כתב הכ"מ ומ"ש היה לפניו וכו'. ירושלמי פרק אלו עוברים ר' אבהו שלח לבריה לטבריה וכו' ע"כ. וקשה דגמרא ערוכה היא זאת במועד קטן דף ט' אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי כתיב פלס מעגל רגליך וכו' וכתיב אורח חיים וגו' כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים וכו' ע"כ ואמאי מרן ז"ל שבק תלמודא דידן ונקט תלמודא דבני מערבא וצריך ישוב. ודע שראיתי להר"ב בית חדש ביו"ד סי' רמ"ו וז"ל ומ"ש לפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום. נראה דהרב קשיא ליה בהך דסוף פרק קמא דקדושין דנשאלה שאלה זו אי תלמוד גדול או מעשה ואסיקנא דתלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה דמאי נפקותא בשאלה זאת לפיכך ס"ל להרב דנפקא מינה שאם היה לפניו עשית המצוה ות"ת דאם אפשר לעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו דתלמוד גדול ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתלמודו וכו' יעו"ש. ונוראות נפלאתי על הרב ז"ל שלא די שנראה דאשתימטתיה סוגיא הלז דמועד קטן גם לא השגיח בדברי מרן הכ"מ ז"ל דמייתי דברי הירושלמי דמהתם למד רבינו ז"ל דין זה וצ"ע.

לעולם יעסוק אדם בתורה בין לשמה בין שלא לשמה וכו'. כתב הרב לח"מ וז"ל מימרא בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נ') וכתבו התוס' דהייינו דוקא כשלומד להתכבד על מנת שאקרא חכם וכו' אבל אם לומד לקנטר בהא אמרינן נוח לו שלא נברא. וזה נראה מוכרח מכח קושית התוספות ואע"פ שרבינו לא ביארו עכ"ל. ויש לתמוה עליו דרבינו כבר ביארו בסוף הלכות תשובה יעו"ש שכתב ככל דברי התוס' ז"ל.

חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי. הכסף משנה ז"ל לא הורה לנו מקור דין זה. והוא במדרש קהלת על פסוק זה יעו"ש. ודומה לזה אמרו בשלהי ברכות דף ס"ג בקרא דכי מיץ חלב יוציא חמאה וכו' כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין וכו'. ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס וכו' פעם שניה זוכה להבחין וכו'.

וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים וכו'. כתב מרן שהוא מן הירושלמי. ובמועד קטן דף י"ז אמרו כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ. והא כתיב לא מראש בסתר דברתי ההוא ביומיה דכלה.