Lev Shalem on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing Chapter 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקדש וכו'. כה תברכו בעמידה וכו'. כה תברכו בקול רם וכו'. כתבתי בתשובה הלא היא כתובה בספרי לבב שלם על ענין כהן שנשתנה קולו לקול נמוך מאוד עד שבקושי ישמע קולו למי שעומד אצלו אם הוא פסול לעבודה מפני דקי"ל כה תברכו בקול רם והארכתי בזה ואעתיק כאן מה ששייך ללשון רבינו ז"ל. נשאל הרב בעל שבות יעקב בח"ב סי' א' על כהן זקן שתשש כחו ואינו יכול לברך ברכת כהנים בעמידה אם יברך בישיבה או לא. ומייתי ההיא דאמרינן בפרק אלו נאמרין תנו רבנן כה תברכו בלשון הקדש. תניא אידך כה תברכו בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אלא בישיבה נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו מה להלן בעמידה וכו'. ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה ומשרת גופיה מנלן דכתיב לעמוד לשרת ע"כ. ובאמת צריך עיון למאי איצטריך ש"ס להביא האי פסוקא דפרשת שופטים והלא בהאי פסוקא דפרשת עקב גופא כתיב לפני ה'. ובעל זית רענן תירץ על זה יש לומר דהוה אמינא דוקא לפני ה' כשמשמש לפני לפנים צריך עמידה אבל במזבח בחוץ לא לכך יליף מלעמוד ולשרת. וצריך עיון לפי זה בש"ס דזבחים דף נ"ג ע"ב דיושב מחלל עבודה מדהכתוב שינה בפרשת שופטים דכתיב העומדים שם לפני ה' ומאי מייתי מהתם הא כתיב לפני ה' דמשמע לפני לפנים ולמה לא מייתי קרא דפרשת עקב. ויש ליישב בדוחק ודו"ק עכ"ל הר"ב שבות יעקב ז"ל. ויש להפליא הפלא ופלא אם על תירוץ הר"ב זית רענן אם על קושית הרב הנזכר מההיא דזבחים דהיכי תיסק על דעתין לומר דקראי דלפני ה' קאי אלפני לפנים והלא כתוב ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה' ואי אפשר שיהיה לפני לפנים שהרי אפי' כהן גדול אינו נכנס לשם אלא ביוה"כ ומאי עבדתייהו דלוים לפני לפנים. גם מ"ש תו שם הרב שבות יעקב. ולעיקר קושית של בעל זית רענן מעיקרא לא קשיא מידי דהאי לעמוד לפני ה' דפרשת עקב קאי אלפניו דכתיב לשאת את ארון ברית ה' דהיינו בכתף על זה קאמר לעמוד לפני ה' דהיינו שישאו את ארון שפניהם יהיו לפני הארון ולא לאחוריהם עכ"ל. גם זה פלא דדבריו הם נגד סוגיא דזבחים דף ט"ז וז"ל ויושב דכשר בבמה מנלן אמר קרא לפני ה' ולא לפני במה ע"כ. ופי' רש"י לעמוד לפני ה' במקדש הוא דבעינן עמידה עכ"ל. הא קמן בהדיא דקרא דלעמוד לפני ה' לא קאי אלוים שיהיו פנים בפנים אלא לומר לפני ה' במקדש למעוטי במה. והך סוגיא הוי נמי תיובתא להר"ב זית רענן ודוק. באופן שעדיין הקושיא במקומה עומדת. וראיתי לרש"י על התורה שפי' בפרשת עקב לשאת את ארון הלוים ולעמוד לשרתו ולברך בשמו הכהנים והוא נשיאות כפים ע"כ. הרי דלעמוד לא קאי אלוים אלא לכהנים. ואשר אני אחזה לענ"ד הוא בהקשות קושיא זו על סוגיא דזבחים דף כ"ג ע"ב יושב מנלן אמר רב נחמן אמר רב לעמוד לשרת לעמידה בחרתים ולא לישיבה. תנו רבנן לעמוד לשרת מצוה. כשהוא אומר העומדים שנה עליו הכתוב לעכב עכ"ל. וקשה דטפי הוה ליה לאתויי ראיה מקרא דלעמוד לפני ה' לשרתו להא דשנה עליו לעכב דמשתעי קרא בהדייהו מלאתויי קרא דהעומדים למילף להו מדכתיב ככל אחיו הלוים העומדים כן הכהנים בעמידה. ותו דאי הך קרא דפרשת עקב לעמוד לפני ה' אתא לאגמורי מיניה דיושב פסול לעבודה קשה תרתי חדא על הברייתא דאמאי יליף מלעמוד לשרת האמור בפרשת שפטים ולא יליף מהאי קרא המוקדם בפרשת עקב וזאת שנית דא"כ הוי להו ג' כתובים דיושב פסול וחדא מינייהו למה לי דהא בתרי מינייהו סגי לעיכובא. אשר על כן מוכרח לומר דקרא דפרשת שופטים לא אתא לאפוקי יושב דפסול דתיבת לעמוד קאי אתחילת קרא בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וגו' לעמוד לפני ה' רוצה לומר הבדלה זו שהבדיל מתוך בני ישראל הוא כדי לעמוד לפני ה' במקדש פי' להיות שם תמיד שומרי משמרת הקדש הכהנים והלוים ולשרתו לברך בשמו נמצא דליכא למיגמר מיניה שהעבודה צריכה עמידה. ובהא ניחא סוגיין דזבחים דלא יליף מיניה וליכא תלתא קראי ודוק. ובכן נסתלקה קושית הר"ב זית רענן דר' נתן לא מצי יליף מהך קרא גופא עמידה בעבודה כי עיקר קרא אתי שהבדילם ה' שיהיו עומדים שם במקדש ודוק. ופי' רש"י הנ"ל אינו סותר זה שהרי רש"י בפרשת שופטים פי' לעמוד לשרת מכאן שאין שירות אלא מעומד ע"כ ואילו כאן לא פירש כלום וק"ל. עוד מייתי התם בתר הכי מ"ש התוס' בסוטה דף ל"ח ד"ה הרי הוא אומר דכהן שבירך ברכת כהנים בישיבה אפילו בדיעבד צריך לחזור ולברך דשמע מינה דאפילו אנוס מחמת זקנה אינו יכול לברך בישיבה דאפשר להתקיים ע"י אחרים אלא דכד מעינינן בדברי הפוסקים אינו נראה כן אלא שהוא אסמכתא. ותחילה הביא שכן דעת הרמב"ם ז"ל שהרי כתב בפ' י"ד מהלכות תפלה הל' י"א וז"ל כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע"ה כה תברכו בעמידה וכו' כה תברכו בשם המפורש והוא שיהא במקדש כמו שאמרנו עכ"ל הרי שפסק כת"ק דר' נתן ואילו בפרק ט"ו דין ג' כתב וברכה כעבודה ע"כ הרי דפסק כר' נתן דאתקש ברכה לעבודה וא"כ אין צריך תו ללימוד כה תברכו ותמיהא גדולה דאיך מזכה שטרא לבי תרי. ויש לתמוה איך לא הרגישו בזה נושאי כליו. כי על כרחך פשיטא ליה דס"ל להרמב"ם דהך היקשא אסמכתא בעלמא וחיליה מסוגיא דתענית דף כ"ו שכור מיהא דכוליה עלמא אסור מנלן וכו' עד אסמכתא מדרבנן נינהו יעו"ש ומכאן למד הרמב"ם שהיא אסמכתא ולהכי בפי"ד מהלכות תפלה שכתב הדין לישא כפיו בשם המפורש במקדש משום כבוד ה' רוצה לאסור בדיעבד בישיבה אפילו למי שהוא אנוס שאינו יכול משום הכי אסמכוהו אכה תברכו וכה עיכובא הוא כמ"ש התוס' אבל בגבולין אין לאסור בעמידה ובפט"ו פסק מצד הסברא שיש לפסול אותו דברכה כעבודה עד כאן תורף דבריו. והנה אחרי המחילה רבה מעוצם חכמתו דבריו תמוהים דנראה מדבריו שהבין שמה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ד הנ"ל והוא שיהא במקדש דקאי אכולהו וזה אינו אמת דלא קאי אלא למאי דסליק מיניה כה תברכו בשם המפורש לחוד עלה קאמר והוא במקדש כמו שביארנו דהיינו כמ"ש לעיל אבל שאר איירי בגבולין וזה פשוט מאד ולא ידענא מאי אידון וסהדי במרומים ששוב ראיתי להר"ב יד אהרן או"ח סי' קכ"ח שהקשה כן גם מה שרצה הרב הנזכר לומר דהרמב"ם למד כן מסוגיא דתענית דף כ"ו דבריו תמוהים דדוקא התם לענין שכרות דדריש סמוכים מנזיר דוקא קאמר דאסמכתא נינהו אבל הנך לא וכמו שיבא לקמן בס"ד. ועל מה שהקשה שהרמב"ם סתר דידיה אדידיה מפי"ד לפט"ו עיין בס' יד אהרן שם דלא קשיא מידי. ומה שאני תמיה יותר הוא דאיך הפה יכולה לדבר דסובר הרמב"ם דהני מילי דרבנן נינהו והלא כתב כך למדו מפי השמועה עד משה רבינו ע"ה כה תברכו בלשון הקדש כה תברכו בעמידה וכו' וכל מקום שכותב הרמב"ם מפי השמועה למדו הוא מדאורייתא עיין בפ"א דהלכות חמץ דין ח' לענין חמץ מיום י"ד מחצות ולמעלה אסור כך למדו מפי השמועה והוי מדאורייתא. וכן תמצא בכמה מקומות דמפי השמועה דבר תורה הוא רבו מספר. ועיין בהקדמת הרמב"ם למסכת זרעים שכתב לענין דברים המקובלים ממשה רבינו ע"ה שהם של תורה וזהו כללותיה ופרטותיה נאמרו למשה בסיני ואע"פ שהם מקובלים ואין מחלוקת בהם מחכמת התורה הנתונה לנו נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות וכו' עי"ש שהאריך הרבה. ועיין במרכבת המשנה להר"ב יד אהרן בפ"א מהל' חמץ. באופן דכיון דבפירוש כתב הרמב"ם מפי השמועה למדו הרי זה דבר תורה ואיך כותב הרב דכל הני דכתב הרמב"ם מדרבנן נינהו. וכן יש לתמוה קצת מהר"ב כנסת הגדולה או"ח סי' הנזכר והר"ב יד אהרן ז"ל שכתב שמשמע מדברי הרמב"ם דהוי היקש גמור ולא אסמכתא והלא דבריו ברור מללו שהן דאורייתא. והשתא דאתית להכי אפילו תימא דהני קראי אסמכתא נינהו מ"מ סוף סוף כיון שלמדו כך מפי השמועה הוי דבר תורה. נמצא דהראיה החזקה לדעתו לפסוק בנדון שלו שיכול הכהן לברך בישיבה מדברי הרמב"ם דסובר דהוא דרבנן אדרבא היא כנגדו ממש דסובר שהיא מן התורה וכמ"ש ועוד כתבתי שם באורך לענין דינא.