Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 108
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ט"ז סק"ב כמ"ש סי' רפ"ז בהבדלה צריך להגיה סי' רצ"ב והוא בטור שם והמחבר כ' דין ההוא בסי' זה סעיף י' אבל הטור לא כתבו בסי' זה ולכן דין זה דאם הפך שלמדו הב"י מדין דשכח מנחה כו' הזכיר הט"ז סי' רצ"ב דמשם למדו הב"י:
מ"א סק"ב אסקינן בקושיא. ר"ל אדינא דהבדיל בראשונה רק שהרא"ש כתב כיון דלא אמר לשון תיובתא אלא לשון קשיא לא נדחה מהלכ':
שם בקמייתא כמאן דלא. סבר המקשה דמש"ה ראשונה לא עלתה לפי שראשונה הוא תפילת מוצאי שבת ולא הבדיל בה הוי כמאן דלא צלי ואהא פריך דתנן אם שכח הבדלה אין מחזירין אותו ואסיק בקושיא ואהא כתב הרא"ש דיש לתרץ דאע"ג דכמאן דצלי דמי מ"מ בשביל דגלי דעתיה כו' משא"כ כשלא הבדיל בשתיהן או הבדיל בשתיהן דליכא גילוי דעת יצא:
שם ואח"כ אמר אשרי המג"א לשיטתיה באות ה' דס"ל דאין לומר אשרי מיהו י"ל אפילו לרמ"א הוי גילוי דעת כיון דהתפלל תחילה בלא אשרי:
מ"א סק"ג השני'. דכל זמן שיש על אדם חיוב תפילה אסור לו לאכול קודם אבל אם התחיל אינו פוסק אפילו למ"ד דס"ל בסי' פ"ט קודם תפלת שחרית אם התחיל לאכול מפסיק היינו מטעם דלא תאכלו על הדם אבל במנחה בסי' רל"ב אינו פוסק והא דמי לסי' רל"ב דהא כבר התפלל על דמו וזו לתשלומי ערבית הוא:
סק"ה אשרי בערבית. ר"ל אבל אחר מנחה שרי ודלא כהב"ח ואח"כ סיים דשאני יה"כ שהוא ברצון ומש"ה אומרים אחר מנחה אבל בשאר ימים אסור כמשמעות הזהר:
ט"ז סק"ג דהנהו תרווייהו צריכי. כלומר דיש ג' בבות וזה הבבא שדילג נלמדוה שפיר מאלו אבל א' מאלו השנים אי לא הוי כתב להו לא היו נלמדים מהשנים האחרים:
שם דכיון דמערבית ר"ל ושם אינו אומר רק פעם א' אשרי ה"א דגם בשחרית די בפעם א' אשרי:
סק"ד שאין יכול להזכיר אין להקשות הא בלא"ה כיון דכבר עבר מנחה תו לא הו"ל תפלה הסמוכה ז"א דמוסף זמנה כל היום והוי שפיר תפלה הסמוכה:
שם ככל התשלומין. כמו שכח מנחה בשבת מתפלל במ"ש שתים של חול:
מ"א סק"י בסי' רס"ג סט"ו כצ"ל ור"ל דשם מבואר כשמתפללים הקהל ערבית של שבת אסור ליחיד להתפלל באותו בה"כ מנחה ומכ"ש הוא עצמו כשהתפלל ערבית בשבת אסור לו שוב להתפלל מנחה משא"כ בחול כיון דמנחה וערבית תפלתן שוות אין קפידה:
שם דבר"ח יזכיר. קשה דהא היינו דינו דרמ"א סעיף ט' דמתפלל ערבית שתים של ר"ח. וי"ל דקמ"ל המג"א הכא אע"ג דעדיין יום הוא יתפלל של ר"ח כיון שכבר קיבל ר"ח. ומיהו הראי' מסי' תכ"ב איני מבין וכמדומ' שהוא ט"ס ודו"ק ומ"ש עס"ס זה נראה דכוונתו לרמ"א שהבאתי וכלומר דאין חילוק בין זה להתם אע"ג דעדיין יום הוא וכמ"ש וק"ל:
סקי"א דשכחה דזה דמי לשכחה כיון שחושב שעדיין יהיה לו פנאי כן הוא במקור הדין בנ"י פרק כיצד הרגל:
שם דכתב מחלוקת. במי שנשבע לעשות דבר תורה שינה ולא עשהו מיד כי אמר בלבו עדיין יש לי פנאי וביומא דמישלם שנה שכח או נאנס י"א דלא הוי אונס משום דהיה לו לעשותו מיד ולא להמתין עד סוף וא"כ ה"נ היה לו להתפלל תיכף בתחלת זמן התפל' ולא הוי אונס אף שחישב שעדיין יש לו פנאי:
שם האגודה מהא שמביא הש"ס גיטין דף ע"ד בדין קונה בית בעיר חומה שיש רשות למוכר לפדותו כל השנה ולא אח"כ והיה רגיל הלוקח ליטמן ביום שנשלם שנה שצא ימצאנו המוכר ליתן לו מעותיו התקין הלל שיהא זורק המעות ללשכה אחת שעשה וילך לתוך ביתו וקשה למה הוצרך הלל לתקנה הא בלא"ה הרי היה אונס ביום האחרון א"ו דבה"ג לא מיקרי אונס דה"ל לעשותו בתחלה כמ"ש הב"י טע"ז לא ידעתי כעת מקומו בב"י והצד הסברא במוכר בית והתנה להחזירו תוך שנה וכההוא דערי חומה ודאי מסתברא דאין האונס מועיל כדברי המג"א אבל בהלוהו והתנה אפי' במעכשיו באופן שאין בו אסמכתא כמבואר בח"מ סי' ר"ז יש לדון בדבר אם האונס מועיל או לא וזה מתוך דברי הש"ך ח"מ בסימן כ"א במה שחילק בההוא דאונס כמאן דלא עביד ע"ש ואין מקום להאריך כאן ודו"ק:
שם סקי"ב וז"ל והא דאמרינן הטור כ"כ על דעת התוס' שהובא בט"ז סקי"א שאם שכח יעלה ויבא בר"ח במנחה לא יתפלל ערבית שתים משום שלא ירויח ואהא כתב לשון זה:
שם בדיעבד וצ"ע והט"ז סק"ח פשיטא ליה דלא יצא:
שם הא י"א דאפי' בליל ב'. סברא זו הובא בתוס' ס"פ תפלת השחר וסתרהו. ומ"ש המג"א אלא שגם בחדש חסר כו' כלומר לא מבעיא כשהוא מלא דאז ר"ח ב' ימים ושכח יעלה ויבא בערבית יום ראשון אין מחזירין אותו דהא יאמרנו בערבית של יום ב' אלא אפי' כשהוא חסר נמי אין מחזירין אבל אם שכח בערבית דיום ב' לא מיירי הש"ס כלל וי"א דמחזירין:
שם ובכ"ה כתב בשם חכם ואין ספר כנה"ג לפני וכמדומה דכה"ג כאן מיירי בדין הראשון של המג"א ובסי' תכ"ב פלפל בשני הדינים ופסק דאין לחזור והמ"א חולק וס"ל דדוקא בדין ראשון אין מחזירין אבל בשני מחזירין מכח ראיה שלו די"א דאפי' בליל שני מחזירין והכא לכ"ע מחזירין כיון דיממא הוא:
סקי"ד וכמ"ש ר"ס זה. היינו מ"ש במ"א סק"ב דדוקא ג"ד ממש בעינן וחולק המג"א אהט"ז תק"י:
סקט"ז בליל י"ט שני. פי' אם שכח להזכיר י"ט במנחה דיום א' יתפלל ערבית שתים אפי' להתוס' דהא ירויח שיזכיר י"ט וכן בטל ומטר שלא הזכיר במנחה ירויח בערבית שיזכיר טל ומטר: