כרע"בדכתב ובא השמש וכ"כ הר"מ כלומר וטהר מכלל שהוא טמא כו' ותימה דבריש ברכות מפרש וטהר יומא. תי"ט. לק"מ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. ותרתי שמעינן מנה. מדכתיב וטהר. ולא כתיב וחשך היום או ויחשך היום. הא ודאי אגברא קאי. מיהו מדלא כתיב ויטהר. דרשינן נמי וטהר יומא. מיהת לא נפיק קרא ממשמעותיה לגמרי.

והזורקבאיזו זריקה אמרו. עיין לקמן ריש פ"ד. ונראה הוא הדין לענין פסולא דשלא למקומן. כמו שכתבתי שם בס"ד.

כמצותוז"ל תי"ט פי' רע"ב דגבי פגול כתיב לא ירצה. כדכתיב גבי כשר ירצה לכפר רש"י. ולא ידעתי למה לא כתב לרצונכם תזבחוהו כו' ע"כ. לא ידע מר שאין כפרה אלא בדם. ובמתיר עסקינן. ועוד ירצה מירצה גמרינן.

לאכול כחצי זיתבפיר"מ. וז"ל ראוי לידע בכאן שאם חשב על חצי זית (חוץ לזמנו ועל חצי זית) חוץ למקומו. ועל חצי זית חוץ לזמנו. כך נ"ל להגיה. שחסר מלשונו. מה שסגרתי כאן בין חצאי לבנה. עם שהלשון אח"ז בין שקדמה כו'. הוא קצת קשה להבין לפ"ז. אולי נשמטו עוד איזה מלות בהעתק. אך מ"מ גם הוא אמת. כי בין שמחשבת שני חצאי זיתים היו בהפסק מחשבת פסול דחצי זית ביניהם. או לא הפסיקם מחשבה דחצי זית פסול. הכל אחד לדינא.