מראותז"ל תי"ט שנים גרסינן. דמראה לשון זכר הוא. כדכתיב את המראה הגדול כו' תו'. ויתכן לפ"ד לגרוס שהם. אבל מראות לא קשיא. דלגרוס מראים. כו'. דמראה שם לזכר. בסימן הנקבה ע"כ. והנה מ"ש בשם התו' דמראות דמתניתין לשון זכר. מדכתיב המראה הגדול. במ"כ טעות הוא. כי שני משקלים הם. המראה בסגו"ל. הוא זכר. וקבוצו יוכיח. הגם אל מראיו יוטל.

אמנםמראות. הוא קבוץ נקבי. מן במראה אליו אתודע. הקמו"ץ. ולכן גם מ"ש תי"ט מראה שם זכרי בסימן נקבי. טעות הוא בידו. כי הסגולי. אין בו סימן הנקבה כלל. ורבים כמוהו במשקלו. מקנה מעשה. וזולתן שהם זכרים גמורים. ואם גם היה כדבריו. שהוא שם זכר בסימן הנקבה. אז ג"כ לא ישתנה בקבוץ. ממינו העצמי הזכרי. ולא ילך אחר הסימן הנקבי המקרי. כמו שנאמר מן יונה יונים. יענה יענים. לבנה לבנים. הילכך גרסת שתים עיקר.

ידיעותעתי"ט ז"ל אבל מה שהקשו תו' גבי מראות נתני לכולהו דדמין. ותרצו דליתיה בדלי דלות. לא הבינותי קושיתם. דהא כתיבן בהדדי נמי אמרינן עכ"ל אמנם דברי תו' מובנים היטב. ע"פ מ"ש דבחד סגי. כמ"ש בחידושי גמרא בס"ד. להכי מקשה שפיר נתני נמי דדמיין. אע"ג דלא כתיבן גבי הדדי.

ושעיריר"ח י"ג הם בכל שנה ושנה. לפי שמוסף ר"ח. היה קרב גם בר"ה. מלבד מוסף ר"ה. והכי מני להו בתוספתא ריש מכלתין.

אמרו לור"מ הוא דקא"ל לר"ש. כתי"ט לאו דווקא שהוא אמר לו. כו' שהרי ר"ש סתמא הוא רשב"י כו' היה אחר דורו של ר"מ. ע"כ.

ודברתמוה הוא. אטו לא ידע מר. דר"ש חברו של ר"מ הוא. ששניהם תלמידי ריב"ב ור"ע. ונחלקו בכ"מ זע"ז. וזה דבר מפורסם ידוע בתלמוד. וריב"ב סמך חמשה זקנים שבהם ר"מ ור"ש. ולא חשב הר"מ ר"מ קודם ר"ש אלא מחמת כנראה באיזה מקומות. שהיה זקן ממנו. וגם זה אינו מוכרח. אבל בודאי היו זה עם זה בישיבה.

אלא שדם הפר מכפר על הכהניםעל כהן משוח לא קתני. משום דאין כ"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו כ"כ רמ"ז. ועתי"ט פרק ב' דהוריות מ"ז. מיהא לא ניחא כולי האי. דהא ר"ש הוא דקאמר לה. ומי נימא דסתם לן תנא הכא כרבי שמעון.