מ"א סק"ב באתה חונן. שיש סוברים דברכת אתה חונן כיון שהיא ברכה ראשונה קיל משאר ברכות לענין שגומר אותה הובא בב"י ואנן לא קי"ל כך אלא אין שום חילוק:

הגה ס"ג אתה קדשת וכמבואר בסעיף ו' במ"א סק"ז דאם נזכר באמצע הברכה פוסק ומתחיל האחרת השייכה לאותה תפלה וה"נ כשאומר אתה הוי כאומר אתה קדשת ופוסק ולא הוי כאומר אתה חונן לגמור אותה הברכה כן הוא בתה"ד:

מ"א סק"ה דוקא במוסף יצא. תימא הוא שיהיה מוסף קיל משאר תפלות והרי בסעיף ב' י"א דבמוסף פוסק כו' ומהרא"ש לא משמע כלל דלרבותא כתב מוסף וצ"ע:

ס"ז באמצע ברכה פוסק דדוקא בהתחיל ברכה של חול אינו פוסק משום דבדין הוא דבעי לצלויי י"ח בשבת אבל בהא לא שייך האי טעמא:

סק"ח דאם יצא הלשון אינו מדויק וטוב להגיה ונ"ל דיצא ידי מוסף כו' ורצונו דכי היכי דמבואר בר"ס רפ"ו דאם התפלל מוסף קודם שחרית יצא ומתפלל אח"כ שחרית ה"נ הכא שהתפלל מוסף קודם שחרית והיה כוונתו שיהיה לו תפלת מוסף לשחרית אין כוונה זו מזיק לו וכמש"כ המ"א בסק"ג דאפי' כיון לד"א אין הברכה נפסדת ויוצא ידי מוסף:

סק"ט לא מצאתי. יש בזה חיסור לשון והכוונה להקשות על מש"כ המחבר וי"א ולא מצאנו כלל חולק על זה:

שם די"א אם התפלל במוסף תפלה אחרת כ"ע מודה דחוזר כיון דלא הזכיר של מוסף והא דכת' וי"א היינו משום אידך שהתפלל בשחרית תפלת מוסף דבהא י"א דיצא ידי שחרית ומתפלל אח"כ עוד תפלת מוסף וי"א דלא יצא ידי שחרית אלא יצא ידי מוסף כמש"כ המג"א ס"ק הקודם ומתפלל אח"כ שחרית ושוב הקשה המ"א דגם בזה אין חולק דאף על גב דשאר ב' תפלות של שבת אם החליף זה בזה אינו חוזר הכא שאני דאמר מוסף ושיקר לפני המקום כ"ע מודו דלא יצא אלא ידי מוסף ומתפלל אח"כ שחרית:

מ"א סק"י עבדינן כת"ק. ת"ק דר' נתן בסנהדרין דף למ"ד דס"ל דאין העדות מתקיימת אא"כ מעידים יחד בב"ד וקי"ל כר' נתן ומ"מ בעדות זה של ויכלו עבדינן על צד היותר טוב וכת"ק:

סקי"ב משא"כ בנעילה כמבואר בתרכ"ז. הטעם דאע"ג דאין נעילה בשבת מ"מ יוה"כ חייב בנעילה צריך להזכיר גם של שבת אבל ברכה מעין ז' אינו חובה אלא תקנה מפני וכו':

ש"ע סי"א אף בשבת. כתב זאת לפי שיש מי שחולק ע"ז הובא בב"י:

מ"א סקט"ו ועיקר הטעם ר"ל כי הטור הקשה איך יוצא בברכת מעין שבע במקום שבע ותי' הב"י כיון דת"ע רשות ומביא המג"א דברים אלו לומר דמש"ה גם אם אמרה ביחיד יוצא דיעבד אע"ג דעביד איסורא: