כ"ג שקדשלשון תי"ט כאן שנה רבי שדין יבום מן האירוסין כו'. ותמהתי על זה. וכי עד כאן לא שנינו מו"ז דפ"ב דלעיל ומ"ח דפ"ג. ובמסכת כתובות נמי אשתמיטיה מ"ב דפ"ב. דתנן בהדיא וחלוצה מן האירוסין. וה"ה ליבום דשייך בגווה. דכל העולה לחליצה עולה ליבום. ותי"ט אייתי ההיא דפ"ג דלא מוכחא מידי.

כ"ג שנשא אלמנהויש לו אח. כהן גדול או כהן הדיוט. כולה כדי נסבה. אלא איידי דרישא. וי"ל דס"ד ביש לו אח חלל נמי דינא הכי. צריכא.

ולא בלאותז"ל הר"מ בפירושו. ונשתנה בזה הענין דין השניה כדין זולתה. ר"ל חדוש השינוי בכאן. אינו אלא שנשאר דינה כדין זולתה מהכשרות. עם שלא היה ראוי זה מצד הבעל. כמ"ש שהדעת היה נוטה אחר שאין לה כתובה. שלא יהיו לבעל חוקי הנשואין כו'. כלומר שהקנס היה ראוי להטילו על הבעל. ואז היתה היא נשכרת יותר משאר הנשים. אמנם חז"ל ראו לקנוס אותה. מטעם שהיא מרגילתו. לפיכך דינה בזה ככל הנשים.