Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ט"ז סק"א) וקשה למה אמר יש בהם. דאלו בשני ראשים שיש כ"ע ע"י צירוף לא מהני וא"כ אין לפרש לשון בהם ע"י צירוף די"א אין לחוש שמא חוט א' מהם אע"כ כוונת הטור דצריך בכ"א כ"ע:
שם וע"ק לשון אפילו. ר"ל מ"ש הטור ולפ"ז אפילו כו' הא לדיעה קמייתא פשיטא דכשר אפילו נפסק ח' חוטין ונשתייר כ"ע:
מ"א סק"ג יש להסתפק. היינו הב"י עצמו נסתפק בזה ולכן כ' בש"ע שנפסק כולו דבה"ג פסול ודאי ובנשאר ע"י צירוף פסול רק מספק ועיין ט"ז סק"א ומש"ש:
(ש"ע ס"א): כדי עניבת כל החוטים הפסוקי' ביחד כשר לכאורה נראה דאם נפסקו כל הח' ראשים די בעניבת ארבע חוטין הפסוקי' בהדדי ולא בעינן כדי עניבת ח' חוטין אדהדי כיון דלא בעינן רק ד' חוטין שיש בהם כ"ע כמבואר בש"ע מיהו יש לעיין די"ל אע"ג דסגי בד' חוטין שיש בהם כ"ע מ"מ שיעור העניבה הוא על ח' חוטין בהדדי ולכאורה איכא למשמע הכי מדברי בעל העיטור שהביא המ"א בס"ק ו' ועמש"ש ודו"ק:
(ט"ז סק"ג) מוצא' עיין סימן ח' בט"ז ע"ק ח' מזה:
(שם) כשר בשעת עשייה ואחר כך נפסק ונפסל דבה"ג ליכא תעשה ולא מן העשוי לכן נסתפק מצד אחר אולי קשירה לא מהני כלל דבעינן קשירה תמה ר"ל שיהיו החוטים שלימים בלי קשר ומסיק דלא ילפינן מתפילין ותימה מדוע ליכא כאן תעשה ולא מן העשוי מאחר שנפסלו ולכאורה משמעות דבריו דכיון דהיה תחלת עשייתו בהכשר ליכא ביה תולמ"ה מש"ה כ' בראש דבריו דאם היה כן בשעת עשיית ציצית ר"ל דנעשה בפסול אז אית ביה תולמ"ה משא"כ בהא שעשייתו מתחלה בהכשר ואח"כ בפסול אבל ז"א דהא בסי' י' בט"ז סק"ט מבואר דאפילו אם תחלת עשייתו בהכשר איכא תולמ"ה (וגם איכא גוונא שם דיותר פסול בעשאן לבגד בהכשר ואח"כ נפסלה דשייך בזה טפי תולמ"ה מאם עשאן בפסול דאז לפעמים אמרינן עתה תחלת עשייתן) והמ"א שם באמת פליג אהט"ז וס"ל דבתחלת עשייתו בהכשר ליכא תולמ"ה ותו דבאמת נראה דלא פליגי ט"ז והמ"א בהא דלכ"ע היכא שהפסול בגוף איכא תולמ"ה אפילו תחלת עשייתו בהכשר ואם הפסול מצד אחר ליכא תולמ"ה אם תחלתו בהכשר ועיין סי' ט"ו באורך ולא פליגי בסי' י' אלא משום דהראשונים נפסלו ע"י בל תוסיף ס"ל להט"ז דזה נקרא פסול בגוף דהא ע"י שיש שנים בכל כנף פסול והמ"א ס"ל דגוף ציצית הראשונים הרי כשירים ואין פסולים אלא מצד אחר ר"ל מצד ציצית השנים ועכ"פ בהך בהכא דודאי הפסול בגוף הציצית לכ"ע איכא תולמ"ה אפי' אם עשייתו בהכשר וצ"ל דמ"ש הט"ז כאן נפסק ונפסל לאו דוקא אלא מיירי כשהיה הפסיקה כשעדיין לא נפסל בהא מסופק אם מהני הקשירה לענין אם אירע אחר הקשירה דבר שהיה פוסלו זולת הקשירה ועל דרך שכתב בסוף התשובה וכמו שאבאר שם אי"ה ובהא שפיר ליכא תולמ"ה כיון דבעת שקשרו לא היה פסול ולשון נפסל שכתב כאן ל"ד וביאור הלשון כך היא ואח"כ נפסק ר"ל תחלה נפסק באופן שלא נפסל ואחר כך נפסל ר"ל שאירע בו דבר שהיה פוסלו אם לא קרעו הקשיר' וברור זה:
(שם) אימת דממשמש כו'. צריך לברך כגון שזזו ממקומן וממשמש להחזירן ה"נ בציצית כשפשטן ליכנס לבית הכסא וע' סימן ח' בט"ז ס"ק י"ב שהביא דברי טור אלו:
מ"א סק"ה בכ"ע פסולים. ר"ל דבה"ג אין מועיל הדקדוק וע"ז כתב ומיהו כו' ר"ל דגם לזה יש דקדוק להועיל לגון שיעשה סימן ע"י הקשרים דהיינו שיעשה בכל חוט בב' ראשין קשר משונה מקשרי חוטים אחרים דאז יהיה ניכר אם הב' ראשים הפסוקים הם מחוט א' וע"ז סיים דהשתא מיושב שפיר מ"ש הרב"י אם לא דקדק דאם דקדק כה"ג ע"י הקשרים ליכא חשש בזה ומ"מ אין מדוקדק מ"ש המחבר שיהיו ניכרים הד' ראשים שמצד א' של הקשר כו' דהא בדקדוק ע"י הקשרים שוב א"צ כלל לדקדוק זה שיהיה ניכר כל צד מהציצית בפני עצמו והבן:
סק"ו שערות דיו. ר"ל דלא בעינן חוטים בינונים אלא די בשערות ולשון לכרוך על ח' שערות שכתב העיטור אפשר דמיירי שכל הח' נפסקו דאז בכולהו משערינן הן לדעת המחבר שיעשה עניבה מכולם יחד הן להמ"א סק"ב לענוב על כל א' מהחוטין הפסוקים ולשון העיטור יסבול א' מדעות אלו ומ"מ ח' שערות שכ' העיטור צ"ע דהו"ל זיין ונ"ל מוכח מזה דסובר העיטור בפי' המחבר לענוב כולהו בהדדי ולכן לכוונה זו כתב ח' ר"ל ח' אחרים שכול' כשערות ושייך שפיר לשון ח' משום דאפי' האי חוט דאיירינן ביה לא משערינן ביה אלא בשערה וזהו המשך דבריו אפילו אין באותו חוט אורך כ"כ כי אם לכרוך בשיעור אותו אורך ח' שערות וז"ש כדי לכרוך ח' שערות ר"ל באותו אורך יש שיעור לעשות עניב' על ח' שערות כן נ"ל להעמיס בדברי בעה"ט משא"כ פירושו של המג"א הנ"ל א"א להעמיס שיסבול לשון ח' חוטין ודוק היטב:
(שם) אמרינן בגמרא. במנחות דף ל"ח אהאי דינא שהם עבים ולא מיענבי אבל יש באורכן כ"ע אם היו דקים וקאמר כ"ש דכשרים דמינכרי מצותן טפי מחמת עוביין:
(שם) שהם נאים יותר. ר"ל אף דעבים מינכר טפי מ"מ בינונים נאים טפי ואית בהו מעלה דאנוהו משא"כ בנפסקו אז לא מינכר אא"כ הם עבין לכן המצוה טפי בעבים:
סק"ז לעיל סס"א כתב. הוקשה לו למה שם כתב היכא דאפשר טוב לחוש וכאן כתב צד השני דהיינו היכא דלא אפשר:
ט"ז בסוף התשובה. דהיינו כדי עניבה ר"ל אם קשר בעת שהיה כשר דהיינו שהיה כ"ע מהני הקשירה ונ"מ לשיטת ר"ח אם נקרע אח"כ שני חוטין אחרים חשבינן עתה חוט הקשור לי"ב גודלין ולהרא"ש נ"מ אם נקרע חוט אחד דלא שזור כ"ע ואפ"ה מיקרי כ"ע כיון שצד השני שלם וקשר לאותו השיור ואחר כך נקרע צד הב' לגמרי כשר בכל כה"ג. אבל כל שנפסל מחמת הקריעה לא מהניא קשירה משום תולמ"ה ולא מכשיר אלא כשהיה הקשירה בעת שעדיין לא נפסל וכאמור ודו"ק:
(שם במ"א) דלא יברך. ק"ק דאפילו בלא ברכה איך הולך בטלית שאינה מצויצת ועיין סימן י"ג בט"ז סק"ג דבסי' ס' בט"ז סק"ח דלענין ברכה מחמירין טפי א"ש אולם מהמג"א לעיל ולקמן משמע דאינו מחלק בכך. ונ"ל ע"פ המבואר בסי' שאח"ז ע"ש במג"א סק"ח דבלובש טלית שאינה מצוייצת ליכא לאו אלא דאחר הלבישה קאי בעמוד ועשה ולכן הוי שב ואל תעשה ובשבת ליכא עשה זו וכן בחול אם אין לו ציצית לכן סמכינן על ר"י אבל הברכה הוא איסור דאורייתא:
(שם) אסור לצאת. אפילו לשכתב הט"ז שאח"ז דמותר לצאת בציצית פסולים י"ל דמיירי המג"א שיש קצת ציצית כשרים לכן מחמתם אסור לצאת משום דחיישינן לדעת רש"י שפסולים ואפ"ה חשיבי אצלו משום דבדעתו כשלא ימצא ציצית אחרים. יסמוך על אלו וזה סברא נכונה וק"ל: