טמאיםר"ל הטמאים.

בית הבד טמא מה שבבית הבד. מאוכלין ומשקין וכלים.

אר"יכו'. עתי"ט ז"ל. ונ"מ אם שם טומאה שמטמא במגע ולא בהסט. אבל קשה דמשנתנו מיירי כו' אף בהסט. והייתי יכול לתרץ דאכתי נ"מ דעל הנגיעה נאמנין כו'. ועל ההסט א"א שיהיו נאמנין כו' עכ"ל. ולא יכולתי להלמו. תמה על עצמך. א"כ מאי מהני דמהימני אנגיעה. ואכתי מאי נפקא מנה. אבל בכדי טרח טירחא דלא צריך. דודאי לענין הנזכר במשנתנו. לא נ"מ מידי בין ר"מ ור"י. בין למר בין למר בית הבד טמא. אלא מיהא איכא נפקותא בין שני הטעמים. לענין טומאת מגע גרידא. וכדקאמר מעקרא. ואין כאן קושיא ולא תרוץ ולא חלוק בין פירושו של הר"ש והר"מ.

כולן טמאותדמהראשונה נטמא כל מה שבבור. אפילו היה הרבה מאד. מקבלין המשקין טומאה. אע"פ שהן בקרקע. והיינו דווקא יין ושמן ומי פירות וכיוצא בהן. אבל המים שבקרקע. עיין דינן בפ"ק דמקואות. ומים שאובין שבקרקע. גם הם. כשאר משקין.

כתי"טצל"ע הא סתמא קתני. וכי לא בדק ולא כיסה. אימא לאחר שמילאה נפל בה. שכח הסיפא.

שבניהם לשון בנים הוא. ואין הלשון מקושר יפה. אם לא בדוחק. וצריך לעשות הפסק והעמדה אחר תיבת התינוקות. שבניהם של בדדים יוצאים כו'. וצריך להגיה בפירוש רע"ב. וכשרוצים בניהם כו'.

הרי הגת טהורה כלומר מה שנמצא בתוכה.

טהורהגרגיר. ולא נטמא במגע האדם שנפל ממנו. אם לא נגע במקום משקה טופח שבו.

ספקו טהור ע"ל רע"ב. ומתניתין איירי בבור סיד. ר"ל בור החפור בקרקע. שסדין אותו. להחזיק המשקין שנותנין בו. לאפוקי בור אלכסנדרי (פט"ו דכלים) שהוא כלי עץ (בלתי מקבל סיד) שהוא מקבל טומאה. דכי נמי קלטה שפת הבור את הצנורא. נטמא הבור. ומטמא את משקה שבתוכו למטה.

כ"עובתו"א דבור של שמן. טמא ברה"י. תי"ט בשם רמב"ם. קשיא לי גאי ברה"י איירי. ביין אמאי טהור. הא ספק הוא. אלא ע"כ בר"ה איירי מתני'. ובשמן טמא. כיון דמחליק. כודאי דמי. כך נ"ל מוכרח. וצ"ע.

כרם שלפני הבוצריםר"ל שעומד לפניהם לבצרו.

ושל אחר ר"ל שכבר נבצר.

של גת ע"ד ראובן שמעון. שמש ירח. ודומיהם רבים.

סליקא לה מסכת טהרות