי שנשרו.**כתב הרע"ב שנפלו. מפרש שנשרו לשון נשירה. הנו"ן יסודית ונקודה קמ"ץ והמלה מהקל. לא מהנפעל מענין שרייה. והכי משמע בגמרא דריש משילין:
משנה לחם שוטחן בחמהאבל לא כנגד האור שהיד סולדת בו דמבשל. כך כתב בב"י בשם המרדכי. משא"כ בחמה. דאפי' במקום שהיד סולדת בו שרי. דאין דרך בשול בכך. ע"ל פ"ג מ"ג.
**הרוחץ במי מערה.**עבתי"ט ונ"ל שלשונו מוטעה וצריך לתקנו כך ולא תני לה אלא לגלויי אמי מערה דחמין נינהו. והיינו נמי חמי טבריא. אלא שחמי טבריא מגולין. וחמי מערה מקורין. ואיכא למיחש לזיעה כו' וק"ל:
**ונסתפג.**עבתי"ט שכתב וא"ת והיאך שרינן להסתפג והא קיי"ל דבגד שרייתו זוהי כיבוסו. ובודאי האמת הוא כמ"ש הר"ן בשם בעל התרומה דלא אמרינן הכי אלא בבגד מטונף. אבל כאן א"צ לזה. דבלא"ה לק"מ. דהכא ליכא שרייה במים. דאינו אלא מנגב מים הטופחים על בשרו. ואין הבגד נשרה בכך וזה פשוט: