Lechem Shamayim on Mishnah Zevachim Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**ב"ש כו'**שאם נתנן מתן אחת כפר. הך פלוגתא שייכא נמי בפסולא דשלא לשמן. ודחוץ למקומן.
ומנחת נסכיםעתי"ט ועמ"ש בס"ד מ"ה פ"ג דיומא.
תי"טד"ה פרים כו' אבל בשר הנשרפין כו'. צ"ל.
רש"אעיין בגמרא גירסא אחרינא. נומי ר"ש.
העצים והלבונהכו' אין חייבין עליהן משום טומאה. לא טומאת עצמן ולא טומאת הגוף כו' הר"מ ולא פירש בחבורו ספי"ח מה"ל פהמ"ק. תי"ט.
ר"לדשם לא פירש רק טומאת הגוף לחוד.
כ"עתי"ט. ומ"ש רע"ב ורבנן פליגי עליה ומרבו לטומאה מקרא. ומסיק שם הכ"מ דהרמב"ם ס"ל דדרשה גמורה היא. ואני תמה עליו דבהדיא כתב בפ"ו מה"ל אסורי מזבח דטומאתן מעלה דרבנן בעלמא. וכפירש"י עכ"ל.
ולענ"דהאמת הברור. דהר"מ ס"ל ילפותא דוהבשר דרשה גמורה היא. ושני ליה בין קדושת פה לקדושת כלי. דאפילו רבא מודה בקדשו בכלי. דנעשו כמי שקרבו כל מתיריו. כדאיתא במכלתין (דל"ד) ובמנחות (דק"א) ונסתלקה קושית התו' על רש"י.
איבראבפסחים פרק כל שעה בקדושת פה איירי. כדאיתא התם בהדיא. ומשו"ה אמרינן מעלה דרבנן היא. ודוק.
ועלכרחך לומר כן. דהא הר"מ שם בפי"ח מהל' פהמ"ק הלכה י"ב. כתב בהדיא. האוכל מלבונת המנחה שנטמאת אחר שקדשה בכלי לוקה. ודלא כמ"ש הכ"מ. דלרבא אסמכתא בעלמא דרשה דוהבשר. ולא היא דבטומאת בשר בקדשו בכלי מודה רבא. ובהלכות אסורי מזבח פ"ו הלכה ח'. ודאי בקדושת פה לחוד איירי וראיתי בלח"מ שם שפירש דבריו מדאורייתא מקבלין טומאה. והשיג על הכ"מ. שסבור בו שלא נתכוין אלא למעלה. אמנם בזה יפה כיון הכ"מ. שבודאי א"א לפרש דברי הר"מ באופן אחר.
ברםבראש אותו פרק. דעתו מבוארת ג"כ דשניא ליה בין קדושת כלי. דמהניא בכל הני נמי מדאורייתא. דוק בדבריו הלכה ד' וה' ותשכח. דשמעתתיה דהר"מ. טוביינא דחכימי דייקי טובא. ולית בה ספיקא.
ובלח"מלא נהירא ליה הך שמעתא. ולפום ריהטא לא דק. וכן כל הגדולים לא דקו בה. דהר"מ אליבא דרבא אמרה לשמעתיה. והיא גם כן שטת רש"י. והדברים עתיקים ומים עמוקים.
הזבחצ"ל היינו עולה. דבזבחים הנאכלים לא משכחת ששה דברים. דהא נאכלים צלי והפסח אינו נאכל אלא צלי. ושמא אאימורין נמי קאי לשם ריח (דבהו כתיב ודאי ריח ניחוח) לאפוקי כבבא. אע"ג דלא שייך בהו כולי האי צלייה.