כדי ליגעהולמ"ד משקה ואח"כ מקריב כו'. כדי שלא תמות מיתה מנוולת. שאע"פ שנמחקה המגלה א"א טמאה אני אינה שותה ע"כ רע"ב. והוא לשון מגומגם ומחוסר הבנה. שאחר שהשקה אמר שאינה שותה. ותי"ט האריך לשון ולא חלי ולא מרגיש ומ"ש הוא צ"ע. אכן הברור כדברי רש"י שכל זמן שלא קרבה מנחתה אינה נבדקת. ושמא גם כך צ"ל בלשון רע"ב. שאע"פ שנמחקה המגלה וכבר שתתה, א"א טמאה אני אינה מתה.

**היה מביא.**כהן שהתחיל בה הוא גומר ודאי. כמש"ל פ"א מ"ה.

אמןעל האלה אמן על השבועה. יש מקשים אהא דתנן בפרק דלקמן אם יש לה זכות תולה לה. הא אמרינן התם בשבועות. דשבועת שקר נפרעין ממנו מיד ולא מהני זכות. ונ"ל שטעות היא בידיהם. לפי שיש כאן שתי עבירות. אחת הזנות. והשנית שבועת שקר. וכנגדן שתי פורעניות. האחת על הניאוף. וצבתה בטנה ונפלה ירכה. מפני שחטאה בהם. ומלבד זה נענשת על השבועה. בשאר מיני פורעניות. ביסורין ואיבוד ממון כמ"ש וכלתו ואת ביתו וגו'. ועוד עונש אחר זולת זה. חוץ מנשילת איברים. שהוא לבדו נתלה לה בזכותה. אבל עונש שבועת שקר אין ממתינין לה.