Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 197
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מ"א סק"ב דלהר"ן מצטרף דעת הר"ן במחבר שם ס"א דאפילו אמרו הב ונברך רשאין לאכול בלא ברכה א"כ עדיין הוי בכלל מצי למיכל ומצטרפי ופסק הש"ע דכאן הוא לדיעה א' דשם דאם רוצין לאכול אחר שאמרו הב ונברך צריכין לברך המוציא ממילא אין זה נקרא מצי למיכל דכי אכיל סעודה אחרת יאכל:
סק"ג נט"י עדיפ' היינו לענין אם רוצים לאכול אחר מים אחרונים דפסק המחבר סי' קע"ט דאפי' ברכת המוציא לא מהני אלא צריך לברך בהמ"ז תחלה משא"כ בהב ונברך דלכ"ע סגי בהמוציא הרי דנט"י עדיפי וא"כ מאי קמ"ל רמ"א הרי כ"ש הוא:
מ"א סק"ה ומ"מ בעי שיעורא: פי' כזית וקשה דאי יש כזית מאי נ"מ בטיבול הא בלא הטיבול מצטרף מחמת הכזית שאכל וי"ל דקי"ל דהירק והציר מצטרפין לכזית כ"כ פרי מגדים בשם לבוש:
מ"א סק"ז דמפטר בב"ה דיין נמי מיזן זיין כצ"ל:
סקי"א כיון שחבירו כבר אכל. עיין ט"ז סי' קפ"ו סק"א:
ס"ק י"ב ולדבריהם דושבעת פירושו שתיה וא"צ כדי שביעה באכילה אלא די בכזית מה שאין כן להב"י ושבעת זו שתיה אסמכתא הוא ופירוש הפסוק כדי שביעה דוקא:
שם ועססי' קפ"ו דמשם מוכח דדיעה זו עיקר דבעי שביעה ומדחזינן שם דקטן מוציאו:
שם האוכל אכילה גסה פי' שהיה שבע הרבה מאכילה שאכל בפ"ע ואח"כ אכל עם אחרים וכמו בההיא דסי' תרי"ב: