Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 279
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ט"ז סק"א אלא כל זמן שהוא דולק. וס"ל דלא אמרינן מיגו דאתקצאי לביה"ש איתקצי לכולי יומא:
שם כעין שמן שבנר. דאוסר ר"ש להסתפק ממנו ולשון שמן שבנר לאו דוקא דבההוא אוסר להסתפק ממנו משום מכבה אלא ר"ל המטפטף לחוץ מהנר כ"כ התוספות דף מ"ה:
מג"א סק"א כמ"ש סי' רע"ו סס"ג. מטעם דנעשה בסיס לדבר איסור ע"ש במג"א ס"ק י"א:
שם אימת נכרי. כך הוא בפרק כירה דף מ"ה:
סק"ב משום מכבה. קשה הא טעם זה אינו אלא לענין איסור להסתפק ממנו ובאמת דאפי' בטלטול אסור כיון שבשעה שהיה דולק היה הנר והשמן בסיס לדבר איסור כ"מ בש"ס שם דף מ"ז ומיגו דאתקצאי וכו'. וא"כ למה ליה למימר משום מכבה ויש לומר דנ"מ דגם ביו"ט אסור להסתפק עכ"פ מה"ט דבשעה שהיה דולק היה אסור משום מכבה ומיגו דאיתקצאי כו' מש"ה אסור להסתפק ולטלטל שרי ביום טוב:
שם בנר של שעוה. משום דבנר קנדיל"א של שעוה בשעה שדולק מותר לחתוך למטה ממנה ולא הוי מכבה כמ"ש התוס' ביצה דף כ"ב הובא בסי' תקי"ד סעיף ג' ע"ש:
שם (ואין ניאותן) דכתבו שם דר"ש דמודה במוקצה למצות' דאסור להסתפק אפי' היכא דליכא משום מכבה כגון בשמן המטפטף מהנר ומש"ה סיים המג"א וכולי יומא וכו'. ר"ל אע"ג דהתוספות כתבו כל זמן שדולק היינו לר"ש דלית ליה מיגו כו' משא"כ לדידן דאי"ל מיגו. ולכן גם בי"ט אסור להסתפק מהמותר כגון קנדיל"א של שמן:
ט"ז ס"ק ב' סי' ש"ח ע"ש סעיף ג':
שם דבמניח נעשה בסיס נתבאר בסימן ש"ט סעיף ד':
שם בסיס לדבר האיסור. וה"ה הנר דנעשה בסיס לשלהבת וכמו שכתבתי אות ג':
שם לא נעשה בסיס. ר"ל כיון דמקפיד שלא יהיה הנר על השלחן רק בלילה להאיר א"כ רוצה ג"כ שיכבה אח"כ וא"כ לא היה בדעתו שיהא הנר בסיס לשלהבת רק בלילה:
שם להסירו משם אחר הכיבוי. ר"ל דאז אינו מקפיד ג"כ אם יהיה דולק כל הלילה וכל היום וק"ק כיון שאין בו שמן כשיעור הזה א"כ לא נעשה בסיס לשלהבת לכל השבת ואפשר מיירי שיש בו שמן כשיעור הזה אלא שכבה אך דא"כ מה בכך אם מקפיד שלא יהיה הנר על השלחן רק בלילה מ"מ ידע שיהיה בסיס לשלהבת כל השבת ואפשר דבה"ג הוא יושב ומצפה מתי יכבה וכמ"ש התוספות דף מ"ד ד"ה שבנר ומש"ה הוי כאילו אין בדעתו שיהיה בסיס לשלהבת כל השבת ועיין שם:
מ"א סק"ד דאתקצאי לב"ה דאז היה בסיס לאיסור לבד ומגו דאתקצאי וכו'. ומה מועיל נתינת הלחם עכשיו:
ס"ק ה' בשעה שהוא דולק. דהא איסור טלטול הנר אפילו בשעת שדולק אינו אלא משום שנעשה בסיס לשלהבת וכיון שהניחו הלחם מע"ש הרי נעשה בסיס להיתר ולאיסור:
שם חשיב יותר מהשמן ר"ל וצריך הרבה לחם ואין זה במציאות שיניח כ"כ הרבה:
שם שף לאחר שכבה אסור דמיגו דאתקצאי כו':
שם כאלו התנה. דהא הניח שם הלחם כדי שיהיה רשאי לטלטל ואעפ"י שהוא טעה שהיה סבור דעי"ז מיקרי בסיס להיתר ואיסור ומ"מ עכ"פ ה"ל כאלו התנה:
שם בסיס לשלהבת וא"כ מה תלה הריב"ש בחשיבות השמן:
שם וזה לשון רש"י הביא זאת ליתן עוד טעם לאיסור דלא מהני לחם:
סק"ו לא מהני תנאי דמיגו דאתקצאי לביה"ש כו':
שם היינו משום דביו"ט. כל זה תבין מדברי המג"א בתקי"ח ס"ק י"ג:
סק"ז יושב ומצפה דלשון התנאי הוא אינו בודל כל ביה"ש כבס"ק שאחר זה וכיון דהסוכה נעשה מזמן גדול שייך לומר דביה"ש יושב ומצפה כו' דבסוכ' דעלמא מירי דאלו בסוכת חג לא מהני תנאי (כמבואר בסי' תרל"ח) ושייך בי' אינו בודל כל ביה"ש משא"כ הכא:
סק"ח ודין התנאי. המג"א מפרש דלשון זה הוא נתינת טעם על דלא מהני תנאי דאי לפשוטו קשה למה הראה רמ"א מקום לדין התנאי כיון דנוהגין דלא מהני תנאי:
סק"ט מותר לומר. היינו לפי מ"ש המג"א שם אות י"א דלא כהש"ך שם:
סק"י לחצי שבת. ביאור דין זה עיין בסי' ש"י ס"ג ומש"ה נר זה אע"פ שהודלק בע"ש מ"מ לא היה מוקצה ביה"ש דאדבא הדליקו כדי לטלטלו לצורך החיה או החולה ולא אקצי' ליה אז בידו ולדידן דקי"ל כר"ש אין מוקצה אלא היכא דדחי' בידים כמבואר בר"ס ס"י ס"ב ע"ש:
ס"ק י"א וכמ"ש גבי חולה. מובן ממ"ש באות הקודם:
ס"ק י"ב כמ"ש סימן ש"ח ס"ג. דכלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטל אלא לצורך גופו או מקומו אבל לא מחמה לצל ונר נמי הוי מלאכתו לאיסור. ולפ"ז מוכח דנר שהדליקו באותו שבת אסור לטלטל אפי' לצורך גופו כדיעה א' בסעיף ב' דאל"כ אין חילוק בין הדליקו באותו שבת ללא הדליקו והיש מי שמתיר שם צ"ל דס"ל דנר לא מיקרי מלאכתו לאיסור דראוי גם לשאר דברים. ולכן בלא הדליקו באותה שבת מותר מחמה לצל מיהו אין הלכה כן וכמ"ש בש"ע ס"ב דלא נראה דברי המתיר:
ט"ז סק"ו אין בנין בכלים. זהו קושית התוספות בפ' כירה דף מ"ה ומפרש הט"ז דמ"ש הש"ע ונמצא עושה כלי בא לתרץ קושיא זו דהוי כעושה כלי מחדש כשמהדקו בחוזק וגזרינן אטו הדקו בחוזק:
רפ ט"ז סק"ב לא כמ"ש הרב ר' ישעיה הלוי עצי ארזים סי' מ"ג: